אני יוצאת לרחוב, ומרימה יד למונית אקראית שעוברת, ומסמנת לה לעצור.
אני מריצה בראשי את מה שקרה בדירתו של נולן. זה ממש לא אופייני לי לעשות מה שעשיתי, אבל המתח שהיה בינינו, גרם לי לעשות את המעשה הפזיז הזה. אני רק מקווה שהוא לא יפלוט שום דבר ליד המשפחה, וגם אם כן, הם יודעים שהייתי עם גברים.
כשאני מגיעה למגדל מגוריי, אני ממהרת להכנס לדירה, וישר לאמבטיה. יש לי צורך לקרצף מגופי את כל השאריות של המעשה. תחת זרם המים המחשבות שלי נשטפות, בעוד ידי עוסקת בניקיון הגוף.
רק כשאני יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת, אני מפנה למחשבותיי מקום.
לא הייתי צינית כשאמרתי לו שהוא המאהב הטוב ביותר שהיה לי. קדמו לו רק שתי מערכות יחסים, כשהאחרונה מבין השניים נגמרה כי הוא קינא בהצלחה שלי.
׳האם אני מצטערת שהייתי איתו?׳ לזה אין לי תשובה. הבעיה היחידה היא שמחר אנחנו עומדים להיפגש שוב.
אני לא זוכרת מתי הלכתי למיטה, אבל כשאני מתעוררת בבוקר, אני מוצאת עצמי עדיין עטופה במגבת. אני מאמצת את זכרוני, ולא מצליחה לזכור כלום. כוסית של יין, ובה שרידים של יין אדום, מחזירה אותי למציאות. אז מתברר ששתיתי אמש כדי שאוכל לישון. כמה שתיתי אין לי מושג. אני מניחה שלא השתכרתי, אלא רק נרדמתי, כיוון שאין לי הרגשה של הנגאובר, וגם כי אני אף פעם לא משתכרת.
אני פותחת את הטלפון הנייד, הרי לא אוכל להתחמק לנצח. אני בודקת את ההודעות. אין אף הודעה מנולן. ׳אולי זה לטובה,׳ אני משכנעת את עצמי.
אמנם חשבתי לעבוד הבוקר מהבית, אבל כשאני מתחברת למערכת המחשוב ברומנו תעשיות, אני מבינה שהתקלה היא מסובכת יותר ממה שחשבתי.
אני עולה לחדר השינה שלי, מחליפה את שמלת הטריקו שלבשתי מעל בגד הים שלי, כשעוד האמנתי שאספיק ללכת לשחות כשאסיים לתקן את התקלה, עם שמלה שמתאימה יותר ליום עבודה במשרד.
אני מביטה בצער על בגד הים היבש, ומושכת בכתפיי. ׳פעם הבאה אל תתעצלי לקום בבוקר,׳ אני נוזפת בעצמי, ומגרשת ממוחי את המחשבה שזה נבע מכך שהתעוררתי הרבה פעמים הלילה.
אני נוסעת למשרד, ומסתגרת בחדרי. דניאל מציץ מבעד לדלת. ״יש לנו עוד כמה דקות ישיבה עם נולן מיטשל,״ הוא מיידע אותי..
״יש לי כמה עניינים דחופים לטפל בהם, תתחילו את הישיבה בלעדיי,״ אני אומרת. זה אמנם התרוץ שלי לכך שאינני משתתפת בישיבה, אבל זאת גם האמת.
*
״אני מבקשת ממך מר רומנו שאיש לא יכנס למערכת כעת, עד שאסיים את הטיפול בה,״ אמרתי ללקוח שלי בשעה שבע בבוקר, אחרי שהוא השאיר לי שבע הודעה החל מהשעה ארבע וחצי, ״אני מבקשת שתתייחס ברצינות לבקשה שלי.״
הוא התעלם ממה שביקשתי, ודיבר אליי בתקיפות. ״אני לא אסבול התנהגות כזאת. אני שולח לך הודעות כבר כמה שעות, ואת מתעלמת!״
״אני לא נוהגת לקום בשעה ארבע בבוקר,״ אני עונה לו באסרטיביות, ״החברה שלי לא התחייבה לתת לך שירות סביב השעון, למעשה היא לא התחייבה לתת לך שירות בכלל, שכן סירבת לקבל מאיתנו שירות ותחזוקה שוטפת.״ אמרתי לו.
*
אבא מבקש שאכנס לחדר הישיבות. ״הבנתי שיש בעיה עם רומנו,״ אומר אבא, ״אני מניח שכבר הבנת שהוא התקשר להתלונן, לא שאני חושב שאת עשית משהו לא בסדר.״
״יש אנשים בעולם שחושבים שהשמש סובבת סביבם,״ אני אומרת לו, ״רומנו הוא אחד מהם. הוא גם מאותם גברים שחושבים שאישה היא יצור נחות, והתפקיד שלה בעולם הוא … לא משנה. הוא לא לקוח שלנו. הוא תמיד פונה אלינו כשהעולם שלו נחרב.
אתה יודע שאני מתעדת כל שיחה, וכל תיקון שאני עושה אצל לקוח. אתה יכול לראות את ההתנהלות בינינו.״
אני ניגשת לשולחן, לוקחת את השלט, מפעילה את המסך על הקיר, ומחברת את המחשב שלי אליו. בדיוק באותו זמן אני מקבלת שוב שיחה מרומנו שפונה אליי בצעקות. ״כמה מטומטמת את יכולה להיות! המערכת שלי לא עובדת!!״
אני רואה את הכעס על פניו של אבא, ומסמנת לו לא להגיב. ״כמה פעמים אמרתי לך היום לא להיכנס למערכת כל עוד אין לך אישור ממני?״ אני שואלת, ״אני אומר לך בדיוק מתי אמרתי לך,״ אני אומרת ומתחילה להקריא לו מהמסך. אני לא מבינה למה אתה מסרב להבין שאי אפשר להפריע לתיקון באמצע. כבר שברת אותו שלוש פעמים מאז שהתחלתי לטפל בבעיה. זה רק מגביר את האפשרות של פריצה למערכת שלך,״ אני אומרת.
״אז תתקיני בו את תוכנות ההגנה שלך,״ הוא נוהם.
״גם את זה הסברתי לך. התוכנות האלה נתנו לשימוש של החברה שלי בלבד. אין לי אישור להתקין אותן אצלך. התחייבתי בחוזה לא למסור אותן לאחרים אלא רק לעשות בהן שימוש בזמן העבודה שלי.
אתה מוזמן לרכוש אותן מגולד ישירות. אני לא מקבלת עמלה עבור הפניית לקוחות, כך שהמחיר שתשלם עבורן הוא המחיר שכולם מקבלים,״ אני מסיימת את דבריי.
״אם היית רוצה, היית עושה זאת,״ הוא אומר בכעס.
״אני לא, אבל גם לו יכולתי לא הייתי עושה את זה. אתה מסרב לשלם לי דמי שירות קבועים, ומבקש שאטפל בך כאילו אתה לקוח קבוע של החברה. זה רק מראה שאתה לא מעריך את השירות שלנו, אלא כשאתה ממש נואש, או זה אומר שאתה…״ אני מפסיקה לדבר במכוון.
״לא הפסקת? תאמרי מה שרצית לומר,״ הוא שוב צועק עליי.
״השאלה היחידה שמעניינת אותי כעת, אם אתה מעוניין שאמשיך לטפל במערכת שלך. כי אין לי זמן מיותר לבזבז. אם תחליט שאתה רוצה, תצטרך להתחייב בפניי שאתה לא מנסה לגעת במערכת, יקח כמה זמן שיקח,״ אומרת.
אני מסיימת את השיחה, ומביטה על המסך. תמונת הרקע שלי בבגד ים מהחופשה האחרונה בקריביים, מופיעה על כל המסך. ׳האם דמיינתי, או נולן באמת צילם אותה כעת בטלפון הנייד שלו.
אני ממהרת לסגור את המחשב. ״כבר הבנת במה מדובר,״ אני אומרת לאבא, ״ועכשיו תסלחו לי עליי לסיים את המטלה הזאת."
אני מודה שהתלבטתי אם להגיע לקנדי תקשורת הבוקר. אני רותח עליה, ואיני רוצה שהיא תראה איך המעשה שלה אתמול השפיע עליי. המילים שלה ״אתה רוצה שארשום את רשמיי עליך ביומן המבקרות?״ מהדהדות בראשי.
*
׳אז היא משחקת איתי,׳ חשבתי לעצמי כשאמרה לי את הדברים. ״כשאת יוצאת, פשוט תטרקי את הדלת, היא תנעל מיד,״ אמרתי לה בטון קר.
אין לי כוונה לספר לה, שהיא האישה היחידה שאישרתי לה לבוא לחדר הפרטי השינה שלי. היחידה שהביאה אותי לשיא שלא היכרתי.
*
שמחתי לראות שהיא לא כאן, אלא עסוקה בפתרון בעיה. ושכבר חשבתי שלא אראה אותה, אביה קרא לה. התנתקתי מהשיחה ביניהם, והייתי עסוק בקריאת הודעות בטלפון הנייד שלי. המילים של אבי שכל אישה לא שווה את המאמץ, שוטפות אותי שוב. כל זאת עד שאני רואה את התמונה שעל צג המחשב שלה, שצולמה בביקיני לבן, שחושף את גופה המושלם. אני חייב להסיח את דעתי ממנה, שכן היא מעוררת בי מיד את הרצון לכבוש אותה שוב.
אני חייב להזכיר לעצמי את ההתנהגות שלה אמש, כדי שהלהבות שמתעוררות בי תכבנה. מה שהפתיע אותי, שלא החשבתי אותה ככזאת. אולי החברה שלה צדקה, והיא לא מי שחשבתי.
*
״אתה מבין ילד,״ אמר לי אבי, ״הנשים משתמשות ביופי שלהן, ובגוף שלהן כדי להערים על הגבר. זה לא אומר שהן טיפשות. הן יכולות להיות חכמות מאד, ובעלות קריירה משגשגת, אבל הלב שלהן קר.
גברים תמיד חושבים שזה הם שמשתמשים בנשים לסיפוק תאוותיהם, וזורקים אותן. כך הן רוצות שנאמין. לא סתם מכנים אותן המין החלש.
אני נתתי לאימך הכל. מתנות וכסף ללא הגבלה. הדבר היחיד הטוב שיצא לי מהקשר איתה זה אתם, הבנים שלי.
לעולם אל תתן לאישה לגעת בליבך. היא תחולל בו הרס גדול, ותשאיר אותך פצוע.
אז נכון שנתתי לג׳ורג׳יה להיכנס לביתי, אבל אני לא אתן לה לגעת בי. מבחינתי הסיפור הזה גמור.
עם ההרגשה הזאת אני חוזר להתרכז בישיבה.
*
״אני חייב להודות ריאן, שלא היה לי מושג איזה אפשרויות יש בפני. פתחת בפניי עולם שלם. אני שמח שנפגשנו. החברה שעבדתי איתה עד היום, לא העלתה בפני רעיונות כאלה. אני פתוח לשמוע כל הצעה. כפי שאמרתי, התקציב שלכם הוא בלתי מוגבל. תכין את החוזה ואחתום,״ אני אומר לו.
״דניאל תיצור קבוצה שלך עם נולן ותוסיף גם את ג׳ורג׳יה, שכן היא זאת שתבצע את הקמת המערכות החדשות,״ אומר ריאן.
תוך דקות עולה בטלפון הנייד שלי הזמנה להצטרף לקבוצת נולן.
דניאל@נולן – אדמין – נא אשרו הצטרפותכם.
נולן@נולן – מאשר הצטרפות.
ג'ורג'יה@נולן – מאשרת הצטרפות.
ג'ורג'יה@נולן – @דניאל, מבקשת סיכום ישיבה, ומטרות לביצוע.
ג'ורג'יה@נולן – נולן@מבקשת אישור להזמנת תוכנת הגנה מגולד.
נולן@נולן – @ג'ורג'יה- מאשר הזמנה התוכנות.
לא עוברת דקה ואני שומע התראת כניסת אימייל.
מאת: לואיז גולד
אל: נולן מיטשל
הנדון: רכישת רשיון לשימוש בתוכנה.
הריני לאשר בקשתך, באמצעות ג׳ורג׳יה קנדי, לגבי התוכנות הבאות:
אבירי הנסיכה- תוכנת הגנה
נמר השלג- תוכנת הגנה מריגול תעשייתי
מצ״ב חשבונית לתשלום
ופרטי הבנק להעברת התשלום.
בברכה,
לואיז גולד
אני מבצע מיד את העברת התשלום.
נולן@נולן – @ג׳ורגיה – ביצעתי העברה בנקאית עבור התוכנות.
ג׳ורג׳יה@נולן – קיבלתי עותק של המייל ואישור על התשלום, מבקשת אישורך להיכנס למחשב שלך כדי לבצע את ההתקנה.
נולן@נולן – @ג׳ורג׳יה – מאשר.
ג׳ורג׳יה חוזרת אחרי כמה דקות לחדר הישיבות. ״רומנו שוב חסר סבלנות, הוא ניסה שוב להיכנס למערכת. אני מרימה ידיים. אני לא מוכנה לקחת אחריות על התקלות שקורות לו כעת בחברה. תבקש מסבסטיאן שיטפל בנושא.״
היא מתיישבת לידי, הריח שלה מציף אותי, אני זז מעט לאחור. ״תקיש את קוד הפתיחה של המחשב בבקשה,״ היא מבקשת.
היא מעלה את המחשב שלה למסך על הקיר. ״אתה יכול לעקוב אחרי מה שאני עושה,״ היא אומרת לי בטון חסר רגש, בזמן שהיא מעלה את התוכנות, ומתקינה אותן במחשב שלי.
״אני מניחה שאתה עובד גם עם הטלפון הסלולרי שלך בעניני עבודה,״ עבודה היא אומרת, ומושיטה את ידה שאתן לה אותו.
״אני מניח אותו על השולחן, אין לי כוונה לגעת בה. ג׳ורג׳יה עובדת במהירות, ומתקינה את התוכנות גם עליו. בכל מקרה אחר הייתי משבח אותה על המקצועיות בה היא מתנהלת, אבל היום אני לא מוכן לומר לה אפילו מילה טובה אחת.
״אני יכולה ללכת?״ היא שואלת את ריאן.
״זאת את שמתכננת את סדר היום שלך,״ הוא עונה לה בחיוך.
״לא תמיד. היום זו אימא שלך שתכננה לי את היום. היא ביקשה שאצא איתה למסע קניות, לקראת אירוע השנה,״ היא צוחקת.
״היא סיפרה לי שקארי בת דודך,שמעה אותה מדברת על כך שהיא מתכננת לצאת למסע קניות, והציעה ללכת איתה. אימא שלי לא טיפשה, היא ידעה מיד שקארי חושבת שהיא תקנה חצי חנות על חשבונה. היא יודעת שאת לא כמוה, את אף פעם לא מבקשת מסבתא כלום.״
״למה אני צריכה לבקש? אני מרוויחה כסף ויכולה לקנות כל מה שאני רוצה. חוץ מזה שאני לא מכורה לקניות כמו קארי.״
״הבנתי שאתן הולכות למיו מילאן. שמעתי שיש להם ליין חדש של הלבשה תחתונה לגברים,״ אומר לה דניאל.
״אתה צוחק עליי?״ היא שואלת.
״מה את מסתכלת עליי ככה? לא קנית לי בעבר?״ שואל דניאל.
״כן, אבל מאז התחתנת, ועכשיו התפקיד עבר לאישתך,״ היא אומרת.
״יש לי אישה מדהימה, אבל בכל מה שנוגע לביגוד והנעלה, אני מעדיף את הטעם שלך,״ הוא אומר לה.
״בסדר, אני אקנה לך,״ היא אומרת, עוזבת את החדר.
אני מסיים את הישיבה , ודניאל מציע שנרד לאכול משהו יחד. אנחנו מדברים, ומוצאים הרבה נושאים משותפים. מסתבר שגם הוא שיחק בייסבול בבית הספר. ״אני משחק עד היום, כמובן שלא באופן מקצועי, ״ אני משתף אותו.
״כפי ששמעת מג׳ורג׳י אני נשוי, ומאז אני כבר לא משחק. בכל מה שקשור לעבודה ולמשפחה שלי, לאישתי אין בעיה שאני נעדר מהבית. עם חברים העניין קצת שונה. היא עדיין סטודנטית, ורוצה לבלות את השעות הפנויות שלה איתי. אני מבין איתה,״ אומר דניאל.
״מה היא לומדת?״ אני מתעניין.
״היא עומדת לסיים את ההשתלמות שלה כאחות בחדר ניתוח,״ הוא אומר בגאווה.
״ומה איתך?״ הוא שואל, ״אתה בזוגיות?״
אני מבין משאלתו שג׳ורג׳יה לא סיפרה לו כלום. ״אני לא שם, טוב לי עם החופש שלי,״ אני עונה לו.
״אני מבין שעדיין לא הגיעה האחת שהראתה לך,שהחופש האמיתי הוא איתה,״ הוא אומר.
אנחנו מסיימים לאכול, ואני חוזר לעבוד. כשאני פותח את המחשב שלי ונכנס למערכת של החברה, אני רואה בפינה הימנית את הסמל של אבירי הנסיכה ונמר השלג. אין לי מושג איך היא עשתה את זה, חשבתי שההתקנה נעשתה רק במחשבי האישי.
אני חוזר למחשב האישי שלי בפינה הימנית סימן נוסף שאינני מכיר, סימן שאיננו מופיע במערכת כולה. אני לוחץ עליו ורואה שזו הקבוצה שדניאל הקים נולן – דניאל, נולן, ג׳ורג׳יה.
אני שוקע בעבודה, ומשלים את השעות שלא הייתי במשרד. אני מלא מרץ, ולא שם לב לכך שהשעה כבר עשר בלילה, כשג׳ורדן מתקשר ושואל אם אני בא למועדון.
״תן לי רק לסגור את המשרד,״ אני אומר לו.
״אין לך חיים? מה אתה עושה במשרד בשעה כזאת?״ הוא מתפלא.
״הייתה לי ישיבת בוקר מחוץ למשרד, וחזרתי אליו אחרי הצהריים כדי להשלים את השעות שלא הספקתי. לא שמתי לב לזמן שעבר. אני אגיע תוך רבע שעה,״ אני אומר לו.
כשאני מגיע למועדון השחקים הערב כבר בעיצומו. המוסיקה ברקע סוחפת אותי, כמו את שאר באי המועדון, ורחבת הריקודים מלאה ברוקדים.
המלצריות עוברות ליד השולחנות, לוקחות הזמנות, וחוזרות עם מגשים עמוסים. אני צופה במתרחש מקומת הוי.איי.פי., וחושב לעצמי איך העיר הזאת תוססת, כאילו איש לא צריך לקום מחר לעבודה.
ואז אני רואה אותה, את ג׳ורג׳יה. היא רוקדת עם גבר שידו מונחת על גבה, לא בבעלות, אבל עדיין הוא אוחז בה. הם רוקדים בתיאום מושלם, ונראה ששניהם מאד נהנים מהריקוד. ״תראה את הזוג הזה, הם כל כך מושלמים יחד,״ אני שומע מישהו מדבר מאחוריי.
אחרי שעה ארוכה, הם מפסיקים לרקוד, ויורדים מהרחבה , כשג׳ורג׳יה נתלית על זרועו. אפשר בהחלט לראות שיש ביניהם קשר קרוב.
׳רק אתמול היית במיטה שלי, והיום את עם אחר. איך העזת לשחק איתי כך, לתת לי הרגשה שאני היחיד בעולמך?.׳ היא בדיוק כל מה שאבא אמר לי על נשים. אני שמח שלא אמרתי לה שהיא הראשונה, ותהיה גם האחרונה, שנתתי לה להכנס לביתי, ובעיקר לחדר השינה שלי.
אני עוקב במבטי אחריהם. הם מתיישבים זה לצד זו, כשידו על גב הכיסא שלה, ומידי פעם הוא נוגע בה קלות. היא מניחה את ראשה על כתפו, ואני מרגיש שאני יוצא מדעתי. כמובן שאני רק מעיף מבט מידי פעם, ולא בוהה בה, שכן אין לי רצון שג׳ורדן ישים לב לכעס שגועש בי.
אני רואה אותה פונה לעבר השירותים, ויורד בצעדים מהירים במדרגות לקומת הכניסה, ומחכה לה שהיא תצא. ״שכחת משהו,״ אני אומר לה.
היא מסתכלת עליי מופתעת. ״שכחת לתת לי לרשום את רשמיי עלייך ביומן המבקרים שלך. מי יודע, אולי הייתי נותן לך חוות דעת טובה?״
״מאיפה זה בא?״ זה כל מה שהיא מסוגלת לומר.
״כל העולם ראה אותך איתו,״ אני אומר לה, ״רק אתמול הטפת לי מוסר על כך שאני משתעשע עם נשים רבות. את כל כך צבועה. אני שמח שהשתמשתי אתמול בקונדום, אין לי שום רצון בעולם לקבל מתנות מגבר אחר.״
היא מביטה עליי במבט קר וחוזרת לשבת עם הגבר שאיתו היא נמצאת.
מיציתי את הערב הזה. אני מרגיש כאב לא מוכר בבטן, היא שורפת לי. ׳למה היה לי חשוב לומר לה משהו? אולי כי רציתי לחשוף את הפרצוף האמיתי שלה. לא יודע מה ראיתי בה בכלל?׳
למחרת בבוקר יש לי פגישת המשך עם דניאל בקנדי תקשורת. אין לי שום כוונה לבטל אותה. מבחינתי ג׳ורג׳יה לא קיימת יותר, גם אם היא זאת שתעבוד על שדרוג המערכת שלי.
״הגעת בדיוק בזמן,״ אומר לי ריאן, ״הזמנו קפה, וכריכים.״
״בוקר טוב,״ אומר גבר צעיר שנכנס לחדר. אני מסתכל עליו בפנים קפואות, זה הגבר שהיה אתמול עם ג׳ורג׳יה. ׳אז הם עובדים יחד,׳ אני חושב בליבי, ותוהה אם ריאן יודע. הוא מצידו מסתכל עליי, ולא מגיב.
״אתם מכירים?״ שואל ריאן.
״נפגשנו, אבל לא נערכה בינינו היכרות,״ הוא עונה לריאן. הוא ניגש אליי ומושיט את ידו. ׳מה הוא חושב לעצמו.׳ לו ריאן ידע באיזה נסיבות נפגשנו. אני תוהה אם הוא בכלל יודע מיהי ג׳ורג׳יה, הילדה המתוקה שלו.
״נעים מאד מייסון,״ הוא מציג את עצמו, ״ואתה נולן, אם אני לא טועה.״
׳אז היא אמרה לו את שמי. מעניין מה עוד היא סיפרה? האם העבירה איתו חוויות על מה שקרה איתי?׳
״מייסון הוא הבן הצעיר שלי,״ אומר להפתעתי ריאן, ״כלומר הוא הצעיר בין בניי, דניאל הוא הבכור, והבייבי שלי היא ג׳ורג׳יה.״
״אני כזה מטומטם,״ אני ממלמל.
״אתה לא מכיר את ג׳ורג׳יה. אני לא יודע מה אמרת לה, ואם בכלל קורה משהו ביניכם. אמנם אנחנו, שלושת האחים מאד קרובים , ומדברים על הכל, חוץ מדברים מאד אישיים. אין לי מושג מה קרה ביניכם אתמול, אני רק יודע שג׳ורג׳יה הייתה מאד עצובה אחרי שדיברה איתך.״
״אני ממש אידיוט. אני חייב לה התנצלות,״ אני אומר וקם.
