המרחק הזה בין האדרנלין
שאתה מוצף בו
בזמן שאתה נלחם לצד חבריך הגברים,
כשלא מעניין אותך שכמעט
לא ישנת,
שאתה מטונף ומזיע,
שיש לך רק מטרה אחת
והיא לפגוע במי שקם להורגך,
לבין הרוך של גופה,
וההתמסרות המוחלטת שלה אליך,
שמצננת את היצר הפראי שבך,
שגורם לו להשקיט מעט
שדי התשוקה שלך,
המרחק הזה,
הוא לא תמיד ניתן
לגישור.
זה בדיוק מה שהרגשתי,
כשחזרתי בגופי משדה הקרב,
למציאות חיי,
אלה שנלקחו ממני לפני
למעלה מארבע מאות יום.
מה הפלא שלא ידעתי
להתמודד איתה,
עם המציאות,
ועם האישה שהשארתי מאחור?
שלכם,
גל ליר
#דמעותיה_של דריה
#סיפור_בהמשכים_2025
#בר_אבידן
#מאמינה_באהבה