כמה מילים של מיקה

מילנו, איטליה

רסיסי ליבי השבור

מרשרשים בתוכי

עם כל נשימה שאני

נושמת.

לא קל לי לנשום,

זה כרוך במאמץ רב,

אבל אני יודעת

שאין לי ברירה,

זוהי מציאותי.

אני פותחת את החלון.

לוגמת לתוכי

מעט אוויר קר,

וממהרת לסגור אותו.

רק אמש הגעתי לכאן,

ועדיין אינני רגילה לקור.

אמנם אין זו הפעם הראשונה שאני כאן.

אני דוברת את השפה בשטף,

מכירה היטב את התרבות,

את העיר,

ועדיין מרגישה שאני זרה.

אני מודה על כך

שהזיכרונות שנצרבו בי

מכל פינה בעיר,

נוצרו בלעדיו.

אני לא יודעת איך הייתי שורדת,

אם כן.

המציאות הזאת נכפתה עליי,

ועדיין אני לא יכולה למחוק

את עברי,

את האהבה הגדולה שלי

כלפיו.

אני לא מעסיקה את מחשבותיי

במה הוא עושה כעת,

או עם מי הוא נמצא,

אלא רק בהישרדות.

דברים קורים לנו בחיים

בלי שרצינו,

בלי שאנחנו באמת מבינים

למה זה קרה.

במקום לנסות להבין,

עלינו ללמוד לשחק

עם הקלפים שנתנו לנו.

אני מביטה על הקלפים שבידי,

ויודעת

שאני אהיה בסדר.

שלכם,

מיקה (מיכאלה) מורג

#דרכים_נפרדות

#משחקי_הבקבוק

#סיפור_בהמשכים

#בר_אבידן

#מאמינה_באהבה