אני לא יודע מה השפיע עליי יותר. המעשה שעשה לורנצו, או לראות את בל רועדת כך. אני חייב לשקול את מעשיי.
אני מתחיל להבין שבל מתחילה לתפוס מקום חשוב בחיים שלי. העובדה שהייתי מוכן לשלוף אקדח לכיוונו של לורנצו, מעידה על כך. אני יודע שהבגידה של לורנצו לא הייתה גורמת לי לעשות זאת. אני חייב ללמוד לשלוט בעצמי.
אני מזכיר לעצמי שברגע שמישהו יגלה שיש לי חולשה כלפיה, היא תהפוך למטרה. אני עדיין לא יודע מה גרם ליריבים שלי לחשוק בבית הקפה הקטן שלה. ככל שאני מכיר אותה יותר, אני יודע בוודאות שלא יתכן שהיא עשתה משהו שיכול היה להרגיז את העולם התחתון של ניו יורק.
״אני מבטיח לך שאיש לא יכנס לכאן יותר. אני מפעיל את מערכת ההגנה באגף שלך, בלי שתפגע פרטיותך. את יכולה לקרוא לי אם תרגישי לא בטוחה,״ אני אומר לה, ״אני אבקש ממריה שתביא לך משקה חם.״
״אני רק רוצה להיות לבד,״ היא מבקשת.
״תזכרי שאני במרחק כמה צעדים ממך. אני אשחרר את כולם הביתה, ואשאר בקומה העליונה למקרה שתצטרכי אותי,״ אני אומר.
היא לא מגיבה, אלא הולכת למיטה שלה, ומתכסה בשמיכה. אני מבין שאין לי מה לעשות כאן יותר, ויורד לקומה התחתונה.
ג׳וזף מסתכל עליי מרחוק, ואני מבין שאין לי ברירה אלא לשתף אותם במה שקרה, הרי הם שמעו אותה צועקת, ואחר כך ראו את לורנצו מורחק מפה על ידי אנשיו של פול.
אני חוכך בדעתי מה לומר להם כשג׳וזף ניגש אליי. ״בל בסדר? הוא פגע בה?״ הוא שואל בשקט, אבל ניכר עליו שהוא מאד כועס.
״הוא חשף את עצמו בפניה, ונגע בעצמו. כמובן שלא היה לה מושג שהוא מסתכל עליה בזמן שהיא מתקלחת. אני מופתע ממה שעשה בדיוק כמוך. אני לא יודע מה עבר לו בראש,״ אני אומר לו לבסוף.
״ברור לך שהוא עשה זאת, בגלל שהוא חושב שהיא שייכת לך,״ אומר ג׳וזף, ״אנחנו יודעים שזה לא נכון,״ הוא ממהר להוסיף, עוד לפני שאני מגיב. ״בל לא כזאת.״
אני שמח שג׳וליה לא כאן, ולא הייתה עדה למה שקרה כעת. רק זה היה חסר לי. ברור לי שהיא הייתה מנפחת את העניין, ומספרת בבית שיש לי מאהבת שחיה איתי.
״אני יכול לשאול מה קורה איתו?״ שואל ג׳וזף בהיסוס.
״בטח. אתה צריך לדעת, כיוון שדלתי סגורה בפניו. הוא נלקח למעצר באחת מהדירות של הארגון. נתתי הוראה לא להעניש אותו, ולספק לו ארוחות, אבל הוא יהיה שם בבידוד מוחלט עד שאחליט מה לעשות איתו. בכל מקרה לארגון הזה הוא לא יחזור,״ אני משתף אותו.
״אני בטח לא אוזיל עליו דמעה,״ אומר ג׳וזף, ״הוא חתר תחתיך, לא שאני חושב שהיה מצליח לגרום לך נזק, הוא לא מספיק חכם כדי לקלוט דברים. לא הייתה בו טיפת נאמנות כלפיך. זה לא ענייני מדוע הרגשת צורך לתת לו להיות כאן, אבל אני בטוח שהייתה לכך סיבה, ואני שמח שכעת היא כבר לא קיימת.
הוא פחד מבל, שלא פחדה לעמוד מולו בראש מורם. לא פלא שהוא ניסה לפגוע בה,״ הוא אומר.
״אני מבטיח לך שהוא לא ניסה לגעת בה. הוא רק צפה בה, וסיפק, או לפחות ניסה, לספק את עצמו. הפעלתי את מערכת ההגנה על כל הקומה, כמובן שללא מצלמות כדי להעניק לה פרטיות, אבל היא מוגנת כעת.
אני צריך לטפל במשהו במשרד, אתה מוכן להיות קשוב לנעשה בקומה שלה למקרה שהיא תזדקק למשהו?״ אני שואל.
״אני אעשה הכל בשבילה, כשם שאני יודע שהיא תעשה הכל עבור כל אחד מאתנו,״ הוא מבטיח.
אני נכנס לחדר העבודה שלי, ומתקשר לפול.
״עשיתי מה שביקשת. הוא בדירה בה פועלות מצלמות נסתרות בכל פינה. אמרתי לו שכיוון שהבוס לא מתכוון להעניש אותו, אני משאיר לו את הטלפון. כמובן שאין לו מושג שהכל מצולם. הזהרתי אותו שאם אשמע את השם של בל על דל שפתיו, יהיה לו עסק איתי,״ אומר פול.
״היה לי ברור שתבין אותי ותשאיר בידיו את הטלפון, מה שאני כאמור לא אמור לדעת,״ אני אומר לו.
״יש לי בקשה. אני רוצה פרטים על בל. כל שאני יודע עליה שהיא בעלת בית הקפה בלה. אני חייב לדעת מה גורם ליריביי לרצות אותה.״
״אני יכול לומר לך שבמעקב של כל התקופה מאז שהיא אצלך, הוא לא הסגיר את העובדה שהיא תחת הגנתך,״ אומר פול, מה שמרגיע אותי.
״עוד משהו, אני מניח שהוא ינסה לאתר את מקומו, אבל העניין הזה טופל, והוא לא יצליח. ההאקרים שלנו מתוחכמים ממנו,״ אומר פול.
*
פול הודה בפניי שמאז שהוא התחיל לעבוד עבורי, הוא זנח את עיסוקיו האחרים.
״אני מודה שבהתחלה חששתי לעבוד עבורך, אבל כשהבנתי שאתה אותו רפאל שהיכרתי, אדם ישר, שתמיד מנסה לפתור דברים בדרכי שלום, וידיך תמיד נקיות, אני מודה שאני מאד נהנה.״
מה שקרה היום עם לורנצו שהיה יד ימיני, רק הוכיח לו שאני לא צמא דם ונקמה. גם כשצריך ללמד אותו לקח, אחרי שבגד בי, אני לא מחפש לפגוע בו פיזית.
*
״תרשה לי לשאול אותך,״ אני שומע את ההיסוס בקולו.
״אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה,״ אני עונה לו, ״ואני אבחר אם לענות לך.״
״התגובה שלך קשורה היום לבל, או ללורנצו?״ הוא שואל.
אני יודע שאני חייב להגיב מהר. ״ברור שללורנצו,״ אני עונה מיד,״ אתה לא ראית שהוא ניסה לשלוף את אקדחו עליי.״
״אני אודה על האמת, הוא אחז בטלפון הנייד שלו כך, שהמצלמה שידרה את ה…זין שלו. אני לא אכחיש שהייתי המום. זה בהחלט לא גודל שאתה רואה כל יום. זה היה די מביך,״ אומר פול.
״עכשיו אתה מבין למה הוא אמר שאני בן מוות. הוא פחד שאני אפרסם את מה שראיתי ברבים, כאילו אין לי נושאים אחרים לדבר עליהם,״ אני עונה, ושוב מרגיש גועל כשאני נזכר במה שראיתי.
״איך בל?״ הוא מתעניין, ״אגב, באמת לא ידעתי שהיא מתגוררת בדירה שלך.״
״היא המומה ממה שקרה, ומסתגרת בעצמה. היא הלכה לישון,״ אני אומר, ״חשוב לי לדעת ממה אני מגן עליה. הייתי מבקש שהחקירה תעשה על ידך באופן אישי.״
״ברור, לא עלה על דעתי לבקש ממישהו אחר לעשות זאת. אני מבין את הרגישות שבעניין,״ אומר פול. אני תוהה האם יש משהו נסתר בין השורות במילים שבחר.
אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי. המראה של לורנצו, כשעמד מולי כשמכנסיו מופלות כלפי מטה, כשהוא עסוק בלספק את עצמו בעודו צופה בי מתקלח, היה מטריד מאד. אין לי נסיון עם הרבה גברים, אבל עדיין לא חשבתי שאראה גבר שממדיו כל כך זעירים. אני במקומו הייתי מתביישת לחשוף את עצמי כך.
לא יכולתי לשלוט בעצמי כשראיתי אותו, וצעקתי. לא כי ציפיתי שמישהו יגיע, אלא כי פשוט רציתי שהוא יצא מחדר האמבטיה שלי. הרגשתי מחוללת.
באותו רגע לא היה בי כעס כלפי הבוס שאיפשר לו לעלות לחדרי. אני בטוחה שהוא לא ידע מכך.
כשהבוס הופיע פתאום, ושמעתי את לורנצו צועק לו שהוא בן מוות, ומתכופף להוציא את אקדחו ממכנסיו המושפלים, נכנסתי להלם. זה לא שלא ידעתי שאני בלב ארגון פשע, אבל פתאום זה הפך למוחשי יותר. התגובה של הבוס הייתה מאד מהירה, והוא שלף את אקדחו והחזיק אותו ביד יציבה. הוא לא היסס לאחוז בו מול מי שאמור להיות יד ימינו. המבט בעיניו היה מקפיא, וגרם לי לרעוד, הרבה יותר מהמעשה של לורנצו.
השאלה שלו אם הזמנתי את לורנצו לחדרי, גרמה לי לכעס. ׳מה הוא חשב לעצמו כששאל אותי שאלה כזאת, מי הוא חושב שאני? עכשיו כשנרגעתי מעט, ואני חושבת על כך, אני מבינה שהוא היה חייב לשאול זאת, רק כדי להוכיח לאנשים שהצטרפו לחדר, שהוא היה לא רצוי כאן.
דווקא ממה שארע כאן, אני יכולה לדעת שאני מוגנת באמת. מהירות התגובה שלו הייתה מאד מהירה. אני יודעת שהמקום מרושת במצלמות אבטחה, ואין לי כוונה לנסות להבין איך הוא ידע מה שקורה.
אני מותשת מהמתח הרב, ונרדמת. אני מתעוררת באמצע הלילה, ונדמה לי שאני רואה את הבוס מנמנם על הכורסה בחדרי, אבל כשאני קמה בבוקר אין זכר ממנו. ׳כנראה דמיינתי,׳ אני חושבת לעצמי, וניגשת להתכונן לקראת היום החדש.
אף מילה לא נאמרת בבית על לורנצו. גם אחותו של הבוס לא מגיעה לביקור.
״איך ישנת?״ שואל אותי ג'וזף בזמן שאני אוספת את הצלחת של הבוס שסיים לאכול את ארוחת הבוקר.
אני שמה לב שהבוס, שלקח איתו את הקפה וקרואסון השקדים שהכנתי לו, נעצר לרגע.
״בסדר,״ אני עונה קצרות.
הבוס מהנהן בראשו, ונכנס למשרדו. ׳מה צריך היה אמור להביע? ממש אין לי מושג.״
מסימו חוזר. ״אז היא נסעה חזרה,״ הוא ממלמל ספק לעצמו, ספק לאוזניו של ג׳וזף.
״כל הביקור הזה היה הזוי. מה בדיוק היא חיפשה פה? יש לי הרגשה שלורנצו עמד מאוחר הביקור הזה. הוא כל כך אדיוט. איך בכלל העלה על דעתו ש…״ אומר ג׳וזף, אבל אז הוא נתקל במבט הלא מרוצה שלי.
״את יותר מכולם צריכה לשמוח שהוא לא פה,״ הוא אומר, ״הוא הירבה להציק לך.״
אני מסתובבת לעברו של ג׳וזף, ורואה שהבוס עומד בפתח משרדו ומקשיב.
״אני חושבת שכולם דיברו על כך שהם לא בוטחים בו. בבקשה אל תתן לי לחזור בפעם המי יודע כמה, שלבוס אין שום עניין אישי בי, פרט לעובדה שהוא רוצה שאכין לו ארוחות בריאות וטעימות.
אין לי באמת מושג מה עשו עם לורנצו, זה לא מעניין אותי ולא ענייני. אפשר כעת להתרכז במטלות שעלינו לבצע?״ אני שואל.
״את רוצה לומר לי,״ מתחילה מריה לומר.
״אני לא רוצה לומר כלום, אני צריכה להתפיח את הבצק. נשארה פחות מככר לחם אחת, ואת יודעת שלוקח זמן לבצק לתפוח.״
גם אנדרה ניגש אליי. ״אולי מספיק לדון במה שהיה אתמול?״ אני רוטנת, ״לורנצו נכנס לחדר שלי כשהתקלחתי. הוא לא נגע בי. כשגיליתי זאת צעקתי עליו שיסתלק מהחדר. הבוס שמע והגיע לחדר, ואני נכנסתי לחדר הארונות וחיכיתי שהם יעזבו. זה כל מה שקרה. עכשיו אפשר כבר לחזור לעבודה?״
״אל תכעסי בל, אנחנו רק רוצים לדעת שאת בסדר,״ אומר אנדרה בטון אבהי.
״אני יודעת, ומודה לכם על הדאגה, אבל באמת שלא קרה כלום,״ אני אומרת, ״ואין לי מושג איפה לורנצו.״
אני נסוג לחדרי, אבל משאיר את הדלת פתוחה מעט כדי שאוכל להקשיב לשיחה. זאת הייתה ההזדמנות שלה ללכלך על לורנצו, אבל היא בחרה שלא. יכולות להיות לכך שתי סיבות, האחת בגלל שיש לה לב טוב, והשניה שהיא מסתירה משהו.
היא ניסתה לגמד את הארוע ככל שניתן, לא סיפרה על כך ששלפתי את אקדחי, שזה דבר נדיר לכל הדעות, וגם לא סיפרה שישנתי על הכורסה בחדרה כדי לשמור עליה. אני יודע שהיא ראתה אותי, אבל לא אמרה על כך דבר.
אני מאמין שהמידע שפול יביא לי, יעזור לי להחליט מה גרם לה לדבר כפי שדיברה.
אני לא מסוגל להתרכז בקריאת המסמך שלפניי, ומתאפק לא ללחוץ על פול לקבל את המידע שביקשתי. אסור לו לדעת כמה חשוב לי המידע הזה.
פול מתקשר אחרי שעתיים. ״על מי אתה רוצה לשמוע קודם עליו או עליה?״ הוא שואל.
״נו באמת פול,״ אני עונה לו, ״זה לא ברור לך?״
״אני מבין שעליה,״ הוא עונה.
״לא מתאים לך לשחק איתי. ברור שמעשיו של לורנצו מעניינים אותי יותר,״ אני אומר בתקיפות.
״הוא התקשר לאחד מיריבך ומסר לו שאתה התחלת להריח שדברים קורים, ולכן הוא דורש תמורה גבוהה יותר. הוא לא אמר מילה על כך שהוא במעצר, וגם לא הזכיר אותה. כששאלו אותו מתי הוא ימסור להם את המידע, הוא ענה שעליהם להיות סבלנים. הוא נזף בם על שהם חסרי סבלנות, בעוד הוא עובד קשה ומסכן את חייו. כמובן שלא היה לו מושג שהוא מדבר עם איש שלי, שהעביר לי את התמליל של השיחה.״
אני מודה לך על המידע. תמשיכו לעקוב אחריו. שיהיה לך יום טוב,״ אני נותן לו להאמין שאני עומד לנתק את השיחה.
״רגע בוס, אתה לא רוצה לשמוע עליה?״ הוא מתפלא.
״האמת היא שלא חשבתי שיש לך כבר מה לספר לי. אתה בהחלט פועל בזריזות,״ אני אומר בטון אדיש.
״בית הקפה נמצא בבעלותה של בל שטראוס. מה שמעניין הוא שזה לא שמה מלידה, כיוון שלא נמצאה תעודת לידה עם השם הזה.
זה גרם לי להניח שהיא נשואה. פה זה מתחיל להיות מעניין. מצאתי דיון בינה לבין קורבין שטראוס שמטרתן הייתה לא רק להסדיר את הגירושין ביניהם, אלא לבטל את קיומם של הנישואים, זאת אחרי שלושה חודשים בלבד. אין הרבה חומר בנושא, למעשה הצלחתי רק למצוא את פסק הדין.
התהליך הזה גרם לכך שאין תעודת נישואים הנושאת את שם נעוריה, כך שכל עברה נסתר מעיניי. חיפשתי בכל מקום אפשרי, אפילו נעזרתי בבינה המלאכותית, אבל לא מצאתי עליה דבר.
מה שכן ידוע לי, זה שבעלה לשעבר נהרג כמה חודשים לאחר מכן בתאונת דרכים. המסכן רכש רכב חדש בשווי מאות אלפי דולרים, וכמה דקות אחרי שעזב את הסוכנות במהירות מופרזת, כך העידו עליו בסוכנות, הוא נהרג עם נוסעת נוספת.
גיליתי שלא היה ביניהם הסכם ממון, אבל הם חתמו על צוואה הדדית, כשלמעשה מבחינה חוקית היא הייתה היורשת שלו, אלא שהיא בחרה לוותר על זכותה להיות חלק מהתביעה.
זה גרם לי לתהות מה גרם לה לעשות זאת. האם היא מלאך או מי ששלחה אותו למותו. התשובה ניתנה לי על ידי מקורב שיודע דבר אחד או שניים. היא לא רצתה כל קשר איתו, שכן הסיפור איתו היה סגור מבחינתה.
כאן נכנסים היריבים שלך, שכנראה לא ידעו שהיא כבר לא אשתו, וניסו לגבות ממנה את החוב שהוא חייב להם בשל כספים שהוא קיבל מהשוק האפור. יש עוד משהו שאתה רוצה לדעת עליה?״ שואל פול.
אני לא מראה לו שאני המום מהמידע שהביא לי עליה. ״מה שרציתי לדעת זה רק למה מחפשים אותה, ואת זה הסברת לי בסוף דבריך, כל ההקדמה באמת לא מעניינת אותי.״
זה לא שאני לא בוטח בו, אלא משהו דחף אותי לחפש את בל שטראוס. פול צדק, אין עליה כמעט פרטים, פרט לכך שהיא הבעלים של בית הקפה בלה.
אני מגלה שבית קפה פעל בסך הכל כחצי שנה. יש לו דף ברשתות החברתיות, הרבה מאד לייקים, ותשבוחות שכתבו לקוחותיה, לצד גלריית תמונות שהיא צילמה. העובדה שהיא מבשלת ואופה בחסד עליון, את זה אני יודע מניסיוני.
אני מתקשר לבית המשפט. אני מודה על כך שיש לי קשרים עם לידיה מזכירת בית המשפט.
״זה רפאל. אני שולח אלייך את הנהג שלי מסימו, את מכירה אותו,״ אני אומר זאת בכוונה, כיוון שהוא זה שבא לאסוף אותה לאחד האירועים שהיא התלוותה אליי. אני מרחם עליה שהיא חשבה אז שאני מעוניין בה, ולא כי אני רוצה קשרים בבית המשפט.
״ומהי מטרת בואו?״ היא שואלת נרגשת.
אני ניגש ישר לעניין. ״אני מבקש צילום של הדף הראשון של התביעה בגין התאונה של קורבין שטראוס. למעשה אני צריך רק את מספר התיק, ושמות הצדדים במשפט, התוכן לא מעניין אותי.
עכשיו תאמרי לי איך את אוהבת את הקפה שלך, ואיזה מאפה את הכי אוהבת.״
חצי שעה אחרי, חוזר מסימו אליי ובידו מעטפה, ועליה רשום שמי הפרטי ולידו נשיקה חתומה באודם שלה. אני מגחך לעצמי, פותח את המעטפה, מוציא את המסמך. ״אני מצטער לידיה,״ אני אומר ושולח מיד את המעטפה לגריסה.
״נשים,״ אני אומר למסימו, בעודי מצלם את המסמך, ״ככל שתהיה אכזר כלפיהן, כך הן תיפולנה יותר לרגליך. פשוט דוחה אותי.״
אני נכנס למייל הסודי שלי, זה שאין לו קשר לשמי, וגם אין אפשרות לגלות את הכתובת האיי.פיי.. ממנה הוא נשלח, ומצרף את הצילום של המסמך.
אני בוחר פונט של מחשב שאינני נוהג להשתמש בו, וכותב.
חשבתי שהמידע שהגיע לידי בנוגע לעזבונו של המנוח, יעניין אתכם.
אם אתם תוהים למה אני מוסר אותו לידכם, אומר שאני את שלי כבר קיבלתי.
אני שולח את המסמך, וממתין. הטלפון מפול מגיע תוך כמה דקות.
״היתה לידידנו שיחה. כמובן שזה האיש שלי שענה לה. מסתבר שהגיע להם מידע בקשר למשפט שמתנהל. הם ביקשו לדעת מהיכן המידע, ומה הייתה כוונתו בכך שכתב שהוא את שלו קיבל. יש לך מושג במה מדובר?״ שואל פול.
״אומר לך בכנות, אין לי מושג איזה מידע לורנצו מסר להם לפני שקלטתי שהוא בוגד בי ועירבתי אתכם,״ אני עונה לו באדישות, ״באיזה משפט מדובר?״
״בקשר לשטראוס,״ הוא עונה בהיסוס. ניכר מקולו שהוא לא בטוח שיש לי קשר לכך.
״אתה הרי יודע שכל הפרטים עליה נודעו לי מפיך רק לפני שעה קלה,״ אני מעמיד פנים שאני מופתע.
״קראנו את כל התכתובות שלו,״ הוא אומר, ״זה לא היה מוזכר בהן.״
״אני לא אתפלא אם הוא השתמש בטלפון של עובד אחר בארגון אחר, כדי לשלוח הודעות. אולי הוא בכל זאת חשש שעליתי עליו,״ אני מביע את דעתי. למדתי לשקר בלי להניד עפעף.
״נשמע הגיוני,״ אומר פול.
