הבוס עוזב לפני סיום יום העבודה, והדירה עדיין מלאה בעובדים.
״אני לא מרגיש נוח עם המצב של המדפים, זה מסוכן לכל מי שנכנס לחדר השרות,״ אומר אנדרס. זאת הפעם השניה שאני שומעת אותו מדבר, ואני מכירה אותו מיום שהגעתי לדירה..
״מה אתה מציע?״ שואל ג׳וזף.
״הבוס עזב מוקדם, ובטח יחזור סמוך לחצות,״ הוא מתחיל לומר.
״ומה אני אמור לעשות עם המידע הזה?״ שואל ג׳וזף, ״ממתי זה נוגע לנו?״
״חשבתי שאולי כדאי שנתקן את המדפים, אולי אפילו נשנה את מקומם שיהיו יותר נגישים לנשים בבית, הרי אף אחת מהן היא מתנשאת לגובה של שישה רגל,״ אומר אנדרס.
״מה שאתה אומר לי בעצם, זה שאתה מצפה ממני להישאר לעבוד מעבר לשעות העבודה. יופי, יש לי מנהל עבודה חדש!״ לועג ג׳וזף.
״נו באמת! לא חשבתי שתעשה זאת לבדך. אני, ואני בטוח שגם אנטוניו, נשמח לעזור לך לבנות את זה בצורה בטוחה,״ הוא אומר.
״האמת היא שחשבתי שעדיף היה שיהיה כאן ארון, ולא מדפים פתוחים,״ משנה ג׳וזף את טון דיבורו.
״זה נשמע רעיון נפלא. תן לנו הוראות, ונעזור לך לבנות אותו.״ אני מסתכלת על אנדרס, אין לו בעיה לתת את כל הקרדיט לג׳וזף.
אני עדיין כועסת על ג׳וזף בשל היחס שלו למריה, אלא שאז אני שומעת אותו. ״אני עושה את זה בשבילך מריה. אני מצטער שפגעתי בך.״
שלושת הגברים יושבים סביב האי במטבח, וג׳וזף מעלה על נייר שרטוט של הארון שהוא רוצה לבנות. הוא מתקשר לחנות ממנה הוא קונה חומרי בניין ומבקש שיביא לבנין חומרים אותם הוא מפרט לו במדויק.
״תבקש ממנו קודם הצעת מחיר,״ אני מתערבת בשיחה.
הוא מביט עליי בשתיקה, אבל עושה כבקשתי ושואל בכמה כסף מדובר.
״מדובר בכאלף דולר,״ הוא אומר לי.
״תאמר לו שיש לנו רק שש מאות שקלים, מה הוא יכול לעשות עבורך,״ אני אומרת לו.
המוכר מעבר לקו מעמיד פנים שהוא מתלבט, ולבסוף מתרצה. ״פלוס מיסים,״ הוא אומר.
״תאמר לו שהוא יקבל מאתנו מזומן,״ אני אומרת לג׳וזף, ״מה המחיר הסופי.״
״הוא אמר שיתן לנו את הסחורה בחמש מאות חמישים במזומן, וזה מחיר סופי,״ אומר ג׳וזף מרוצה, ״למדתי ממך משהו בל.״
״נכון שמדובר בכסף של הבוס, אבל זה ילמד אותך לנהוג כך גם במשק הבית שלך,״ אני אומרת.
״הייתי רוצה שיהיה לי בית,״ הוא אומר לי בשקט, ״אני יודע שעשיתי טעות איומה עם מריה. נבהלתי. אני מקווה שהיא תקשיב לי, ותתן לי לתקן זאת.״
״אתה תצטרך להוכיח לה שאתה רציני. הנטישה שלך פגעה בה קשות,״ אני אומרת לו. אין לי כוונה לספר לו את האמת. לו רק ידע כמה מריה מאוהבת בו.
ג׳וזף מביא את הקופה, ומחכה שנשאר לבד. רק אז הוא מוציא ממנה שטרות. ״תספרי את השטרות,״ הוא מבקש. אני מסתכלת עליו מופתעת, אבל לא מגיבה.
״אני מתבייש לומר זאת, אבל אני … יש לי בעיה… כלומר אני לא טוב,״ הוא מגמגם מולי.
״אנחנו צוות, כל אחד טוב במשהו אחר, זה מה שגורם לכל להתנהל בצורה מושלמת,״ אני אומרת ומניחה אחד עשרה שטרות של חמישים. אני סופרת בקול. ״חמישים, מאה, מאה חמישים… חמש מאות וחמישים בדיוק.״
״אף מילה,״ אני אומרת לו, והוא מחייך חיוך נדיר.
״עכשיו תן לי את המחברת וארשום בה שהוצאנו את הכסף מהקופה עבור חומרים לבניית ארון. אם תצטרך שוב עזרה, פשוט תאמר לי. איש לא צריך לדעת למה, הרי אתה מנהל את צוות העובדים.״
״תודה בל,״ הוא אומר, וקורא לאנדרס ואנטוניו שיבואו לעזור לו להביא את המשלוח שהגיע ללובי.
הגברים עובדים במרץ, ומריה ובלנקה עוזרות להם. בזמן שהם עובדים, אני חולטת תה, ואופה בגטים להכנת כריכים עבור כולם.
אני מניחה את הכל בצורה מסודרת על האי, וניגשת לראות איך מתקדמת העבודה. ״איזה כייף לראות אתכם עובדים יחד. לא יותר נעים לשתף פעולה? תראו אתכם, הארון כמעט מוכן!״ אני קוראת בהתפעלות. ״מסתבר שאפשר לעבוד בלי לריב.״
אני עולה לחדרי, ומביאה את הטלפון הישן שלי. אמנם הוצאתי ממנו את כרטיס הסים, אבל יש לי אפשרות להיכנס לחידות היומיות שנשלחות אליי מידי בוקר.
אני מתחילה לענות על השאלות, כשלאט לאט כולם מצטרפים. ״את אלופה, תודה שחשבת עלינו,״ אומר ג׳וזף ומוזג תה לכוס. ״זה בשבילך מריה,״ הוא אומר, ולוקח כוס נוספת למזוג לעצמו.
״מממ… את בהחלט יודעת לבשל,״ אומר אנדרס ונוגס מהכריך בהנאה.
״לא הייתי קוראת להכנת כריך בישול, אבל אני שמחה שטעים לך,״ אני עונה ומוזגת לעצמי תה.
״היה ממש כייף,״ אומרת מריה ולוגמת מהתה שמזג לה ג׳וזף.
״אמרת לו תודה?״ אני לוחשת לה.
״תודה על התה,״ היא אומרת לו. אמנם הוא לא מראה את רגשותיו, אבל משהו במראה פניו מראה שהוא שמח על כך.
״אז מסתבר שגברים ונשים יכולים לעבוד יחד בשיתוף פעולה, ולהתרכז רק בעבודה,״ אומרת בלנקה באיפוק.
״מאיפה זה בא?״ אני שואלת.
״את באמת לא יודעת?״ היא שואלת.
״אם הייתי יודעת, לא הייתי שואלת,״ אני עונה לה.
״כמה פעמים שאלו אותך אם הבוס… מזיין אותך?״ היא שואלת.
״אולי אלף,״ אני עונה, ומנסה להבין מה היא רומזת.
״אז אני לא יודעת מה איתך, אבל יש כאן גברים שחושבים שמותר להם הכל,״ היא ממשיכה לדבר ברמזים.
״את מדברת על הבוס?״ אני שואלת.
״לא! הוא לא מתקרב לאף אחת. הוא מאד דיסקרטי, ומה שהוא עושה זה רחוק מעיני כולם. אני חושבת שאפילו לורנצו לא יודע,״ היא אומרת, ״אבל העובדים שלו, זה משהו אחר,״ אומרת בלנקה.
״אני רוצה לראות אם הבנתי נכון. הגברים של הבית מטרידים מינית את הנשים כאן?״ אני שואלת ישירות. נמאס לי ללכת סחור סחור.
״את חכמה,״ היא עונה לי.
״את מדברת על גברים שנמצאים כעת כאן?״ אני ממשיכה לשאול.
״לא, על אלה מקומה ארבעים. הם לא יעזו לעשות זאת בדירה של הבוס,״ היא מסבירה לי.
״למה אני לא יודע מזה. למה לא סיפרתן לי שמטרידים אתכן?״ אומר ג׳וזף בזעם עצור. ״מריה?״
מריה משפילה את עיניה. ״את לא עונה לי. את בטוחה שההריון היה ממני?״ האוויר במטבח קופא. אף אחד מאתנו לא מעז לומר מילה.
״כשהייתי איתך, כבר לא נתתי לזה לקרות. האמנתי שתגן עליי,״ היא אומרת לבסוף בקול שכמעט לא נשמע.
ג׳וזף מאגרף את אגרופיו, ונדמה לי שעוד רגע יכה בהם על השולחן. אבל הוא עוצר בעד עצמו, ודוחף את ידיו לכיסיו. ״ואת בלנקה?״ הוא שואל.
בלנקה שותקת. ״ברור שכן,״ עונה בכעס מריה, ״אתה לא רואה איזו יפיפיה מעלפת היא?״
״גם השתיים שלא פה כעת,״ אומת בלנקה.
ואז הוא מפנה את מבטו אליי. אני רואה שהכעס מתחלף לרגש עמוק. אני רואה שהוא מהסס.״בל?״ הוא שואל לבסוף.
״אני התניתי את ההגעה שלי בכך שאיש לא יטריד אותי, גם לא הבוס. אין לי מושג אם הוא אמר משהו לחיילים שלו, אבל איש לא ניסה להתקרב אליי,״ אני עונה, והוא פולט אנחת רווחה.
״זה לא יקרה יותר,״ הוא קובע בהחלטיות.
״את יפיפה בל,״ אומר לי אנדרס, ״חששתי שמישהו ינסה להתחיל איתך.״
״אני לא מחפשת הרפתקאות, יש דברים שאני לא מסוגלת לעשות בלי רגש,״ אני אומרת ומיד מוסיפה, ״שלא תבינו לא נכון, אני לא אומרת שאתן מחפשות את זה. ממש לא! אני כבר מכירה אתכן מספיק טוב לדעת שאתן לא כאלה. לא פשוט לעמוד מול גבר אלים שמנסה לקחת ממך בכח את מה שאת מסרבת לתת.״
״מה גורם לגבר לרצות אישה?״ שואלת מריה. אני לא בטוחה כמה הם מבינים את עומק השאלה שלה.
“בואי נדבר בכנות. גבר חושק בגופה של האישה לפני שהוא חושב על מערכת יחסים רצינית. הוא לא תמיד מתעניין באיבר זה או אחר,״ אומר אנדרס, ששוב מפתיע אותי היום,
״ברור שחזה גדול, מושך מיד את תשומת הלב,״ אומרת מריה.
״מה זה קשור?״ שואל ג׳וזף, “עובדה שאותך רצו, והחזה שלך לא.״
״בל, מה מושך אותך בגבר?” שואל אנדרס.
״מישהו מחזר אחרי בל?״ שואל ג׳וזף. אני מתקשה להבין מהטון מאיפה נובעת השאלה.
״בל יכולה להיות הבת שלי ג’וזף. אני מאד מעריך אותה. אני פשוט סקרן לשמוע מה היא חושבת,״ עונה לו אנדרס נעלב.
״סליחה אנדרס, לא התכוונתי לפגוע בך. זה היה ניבזי מצידי,״ ממהר ג׳וזף להתנצל בפניו.
״ אני חושבת שהדבר הראשון שאני מסתכלת עליו, הן השפתיים. אני אוהבת שלגבר יש שפה תחתונה מלאה,״ אני נושכת את שפתיי ומחייכת.
מריה מסתכלת על הגברים שיושבים מסביב לשולחן. “מצטערת אין לכם סיכוי אצל בל. אם כך למי כן יש?״
״ נו באמת מריה, זאת שאלה תיאורטית. לא מדובר בגבר מסוים. אני חושבת שנעים יותר לנשק גבר בעל שפתיים בשרניות, אבל זאת דעתי האישית. זה לא שיש לי ניסיון עם הרבה גברים,״ אומרת בל.
לא מספיק שאני נדהם למצוא את כל העובדים יושבים בשעה כזאת סביב האי במטבח, אני שומע את המילים של בל, ולא יודע איך להגיב.
בלנקה קולטת אותי ראשונה. ״הוא פה,״ היא לוחשת.
״על מי את מדברת?״ שואלת מריה.
״על הבוס,״ עונה לה בלנקה.
״את חושבת שבל דיברה על הבוס?״ שואלת מריה מופתעת.
״אולי מספיק כבר? הוא הבוס, לא מהמאהב שלי. כמה פעמים אני צריכה לחזור על זה?” אומרת בל. היא לא כועסת, אלא נשמעת עייפה מהשאלה.
״אתם לא מבינים, הבוס פה,״ אומרת בלנקה ומסתכלת עליי.
כל העיניים מופנות אליי. ״חזרת מוקדם,״ פולט ג׳וזף.
״אני מצטער שאני מפריע לחגיגה שלכם. אז מה, כל פעם שאני יוצא מהדירה שלי אתם חוגגים?״
״לא בוס. נשארנו היום לתקן את המדפים בחדר השרות. כמעט קרה היום אסון, כשהמדף נעקר ממקומו וכמעט פגע בראשה של בל, וחשבנו שחייבים לתקן זאת מייד,״ ממהר ג׳וזף להסביר,
״אז בינתיים אכלתם יחד ודיברתם,״ אני אומר בכעס.
״בוא תראה בוס,״ הוא אומר לי, ואני הולך בעקבותיו לחדר הכביסה. אני נדהם לראות את הארון שהם בנו.
״ניהלנו שיחות מאד אישיות. גיליתי הרבה דברים שחשוב היה שאדע על הנעשה כאן בדירה,״ ממשיך ג׳וזף לספר מה קרה.
״אני בטוח שמה שבל מעדיפה אצל גבר, היה לכם מאד חשוב לדעת,״ אני מסנן.
״לא, זאת הייתה שיחה שולית. גיליתי הלילה שהנשים בדירה מוטרדות מינית.״ הוא אומר, ואני לא מראה לו מה אני מרגיש. יש רק דבר אחד שמעניין אותי וזה, האם גם בל בין אלה שנפלו קורבן. כמובן שאיני מתכוון לשאול אותו.
״אני דורש לדעת מי הם הגברים,״ אני אומר בתקיפות.
״אני רק יודע שהם החיילים שלך, הנשים לא מסרו שמות,״ הוא עונה לי בטון חסר רגש, אבל ברור לי שהוא נסער.
״ולמה אני יודע על זה רק היום?״ אני שואל אותו, משתדל לא להראות שאני מזועזע מהגילוי.
״כי גיליתי את זה בעצמי רק עכשיו,״ הוא עונה באיפוק.
העובדים ממהרים לעזוב, ובל אוספת את הכלים, מכניסה אותם למדיח ומפעילה אותו. ״אז אני מבין שכל זה לא קשור לעובדה שיצאתי היום,״ אני אומר לה.
״ג׳וזף הסביר לך שהם נשארו לתקן את המדפים בחדר השרות,״ היא עונה לי.
״שוב אני שואל אותך, זה לא קשור למה שהרגשת כשראית אותי הולך היום לאירוע, ולא מזמין אותך?״ אני שואל.
״אתה לא באמת חושב שאני מקנאה. אני לא יודעת מה גרם לך להזמין אותי ללכת לאירוע איתך, אבל אני מבטיחה לך שאני לא מצפה ממך להצעת נישואין. זה היה ערב חד פעמי, ולבקשתך שיתפתי איתך פעולה. זה כל מה שהיה,״ היא אומרת ואני רואה את העלבון בעיניה.
אני חודר במבטי לתוך עיניה. ״אני יודעת את מקומי, אתה הבוס ואני אחת ממשרתות הדירה שלך.״
היא לא מחכה שאגיב, מכבה את האור, ומתחילה לעלות קומה העליונה.
״אני שמח לשמוע שאת מבינה,״ אני אומר לה בקור והולך למזוג לי משקה. אני מודה שאני מרגיש הקלה, אחרי שלורנצו לא הפסיק לרמוז על כך שבל בטח שבורה ואכולת קינאה.
למחרת בבוקר בל מגישה לי את ארוחת הבוקר. המטבח כבר מוצף בריח של הקפה הטרי, והמאפים המתוקים, אבל היא לא נשארת לידי כהרגלה, אלא הולכת למזווה.
״הגברים עשו עבודה נפלאה אתמול. יש להם ידי זהב,״ אני שומע אותה אומרת, ״אני מציעה שתבקשי מהם שייעצו לך בקשר למזווה, הרי נשארו עוד לוחות עץ מאלה שרכשנו אתמול,״ אומרת בל.
״את זאת שצריכה לנהל כאן את העובדים. הם כולם מקשיבים לך. השיחות אתמול גרמו למערכת היחסים המתוחה בינינו להשתנות מהקצה לקצה,״ אומרת בלנקה.
״ואני חושבת שג׳וזף מתאים לתפקיד, ומבטיחה לך אחרי השיחה של אתמול, שתראי גם בו את השינוי,״ אומרת בל.
״אני לא מאמינה ששאלו אותך מה את אוהבת אצל גבר, ואז כל אחד מהם בדק את השפתיים שלו, לראות אם השפה תחתונה שלו מלאה,״ אומרת בלנקה ופורצת בצחוק מתגלגל.
״ברור שהיא דיברה עליך בוס,״ אני שומע את קולו של לורנצו מאחוריי. כמובן שהוא מציץ על צג הטלפון לראות עם מה אני מתעסק. הוא בטח מאוכזב כשהוא רואה שאני מסתכל על מניות בבורסה של ניו יורק, כשעל המסך נעים סימולים של המניות השונות, ללא כל הסבר לצידם.
אני מתעלם מהאופן בו הוא קורא לי בוס. ״אין לי מושג על מה אתה מדבר,״ אני אומר ולא מתנתק מהמסך.
״נו באמת, אתה לא שומע על מה מדברות הנשים במזווה?״ הוא שואל.
״ולמה שזה יעניין אותי בזמן שאני מתרכז במה שאני מתרכז? הרי ברור שהן עוברות על המלאי, ומכינת רשימת קניות.״
״אני רואה שנשארנו רק עם שקית אחת של קמח, את מוכנה להוסיף אותה בבקשה לרשימה?״ אומרת בל וניגשת למזוג לי קפה.
״להכין גם לך לורנצו?״ היא פונה אליו, בזמן שהמכונה ממלאת את הכוס שלי בקפה.
״הכנתי הבוקר קרואסונים טעימים, כדאי לך,״ היא אומרת לו.
הקפה שלי מוכן, והיא מניחה אותו לפני עם צלחת מלאה בקרואסונים טריים.
היא מסירה את הצלחת והסכו״ם שלי מהשולחן, וניגשת לרחוץ אותם. ״לא ענית לי אם אתה רוצה לשתות לורנצו.״
אני רואה שהוא מהסס, והיא מחליטה להתעלם. ״ג׳וזף, תביא את הפנקס, שנוכל לראות אם הכל מעודכן,״ אומרת בל.
ג׳וזף ניגש למטבח אבל נעצר כשהוא מבחין שאני כאן עם לורנצו. ״זה בסדר, אנחנו נשב בקצה השני של הדלפק ולא נפריע לבוס,״ היא אומרת.
״הבאתי גם את הקופה עצמה,״ אומר ג׳וזף כמעט בלחש.
״תפתח אותה,״ היא מבקשת ומוציאה ממנה את השטרות. ״עשרים שטרות של מאה זה אלפיים,״ היא ממשיכה לספור ומסכמת. את הסכום הסופי היא לא אומרת בקול.
היא לוקחת את הפנקס, עוברת על הקבלות, ומסמנת אותן. ״וזה של העצים שרכשת אתמול. מה שמזכיר לי שרצית את עצתך בקשר למזווה. אולי נוכל להשתמש בשאריות למשהו מועיל,״ היא אומרת, ״אגב, יש התאמה מלאה בין הרישום שלך לכסף בקופה.״
״תודה על העזרה. את מחשבת הכל כל כך מהר,״ הוא מחמיא לה.
״אז מה אתה אומר ג׳וזף, מיהו הגבר האידיאלי של בל, זה בעל השפתיים ה… איך היא אמרה זאת?״ שואל לורנצו.
״נראה לך שאני מסתכל על שפתיים של גברים, מה אני נקבה?״ מסנן לעברו ג׳וזף. לא נסתר מעיניי שהוא קורץ לבל.
״אתה לא חושב שהיא התכוונה ל…״ ממשיך לורנצו להציק לו.
״מה שבטוח, זה שהיא לא התכוונה לשפתיים הדקות שלך,״ הוא מגחך ועוזב את המטבח עם הקופה בידו.
בל מזדרזת לעזוב אחריו. ״ביקשתי מג׳וזף שיחשוב מה לעשות במזווה עם יתרת העצים. אם יש לך רעיונות, אני בטוחה שהוא ישמח לשמוע.״ אני שומע אותה אומרת.
אז מסתבר שלורנצו צוטט לשיחה של בלנקה ושלי. אין לי מושג אם הבוס גם, הוא נראה שקוע בטלפון הנייד שלו, אבל אצלו אי אפשר אף פעם לדעת.
״מה כולם מתעסקים עם המשפט שאמרתי?״ ולחשוב שכולם כעת בוחנים את השפה התחתונה שלהם. לו ידעו מה גרם לי לומר זאת.
