אני סוגר את המשרד, ונוסע לדירתי להתרענן. אני מקווה לשמוע ממיה בקרוב. אין לי מושג לאן היא תרצה ללכת הערב, אבל זה לא ממש משנה לי, העיקר שהיא תהיה איתי.
אני מספיק להיכנס לדירה כשאני מקבל שני מיילים, בזה אחר זה.
אני קורא את המייל הראשון. השולח הוא מריו לאציו. הוא קיבל הודעה שיש מחר בתשע בבוקר דיון בבית משפט. אני שמח שהיכנתי אותו לעדות, וכבר מדמיין מה יקרה בדיון.
המייל השני מתקבל מעורך דינה של אנה מק׳מרפי, שדוחה כצפוי את הצעתי לגישור. אין לו מושג שהייתה לי סיבה להניח הצעה כזאת לפניו.
אני שולח הודעה לג׳ו מק׳מרפי.
עורך הדין פארקר אמרסון:
עורך הדין ג׳קסון דחה את הצעתי לגישור.
בכוונתי לנסח מכתב תגובה,
ולכלול בו הכל, כולל ההלוואה שנתת לה.
אשלח אותו לאישורך.
בידידות,
פארקר אמרסון.
יש לי הרגשה כשאקבל את הנתונים הכספיים, היא תרצה ללכת לגישור, אבל אז זה אני שאסרב. אני יודע שהכח הוא בצד שלי.
ג׳ו מק׳מרפי:
אם היא רוצה מלחמה, היא תקבל.
אני רוצה ליידע אותך שהעברתי אתמול את מניותיי
לחשבון נאמנות של עורך הדין ג׳ון ברוקלין.
מחכה לשמוע ממך,
בידידות,
ג׳ו מק׳מרפי
אני נכנס לחדר העבודה שלי, מוציא את המחשב, מעלה על המסך את הסכם הממון עליו חתמה אנה, ומתקשר לעורך הדין ג׳ון ברקולין.
״מדבר עורך הדין אמרסון,״ אני אומר לו.
״שלום לך ידידי,״ הוא עונה לי בחמימות, ״ציפיתי לשיחה ממך. אני מניח שאתה מתקשר בקשר למניות של מר מק׳מרפי. הוא אמר לי שאתה עוזר לו לסיים את הפרשה העגומה הזאת.״
״הצעתי לגברת לשבת בגישור, אבל היא סירבה. כעת הזמן להוציא את התותחים החוצה,״ אני אומר.
״טוב עשית שהצעת לה גישור, וגם ששמרת את התחמושת אצלך. במסדרונות בית המשפט מדברים בשבחך, אני רואה שהם צודקים. אתה בהחלט יודע מה אתה עושה.
אני אשלח לך אישור לגבי המניות וערכן. אני שמח שג׳ו הוציא אותן מידיו, כעת כשמתנהלת חקירה בבתי ההשקעות,״ אומר ג׳ון.
אני לא יודע אם יש לו מידע שלא ידוע לי, אבל מחליט לא לשאול. ״אני מודה לך ג׳ון,״ אני אומר לו, ומתחיל לכתוב את תגובתי לעורך הדין של אנה.
כשאני מסכם את המספרים הכוללים, את מה שג׳ו התחייב לשלם לה על כל שנת נישואים, פחות ערך המניות וההלוואה, כשאני טורח לציין שלא נלקחה בחשבון הריבית על ההלוואה, אני מחייך מרוצה.
אני שולח את המסמך לג׳ו מק׳מרפי וממתין לאישורו.
השעה קרוב לשמונה, וטרם שמעתי ממיה. אני מבין ששוב היא משחקת איתי. ׳את באמת לא מבינה מי החזק בינינו? איש עוד לא ניצח אותי בהורדת ידיים.׳ אני מנתק את הטלפון, ונכנס לשטוף ממני את היום.
למרות שבדרך כלל המקלחת מעירה אותי, ממלאת אותי שוב באנרגיה, אני מרגיש היום מותש. ליד מיטתי מונחים כמה ספרים, ואני מנצל את העובדה שאין לי שום דבר מתוכנן הלילה, לקרוא אותם.
אני נסחף אחרי העלילה, וגומע את הספר בשקיקה. השעה כבר אחרי חצות, ולמרות שאני רוצה להתחיל את הספר השני, אני מבין שעדיף שאלך לישון. יום מתיש לפניי.
בוקר של יום חדש.
אני בוחר בקפידה את בגדיי, כפי שאני תמיד נוהג לפני כל הופעה בבית משפט. אני כבר למוד ניסיון, ויודע שלהופעה של עורך הדין יש השפעה לא קטנה.
אני מגיע לבית המשפט, ומתקבל במבט מתנשא. ״אני מתפלא עליך עורך הדין אמרסון, לא מתאים לך לבצע מהלך כזה חובבני,״ אומר לי עורך הדין ג׳קסון.
מיד כשנכנס השופט לאולם מתפרץ עורך הדין ג׳קסון. ״אני מתנגד להגשת כתב הגנה חדש.״
״האם הוגש כתב הגנה חדש?״ שואל השופט בטון קר, ״כי אם כן, הוא לא הגיע לידי. עורך הדין אמרסון, אתה יכול להסביר לי מה אתה עושה כאן?״
אני מגיש לשופט את האישור שעורך הדין בראון כבר לא מייצג את מר לאציו, וכי הוא בחר בי לייצג אותו. ״כבודו, החוק מוכר לי היטב, ולכן לא הגשתי כתב הגנה. אני מתכוון להוכיח את צדקתו של הלקוח שלי בעדות שתינתן, ובחקירת שני הצדדים.״
השופט מהנהן בראשו אבל לא אומר מילה.
״אני מבקש להעלות לדוכן העדים את מר מריו לאציו,״ אני אומר.
״אני מתנגד,״ אומר מיד עורך הדין ג׳קסון.
״ואיזה סיבה יש לעמיתי להתנגד?״ אני פונה ישירות לעורך הדין ג׳קסון, ״הרי הוא הנתבע, וזכותו על פי חוק לומר את דבריו.״
״ההתנגדות נדחית,״ אומר השופט.
לאחר שמר לאציו עולה על דוכן העדים, נשבע לומר את אמת ורק את האמת, אני מתקרב אליו.
״ספר לבית המשפט מתי נפגשנו לראשונה,״ אני מבקש.
״מתנגד, שאלה לא רלוונטית,״ אומר עורך הדין ג׳קסון.
״עורך הדין ג׳קסון, אתה מחפש את הצדק ללקוח שלך, או לצבור שעות בבית המשפט?״ שואל השופט את עמיתי, ״תענה על השאלה מר לאציו.״
״פגשתי בך לראשונה אתמול במשרדך, אחרי שהבנתי שעשיתי טעות ששכרתי את שירותיו של עורך הדין בראון, וביקשתי שתעזור לי להתמודד עם התביעה.״
״מה גרם לך לחשוב שטעית בבחירה?״ אני שואל.
״עורך הדין שייצג אותי לא נתן לי לקרוא את כתב ההגנה, ולא אישרתי לו לשלוח אותו. הוא טען שהשקיע הרבה שעות בכתיבתו, וכי לוח הזמנים שלו מאד עסוק, ולכן אינו יכול להיפגש איתי, ועליו להגיש את זה כפי שזה לבית המשפט. ניסיתי למחות, אבל הוא אמר שהוא עורך דין מנוסה, וכי עליי לסמוך עליו,״ אומר מר לאציו.
״האם קראת את כתב ההגנה מתישהו אותו?״ אני שואל.
״קראתי אותו לראשונה במשרדך אמש,״ הוא אומר, ומביט עליי. הוא רוצה לדעת שהוא עונה נכון. אני נד בראשי.
״כפי שהסברתי לך אין לי דרך ברגע זה לבטל את כתב ההגנה, אבל אנחנו יכולים להתחיל בשאלות לגבי כתב התביעה.״
במשך שעות עונה מר לאציו לשאלותיי, ואני מוכיח בעזרת התשובות שלו שאין שום עילה לתביעה. לאורך כל החקירה, מתפרץ עורך הדין ג׳קסון, עד שהשופט מאבד את קור רוחו.
״ברור לי שקשה לך לראות שעורך הדין אמרסון ממוטט כל סעיף בכתב התביעה, אבל ההתפרצויות שלך כבר מוגזמות. אני חושב שברור לך, שאין לך עילה לתביעה.״
״כבודו חורץ דין, עוד לפני שהסתיימה העדות, ובטרם ניתנה לי הזדמנות לחקירה נגדית,״ מתפרץ עורך הדין על השופט.
״אם כך נמשיך בעדות,״ אומר השופט.
״אמרת לי שאתה תשפיל את עורך הדין שלו בבית המשפט, ואני לא רואה שאתה מצליח לנצח אותו, וכל זה על חשבון הכסף שלי,״ מסנן התובע לעבר עורך הדין ג׳קסון.
״שיהיה לך ברור שאני לא המצאתי את התביעה הזאת. אתה זה שהבאת את הטענות האלה לפניי, וביקשת שאכין לך כתב תביעה. אם שיקרת אותי, אתה יכול להאשים רק את עצמך,״ הוא עונה לו בכעס, ״אני לא עובד בחינם, הזמן שלי שווה כסף.״
אני מתעלם מהשיח ביניהם, ושואל אם אני יכול להמשיך. ״עדיין לא סיימנו לעבור על כל הסעיפים,״ אני מזכיר לעורך הדין ג׳קסון, ״וללקוח שלי יש עדיין מה לומר לגביהם.״
״תשתוק! אתה לא רואה שאני משוחח עם הלקוח שלי?״ הוא מרים עליי את הקול.
אני לא מגיב. אני בטוח שהשופט יעשה זאת במקומי, ואכן הוא מגיב מיד.
״עורך הדין ג׳קסון, תרשה לי לרענן את זכרונך לגבי הנהלים שבהתנהלות באולם בית המשפט. אם אתה רוצה לשוחח עם הלקוח שלך באמצע חקירה, עליך לפנות לשופט ולבקש שיאשר לך לצאת להתייעצות.
״עורך הדין אמרסון, אתה מתבקש להמשיך,״ הוא מורה לי.
עורך הדין ג׳קסון שוב מתפרץ. אני באמת לא מבין אותו, סבלנות של השופט עומדת לפקוע, והוא ממשיך.
הדיון נמשך שעות, ואני כותש כל מילה שנאמרה בכתב התביעה, עד שלקראת הסעיף האחרון קם פתאום התובע. ״אני מבקש למשוך את התביעה,״ הוא אומר, ויוצא מאולם בצעדים מהירים.
״אני רוצה לשמוע מה דעתך עורך הדין אמרסון,״ פונה אלי השופט.
אני מסתכל על הלקוח שלי. ״אני מסתפק בביטול התביעה, אני לא רוצה ממנו כלום,״ הוא אומר לי בשקט.
״מרשי מוכן לקבל את ביטול התביעה, אבל דורש שהתובע ישלם את הוצאותיו,״ אני עונה.
״אני מאשר את בקשתך. האם סכום של שלושים אלף דולר מקובל עליך?״ הוא שואל, ״ברור שאתה יכול לבקש סכום גבוה בהרבה עבור עוגמת נפש שנגרמה למרשך.״
מר לאציו מאשר לי את קביעתו של השופט.
אני מודה שהשעות הרבות בהן ניהלתי את הדיון, עם ההתפרצויות הרבות של עורך הדין ג׳קסון, התישו אותי, וכעת אני צריך לחזור להתמודד עם התיק של מק׳מרפי.
בדרך לפגישה עם ג׳ו, אני חוזר לחשוב על מיה, ועל ההתעלמות שלה מהודעה שלי. ׳אני אלמד אותך שממני לא מתעלמים.׳ אני מחליט.
אני מזמין מונית שמסיעה אותי למגדל. רבע שעה אורכת הנסיעה, וזה בדיוק הזמן שלו אני זקוק כדי לקרוא שוב את התשובה ששלחתי לעורך הדין של אנה.
כשאני מגיע, אני כבר יודע מה אומר לג׳ו, אבל אז אני מקבל מייל מעורך הדין, ומחליט לא לבזבז את הזמן, ולקרוא אותו רק בפגישה עם ג׳ו.
אני עולה במעלית, ונכנס למק׳מרפי. ״מר מק׳מרפי מחכה לך בחדר הישיבות,״ אומרת לורי וקמה. אני לא מתאפק ומעיף מבט זריז לעבר חדרה של מיה, היא לא נמצאת בו.
״מי עוד בישיבה?״ אני שואל באגביות בזמן שהיא מובילה אותי לחדר הישיבות.
״הוא נמצא לבד,״ היא עונה לי. אני מרגיש הקלה.
אני נכנס לחדר הישיבות, ורואה ג׳ו עומד ליד החלון. כשהוא מבחין בנוכחותנו הוא מסתובב לאט. הוא נראה מותש.
״אתה נראה עייף,״ אני אומר לו.
״אין לך מושג איזה לילה עבר עלינו. הייתה לנו ביקורת, ומיה הוכיחה להם שאין לנו שום קשר לעניין. החוקר הודה בפניה, שהם ידעו שאנחנו לא קשורים להרצת המניות, והסביר שהוא חייב לחקור גם אותנו, לא רק בשביל הפרוטוקול, אלא כדי שלא יוודע במי הם באמת חושדים.
בשעה שמונה כבר התחלנו לסגור, כשהגיע הטלפון מבראדלי, שהשתולל וטען שאנחנו מתנקמים בו, כי חשף את הרומן בינינו.״
״תבקשי ממיה שתבוא,״ הוא מבקש, הוא נשמע כל כך עייף.
מיה מגיעה אחרי כמה דקות, ומתיישבת. ״אני מניחה שהוא אמר לך ששכבתי איתו, זה לא נכון. לא היה בינינו כלום. הוא רצה, אבל אני דחיתי אותו. הוא לא מסוג הגברים שאני נמשכת אליהם,״ היא אומרת.
אני מתאפק לא לומר לה מילה. היא ממש לא שפויה!
״אני לא בקשר איתו, ולא רוצה לראות אותו אף פעם,״ היא ממשיכה, ״הוא לא קיים עבורי.״
״מיה, מה עובר עלייך?״ שואל ג׳ו באיפוק.
היא מסמנת לו באצבעה שימתין. ״אני חושבת שכבר סיפרתי לך הכל. נכנסתי לישיבה עם הבוס שלי, אין לי יותר מה לומר לך.״
״אני מתנצלת,״ היא פונה לג׳ו, ״זה היה חוקר בפרשה של אתמול. אני מקווה שיניחו לנו כבר.״
אני נבוך. הייתי בטוח שהיא מדברת עליי.
״קראתי לך כדי שתשמעי מה אני מתכוון לעשות. את זוכרת את החוזה שחתמתם איתי בעת הקמת דיאמונד?״ הוא שואל אותה.
״ברור, כל מילה,״ היא מפתיעה אותי.
״את זוכרת שסוכם שהחברה תשלם לי שכירות עבור הקומה שבה פעלה החברה?״ הוא שואל.
״כן, וגם עבור הציוד שרכשת עבורנו, כולל מערכת המחשוב,״ היא עונה.
״בדיוק. בשיחה איתי, בראדלי טען שהחברה עדיין לא ריווחית מספיק, וביקש שאחכה עם התשלומים עד שהחברה תעמוד על הרגליים,״ הוא אומר לי.
״בראדלי לא שיתף אותי בהסכם איתך. הייתי בטוחה שהוא משלם לך מידי חודש. אתה יודע שרק כעת נודע לי על משיכת הכספים על ידו, והעברתם לחשבונה של אנה,״ אומרת מיה.
״ועדיין, מידי חודש העביר לו מנהל החשבונות שלי חשבונית עבור שכירות המשרד, והציוד, כפי שסוכם. חשבונית שהוא השתמש בה כהוצאה,״ אומר ג׳ו.
״אחרי ההתקפה שלו עליי אתמול, והעובדה שהוא דחף את אנה לסחוט ממני כספים, החלטתי לשלוח לו הודעת פינוי עקב אי תשלום. עכשיו, כשאני יודע שהוא רוקן את הקופה של דיאמונד, ובכך למעשה בגד בך וגם בי, אני מתכוון לדרוש ממנו את הכספים שלא העביר לי. אני אתן לו שישה שבועות למצוא מקום חילופי לחברה שלו. אני לא רוצה לראות אותי יותר בבניין, וגם לא רוצה שאת תצטרכי להיתקל בו,״ מסיים ג׳ו את דבריו.
ג׳ו לוגם מכוס המים שלפניו. ״אין לך מושג אמרסון,״ הוא פונה אליי, ״איך הוא נלחם בנו אתמול. כשסגרנו את המשרד היה קרוב לאחת עשרה בלילה.״
״אני כבר חוזר,״ הוא אומר ויוצא מהחדר.
״עכשיו אני מבין למה לא התקשרת,״ אני אומר בשקט.
״התקשרתי, אבל הטלפון שלך היה כבוי, ושלחתי לך הודעה שלא הגבת עליה,״ אומרת מיה ויוצאת מהחדר לפני שאני מספיק להגיב.
אני פותח את ההודעות ורואה הודעה שלא נקראה.
מיה או׳קונור:
התקשרתי, אתה לא זמין.
סיימתי לעבוד רק כעת.
את ההודעה היא שלחה בשעה שמונה, כשעוד חשבה שהיא סיימה את יום העבודה. מה הפלא שהיא התעלמה ממני.
אני רוצה לצאת מהחדר, אבל ג׳ו חוזר. ״הייתי כל כך מתוח היום, שלא הצלחתי לגרום לעצמי לקום וללכת לשירותים להתרוקן. אני מרגיש כעת הקלה עצומה.
עכשיו ספר לי מה עוד היא מנסה להפיל עליי,״ הוא מבקש, כשלחדר נכנסים שון ורוי.
״בזמן שיצאת, קראתי את המייל שעורך הדין של אנה שלח. מסתבר שהיא נבהלה ממה שכתבתי, והיא רוצה ללכת לגישור,״ אני אומר לו.
״ואני מקווה שסרבת. היא ובנה רוצים משפט ראווה, הם יקבלו אחד כזה. חשבתי על זה אתמול, כיוון שלא יכולתי להירדם. אין לי מה להפסיד. אני הייתי האביר שהציל אותה מהביצה הטובענית. לא סיפרתי לאיש את האמת על הגבר שהיא הייתה נשואה לו, כיוון שלא רציתי לבייש אותה, .
כעת, כשפרצופה האמיתי התגלה, והיא לא מוקירה לי תודה על ששיניתי לה את החיים מקצה לקצה, אין לי בעיה לספר לכל העולם את האמת.״
״יש עוד פרט שלא הזכרתי,״ אני אומר לג׳ו, שמסתכל עליי בעניין. ״העובדה שלמרות שלא היה לה חלק בדיאמונד, היא קיבלה אלפי דולרים מידי חודש בתאריכים קבועים לחשבונה הפרטי, ואני יודע שהיא השתמשה בהם, יש בידי הוכחה לכך.
בדקתי לעומק את הספרים של דיאמונד, ואין שום זכר לשמה של אנה, וגם אין הסבר למה בראדלי משך אותם. זה יוצר בעיה עם רשויות המס, ועל כך מישהו יצטרך לתת את הדין.״
״מעניין מאד,״ אומר ג׳ו, ״בראדלי סמך על כך שנתתי לו להתנהל כיחידה עצמאית. מה שמזכיר לי דבר נוסף.
אני מבקש ממך לכתוב מכתב לבנק, שהיות ומשכתי את מניותיי מדיאמונד, אני מסיר את הערבות שלי מהחברה. הם מוזמנים לפנות לאנה שתערוב לפעילות של החברה.
אתה מבין שאנה בבעיה, והיא פתחה תיבת פנדורה. אחד מהם יכנס לצרות,״ אני מסיים את דבריי.
״אתה בטוח שמיה לא תפגע מכך?״ הוא שואל, ״היא הייתה שותפה לניהול החברה עד לעזיבתה.״
אני שמח שקראתי את ההסכם של הקמת דיאמונד. ״מיה לא הייתה נותנת יד לגניבות של בראדלי. במקום שיחלוק איתה את הרווחים כפי שסוכם, הוא לקח אותם לעצמו,״ אני עונה לו.
״וכל זאת בזמן שהוא יודע שהיא עדיין חייבת סכום עתק עבור שכר הלימוד,״ אומר ג׳ו.
אני המום מדבריו. ׳אתה לא יודע עליי כלום,׳ עולות המילים של מיה באוזניי.
״היא יכולה לתבוע זאת ממנו,״ אני אומר.
״נכון שזה רשום בהסכם ביניהם, אבל היא תעדיף להמשיך הלאה. אחרי ההתקפה שלו אתמול עליה, היא אמרה שהיא לא רוצה לשמוע ממנו יותר,״ אומר ג׳ו.
״אני אלך לדבר איתה,״ אני אומר לג׳ו, ויוצא מחדר הישיבות. אני לא משתף אותו שמה שאני רוצה לומר לה לא קשור לדיאמונד.
אני מתקרב לחדרה, דלתו פתוחה, והיא מדברת בטלפון עם הגב לדלת.
״אתם לא תקבלו ממני שוב את כרטיס האשראי שלי. אני לא מרשה לעצמי לחלום לקנות בגדים במיו מילאן, ואילו היא, אחותנו הגדולה, רכשה לעצמה בגדים באחד עשרה אלף דולר. אז ממש לא מעניין אותי שחברתה הטובה ביותר מתחתנת, והיא צריכה שמלה.
התירוץ שלה היה שהיא צריכה לרכוש סטים יפים וסקסיים של לנז׳רי, כדי ש, תקשיב טוב, למצוא לה בעל. להזכירך גם לי אין בעל, וגם אני רוצה להרגיש יפה וסקסית, ועדיין אני לא מרשה לעצמי לקנות שם. אין לך מה לפנות אליי יותר בנושא,״ אני אומר למקס.
״אני יודעת שאת במערכת יחסים עם עורך דין,״ אומר מקס, ״בראדלי סיפר לי.״
״מה אתה אומר? בראדלי גם סיפר לך שאני מאהבת של הבוס שלי, ועכשיו של עורך דין, ואתה מאמין לו?! אתה לא מכיר את אחותך? השיחה הזאת הסתיימה,״ אני אומרת, ומנתק את השיחה.
׳מכל הגברים בעולם, אני מאהבת של עורך דין,׳ אני ממלמלת לעצמי, ומעווה את פרצופי, בדיוק כשנשמעת נקישה על הדלת.
״אני יכול להיכנס?״ אני מפנה את מבטי לעבר הדלת. אמרסון עומד בפתח ונראה משועשע.
