המרחק הזה בין האדרנלין
בו אתה מוצף
כשאתה נלחם לצד חבריך הגברים,
כשלא מעניין אותך שכמעט
לא ישנת,
שאתה מטונף ומזיע,
שיש לך רק מטרה אחת
והיא לפגוע במי שקם להורגך,
לבין רוך גופה של אהובתך,
וההתמסרות המוחלטת שלה אליך,
שמצננים את היצר הפראי שבך,
שגורמים לו להשקיט מעט
את שדי התשוקה שלך,
המרחק הזה,
לא תמיד ניתן
לגישור.
זה בדיוק מה שהרגשתי,
כשחזרתי בגופי משדה הקרב,
למציאות חיי,
אלה שנלקחו ממני לפני
למעלה מארבע מאות ימים.
מה הפלא שלא ידעתי
להתמודד איתה,
עם המציאות,
ועם האישה שהשארתי מאחור?
שלכם,
גל ליר
#דמעותיה_של דריה
#סיפור_בהמשכים_2025
#בר_אבידן
#מאמינה_באהבה