השבוע היה עבורי שבוע לא רגיל.
(מתי כן?)
בסוף השבוע כולל יום שני היו לי אורחים,
(שהגיעו מעבר לים,)
כך שהשבוע התחיל מבחינתי ביום שלישי.
היו לי הרבה תוכניות,
אלא שהודעה מטלטלת על מותו של חבר משפחה קרוב,
והוא בן 32 בלבד, טילטלה אותנו, והתכנסנו בעצמנו.
לא הייתי בטוחה שאצליח לסיים את הגיליון בזמן,
ובכל זאת זה קרה.
כפי שכבר כתבתי בעבר,
אני חוזרת לסיפורים שממתינים על שולחן העריכה,
ונכתבו על רקע היבשת הצפונית.
כזה הוא הסיפור #לומד_לחיות.
ממש בזמן, הגיע אלינו סוף שבוע ארוך,
(החל מיום שישי,)
לרגל חג הפסחא הנחגג במחוזותיי,
מה שמעניק לי פסק זמן לו אני זקוקה
כאוויר לנשימה.
למי שעוקב אחרי דפי הפייסבוק והאינסטגרם שלי
תצפו לראות הרבה תמונות מהאגם.
שיהיו ימים שקטים יותר.
שיחזרו חיילנו הביתה בשלום,
והחטופים סוף סוף לביתם.
שלכם,
בר