מייפל
אני יושבת על הספה בסלון הסוויטה שלי בבית המלון אחרי מקלחת חמה ונעימה. מקלחת שהרפתה את השרירים התפוסים שלי מהמתח של היום שעבר.
אני נזכרת בדבריו של ג'ק, אחיו של דן, שאמר לי שלא אקנה לו תחתוני בוקסר כיוון שמאז שבחרתי לו אותם הוא קנה עוד, מה שגורם לי לצחוק.
"מה מצחיק אותך?" שואלת אותי יסמין שמרימה עינייה מהמחשב בו היא מרוכזת בשעה האחרונה.
"לבוס שלי יש יום הולדת ועורכים לו מסיבת הפתעה. פגשתי אותו ואת אחיו פעם במיו מילאן כשעיצבתי את התצוגה של הפנתרה הוורודה. הצעתי לו לקנות תחתוני בוקסר מסויימים. אחיו אמר לי היום שיש לו כבר מספיק כאלה שלא אקנה לו.
מה שמצחיק אותי היא המחשבה שכן הייתי קונה לו ובטקס פתיחת המתנות כולם היו רואים את זה.
מה באמת קונים לבוס שלך ליום הולדתו?"
"אל תסתכלי עליי," היא אומרת ומושכת בכתפיה., "מתי אני קניתי מתנה לגבר פרט לאבא שלי, שלו אני קונה חולצות ועניבות בדרך כלל. את בעלת הניסיון," היא מחזירה את הכדור אליי.
"אני? לירוי עשה איתי עיסקה. כיוון שיום הולדתי חל שבוע אחרי שלו, אני לא אקנה לו והוא לא יקנה לי.
הגבר היחיד שאני קונה לו זה אחי. אין ביננו חשבון כך שאם בא לו שאקנה לו משהו הוא מבקש. הוא מצידו תמיד מפתיע אותי כמו ביום שהשתחררתי מבית החולים והוא קנה לי טאבלט."
"מתי המסיבה?" היא שואלת.
"מחר בערב," אני עונה.
"זה באמת צפוף. אני סומכת עלייך. את תמיד מוצאת מתנות מעלפות," היא אומרת וחוזרת להתרכז במחשב שלפנייה.
'כן אבל זה לבוס שלי. לא לדן,' אני חושבת ומחשבותיי נודדות.
אני עוברת בדמיוני בין מדפי החנות של מיו מילאן ויודעת מה אני רוצה.
*
אני נזכרת בלילה ההוא שטסה הזמינה אותנו להשקה של בושם חדש לגבר. זה היה יום אחרי שעזבתי את לירוי.
טסה התיזה ממנו באוויר.
"זהו הצייד הצפוני," היא זרקה את שמו לחלל האוויר וביקשה שנחווה את דעתינו.
עצמתי עיניי ודמיינתי את הצייד הצפוני, רק שלהפתעתי הוא לא צד חיה גדולה כדי שיהיה לו בשר לימי החורף הקרים, אלא חיפש איילה שתיפול לרגליו.
אני מחייכת לעצמי כעת בחושבי כמה זה מתאים לדן, אבל אז ניזכרת בהסבר של טסה.
"הצייד הצפוני הוא גבר אלפא חזק ועוצמתי. אחד שמחפש את הצייד היומי שלו. אישה ללילה, או אם לדייק למספר קצוב של שעות. עם זאת בתוך תוכו הוא דווקא מחפש את הבית לשוב אליו בסוף יום עבודה ארוך ומתיש.
ובכל זאת אני מחליטה לרכוש אותו מטסה מחר.
*
למחרת בבוקר אני קובעת את הפגישות שלי במשרד. הפגישות אתמול התישו אותי. מסתבר שעדיין לא התגברתי על השעות המטורפות שעבדתי בתערוכה.
אני מגיעה למשרד בתשע בדיוק אחרי שעידכנתי את סדר היום שלי.
אני בקושי יוצאת מהמעלית כשאיילין מסמנת לי שיש לי שיחה. הפעם אני לא שואלת מי זה. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהיא תאמר לי שזה 'ידיד.'
"בוקר טוב, מייפל מדברת," אני עונה בנימוס.
"מדבר ג'ורדן ממועדון השחקים," הוא מזדהה ואני תוהה מה הוא רוצה ממני.
"אני מבין שאראה אותך בערב, אבל לא רציתי לערב שמחה בשמחה. אני מבקש שלא תדברי עם איש על מה שאני עומד לומר לך," הוא ממשיך.
"אז אולי באמת כדי שלא נדבר על הנושא," אני אומרת. אני לא אוהבת שמבקשים ממני להסתיר דברים.
"ברור שנדבר. יש לי אמון מלא בך. אני שמח לשמוע שהצלחת לשכנע את פדרו לא לוותר על החלום של לטינה," הוא אומר ואני נושמת לרווחה. אם זה הסוד שלו אוכל לעמוד בו בקלות.
"אני שוקל ברצינות להכנס איתו כשותף. את בטח יודעת שהלטינה יקרה לי כמו לכל אחד מהצעירים בעיר," הוא משתף אותי.
"זה מאד משמח אותי לשמוע," אני אומרת ועדיין תוהה האם הוא יודע את כל האמת על מה שקרה.
"הייתה לנו שיחה גלויה. אני יודע הכל," הוא אומר לי לשמחתי.
"אם כך אני מאמינה שעשית בחירה נכונה," אני אומרת לו, "אני אשמח מאד לעזור בכל מה שקשור לעיצוב הפנים של המקום."
"הוא סיפר לי על אי ההבנה עם דן סקיי ושזאת הסיבה למעשה שאת…" הוא משתתק.
"ועכשיו תורי לבקש ממך את מה שביקשת," אני אומרת, "אין טעם לדבר על זה."
"ברור. אני יודע שזה נושא שעדיין אסור בפרסום," הוא אומר, "בכוונתי ליצור קשר עם דן ואבשר לו על החלטתנו. פדרו אמר שאת ממליצה עליו בחום."
"הוא אדם אמין מאד ומוכשר בטרוף. אני בטוחה שהכל יסתדר בסוף," אני אומרת לו.
"חשבתי לזמן אותו היום לפני המסיבה ולדבר איתו. מה דעתך?" הוא שואל.
"אני לא קובעת בנושא הזה," אני עונה לו.
"אני מבין שיש מי ששומע אותך. את ממליצה שאשאל את ג'ק? יש לי את הטלפון שלו," הוא שואל.
"לדעתי כל התשובות נכונות. אם כך לא נותר לנו אלא לקבוע פגישה בינינו," אני מסיימת את השיחה.
"הבוס פנוי?" אני שואלת.
"נראה לי שהוא פנוי," היא עונה לי.
אני מתחילה לעלות במדרגות למפלס בו נמצא חדרו של דן, כאשר רוקסן הודפת אותי קלות הצידה וממהרת לעלות אליו.
אני מסתובבת, יורדת חזרה ופונה לכיוון חדרי. "אני כבר שולחת לך את סדר היום שלי," אני אומרת לאיליין, "יש לי יום עמוס ולכן אני מבקשת שלא תעבירי לי שיחות שלא רשומות לי היום, אלא תקחי עבורי הודעה.
אני יודעת שללקוח תמיד הכל דחוף, אבל אני בסך הכל אחת ואני מנסה להשתלט על מבול העבודה שנחת עליי. אני לא צריכה להסביר לך. את מכירה אותי יותר טוב מכולן."
"כן בוס," היא עונה לי וקורצת לי. אני מעיפה מבט לעבר חדרו של דן ורואה שהוא ורוקסן מאזינים לשיחה.
"כבר לא מתוקה, ועדיין את מכירה את אופן עבודתי יותר טוב מכולם."
דן
"אין פלא שיש לך כל כך הרבה עבודה. לא היית פה חודש," אומרת לה איילין.
"יכול להיות שאת צודקת," עונה לה מייפל.
"לא תגלי לי למה?" שואלת איילין.
"זה משנה? מה שחשוב זה שאני פה. ועכשיו תסלחי לי אני חייבת להתכונן לפגישה הראשונה," עונה מייפל לאכזבתי.
אני חוזר לחדרי ורוקסן רוצה להכנס אחריי.
"אני לא זוכר שהזמנתי אותך," אני אומר לה.
"רציתי רק לאחל לך בוקר טוב. רק למייפל מותר?" היא אומרת נעלבת.
"אין לי כוונה להסביר לך למה אני דורש ממנה לעשות זאת, ובכל זאת אומר לך שאת עובדת כל היום מהמשרד כך שאם יהיה לי משהו לומר לך, ואני לא יכול לחשוב על משהו כזה, אני אקרא לך," אני עונה לה בקור.
ברור לי שכבר יהיה לה משהו לומר למייפל על זה אבל זה לא בעיה שלי. הכנוי שמייפל הדביקה לה קושקה בהחלט מוצדק בהתחשב בצפורניי החתולה השורטות שהיא שולפת כל הזמן, אם כי ברור לי שזאת לא הסיבה של מייפל לכנותה כך.
איילין מתקשרת אליי בטלפון הפנימי. "ג'ורדן ממועדון השחקים מבקש לדבר איתך." אני בהחלט מופתע וחושב על מה הוא יכול לדבר איתי.
"דן סקיי מדבר," אני עונה לו ברישמיות.
"בוקר טוב דן, מדבר ג'ורדן ממועדון השחקים. רציתי לשאול האם אתה פנוי להיפגש איתי היום," שואל ג'ורדן. הוא פונה אליי בחביבות שלא רומזת מה נושא השיחה. "חשבתי שאולי בסיום יום העבודה, אני מניח בשעה חמש, לפני פעילות הלילה במועדון, תעבור כאן ונשב לדבר."
"אגיע בשעה שש אם זה מתאים לך," אני עונה לו למרות שאני סקרן לשמוע על מה הוא רוצה לדבר איתי.
את היום אני מעביר בניקוי חומר שהצטבר אצלי, קריאת מאמרים שדחיתי בגלל הפגישות בחיפושיי אחרי הפרוייקט הבא.
רוקסן מחפשת סיבות להתקרב אליי. היא מעצבנת אותי. מה עוד אני צריך לומר לה כדי שתבין שהיא לא מעניינת אותי?
לשמחתי כריס ברוקלין מגיע למשרדי. "אני יוצא לישיבה מחוץ למשרד. כנראה שלא אחזור היום," אני אומר לאיילין ומסמן בראשי לכריס שברצוני ללכת.
"זה מסוג הימים שאני מרגיש חנוק במשרד," אני מסביר לו את רצוני לצאת מהמשרד, "לאיפה בא לך ללכת?"
"בוא נלך לקפה ליד הפארק," הוא מציע, "קרה משהו מיוחד?"
"מה אתה עושה כשיש לך עובדת שהיא מתפקדת מעולה רק שהיא לא מבינה שאתה לא מעוניין בה?" אני נאנח.
"השאלה מה היא עושה וכמה היא חשובה לך," הוא עונה לי ברצינות.
"היא שרטטת," אני עונה לו, "מעצבי הפנים שלי אמרו שהם זקוקים לעזרה ולכן שכרתי אותה לעבוד איתם."
הוא מחייך חיוך רב משמעות.
"למה אתה מחייך?" אני שואל, למרות שאני מבין יפה מאד.
"כל עוד זאת לא האוצר שלך, אני רגוע," הוא עונה.
אני רוצה לענות לו אבל מחליט שעדיף שלא.
"אני מבין מסקוט שהחברה שלו הוקמה," אני משנה את הנושא בחדות.
כריס מגחך לרגע. אין ספק שהוא מבין שאני מתחמק מלדבר עליה. הוא מייד מרצין. "אני מחבב אותו. למרות שברור שהוא גבר עשיר, הוא חף מכל מה שמלווה את המעמד שלו. אני בהחלט יכול להבין למה התחברתם.
חשבתי להציע לך להכנס איתו לשותפות. בסופו של דבר אני מבין שאתם מתכננים לעבוד יחד," אומר כריס.
"אני חושב שזה יהיה סדין אדום לעיניו של מר וינסטון ולכן עדיף שהקשר ביננו לא יתבטא בשותפות, לא שאנחנו מסתירים את העובדה שאנחנו משתפים פעולה.
אבל יש לזה גם סיבה אחרת עליה רציתי לדבר איתך," אני אומר ומשתתק לרגע.
אלה הם חיי. כמה שארצה להתחמק מלדבר על מייפל, אין ספק שעולמה שזור בשלי.
"אתה צודק בקשר למייפל. היא מדהימה. אני שם לב שהמעצבים במשרד מתייעצים איתה כל הזמן ולמרות שהיא מוצפת בעבודה היא תמיד מוצאת את הזמן להקשיב ולעזור.
רציתי להתייעץ איתך. אני חושב להקים יחידה נפרדת לעיצוב פנים. מה דעתך, האם עליי להקים אותה כחברת בת או כיחידה בתוך דן סקיי אדריכלים?"
"זה קשור למייפל?" הוא שואל.
"כן, אני רוצה למנות אותה למנהלת. היא בכל מקרה כבר מתפקדת ככזאת," אני עונה לו.
"זה בדיוק מה שהיא עשתה עד שהגיעה לעבוד אצלך," אומר כריס, "אין ספק שזה תפור עליה."
"היא עובדת איתי לא אצלי. היא עצמאית לכל דבר ועושה מה שהיא רוצה, בניגוד לאחרים שעובדים תחתיי," אני אומר לו.
"אני שומע ביקורת?" הוא מרים מולי גבה.
"איך אני יכול להתלונן כשהיא מזרימה לחברה סכומים שלא יכולתי לחלום שעובד יצור זאת מיוזמתו," אני מודה בפניו.
"אמרתי לך, היא אוצר," אומר כריס ושוב מחייך את החיוך המסתורי שלו.
"ועכשיו ספר לי מה קורה בחייך הפרטיים?" הוא אומר בחיוך מאופק.
"אתה יודע משהו שאני לא יודע?" אני עונה לו, עוטה על עצמי מבט תמים.
"הבנתי," אומר כריס. הפעם בטון רציני, "בכל מקרה מה שאני חושב שעדיף לעשות הוא לחלק את החברה לשתי יחידות."
"אם כך תנסח לי מסמך שימנה את מייפל למנהלת המחלקה. פנו אליי כעת עם הצעה לרכוש את שתי הקומות מתחתיי. זה בהחלט מפתה אותי," אני מהרהר בקול.
"אין בעיה. אני אשלח לך את המסמך מאוחר יותר. אם אתה רציני בקשר לרכישה תשלח לי את הפרטים ואכנס איתו למשא ומתן. אני מבטיח להשיג לך עסקה טובה," הוא מציע.
אני נכנס לנייד שלי, מוצא את המייל שקיבלתי ושולח אותו לכריס.
"יש לי עוד שעה פגישה במועדון השחקים. בינינו אין לי מושג למה. בכל מקרה אני מת מרעב בוא נזמין משהו לאכול," אני אומר לכריס ומסמן למלצרית לגשת.
*
שש בערב
"השיחה הזאת היא ביני לבינך," אומר ג'ורדן. עכשיו אני עוד יותר סקרן לשמוע מה יש לו לומר.
"מייפל הצליחה לשכנע את פדרו לא לוותר על הלטינה. אני עומד להכנס איתו לשותפות ורצינו לשמוע ממך האם אתה עדיין מעוניין לתכנן עבורינו את המועדון. יש לנו אישור לארבע קומות.
אני יודע שעבורך זה לא פרוייקט גדול, אבל מייפל אמרה שיתכן שתסכים לעשות זאת. אתה הבחירה הראשונה שלה."
אני לא מראה לו מה המילים שלו עושות לי כעת בבטן.
"כבר הבעתי את נכונותי להקים את המועדון מחדש. אני רוצה לשמוע ממך אם יש לכם בקשות מיוחדות," אני עונה לו.
"מייפל אמרה," שוב הוא מזכיר את שמה, אבל אז הנייד שלו מצלצל והוא מתנצל ומתרחק ממני כדי לענות לשיחה.
מייפל
אני עוזבת את המשרד ועוברת במיו מילאן כדי להתחדש בבגד למסיבה ומשם להיפגש עם טסה.
*
"אני מציעה שנפגש אצלי," אמרה לי טסה, "אתן לך דוגמית של הצייד הצפוני. כך הוא יוכל לנסות אותו לפני שהוא יפתח את הבקבוק עצמו.
את יודעת שעל כל עור זה מריח מעט שונה. יש גברים שהריח חריף מידי עבורם בגלל מבנה העור שלהם למרות שזה בושם עדין."
"אני סומכת עלייך. אני לא כמוך שמריחה גברים שנמצאים לידי," אמרתי ונזכרתי בחיוך במקרה שקרה לנו כשטסה ניתחה אופי של גבר זר שעבר לידינו לפי מי הבושם שהתיז על עצמו.
"אולי אם היית עושה זאת לא היית מתחתנת עם לירוי," אמרה טסה, "אם כי אני חייבת להודות שיש לו טעם משובח בבשמים."
"ברור, הוא תמיד קונה במיו מילאן את שלך," עניתי לה.
*
אני שולחת לה שתי תמונות האחת של שמלת מקסי ארוכה בשחור עם נקודות בלבן בגודל משתנה, ושל מכנס לבן וחולצה שחורה שנסגרת בצד החזית.
"מה ללבוש?" אני שואלת.
"זאת בכלל לא שאלה," היא עונה לה, "למרות שכל מה שתלבשי יפה עלייך, אין ספק שהלילה את לובשת את השמלה."
אני מתלבשת ומזמינה מונית. אני יודעת שאני כבר יכולה לנהוג אבל עדיין לא מעזה.
כשאני מגיעה המתנה כבר ארוזה ונותר לי רק לשלם עבורה. טסה מצרפת פתק החלפה למקרה שדן לא יאהב את הריח ושמה על הפתק חותמת שמאפשרת לו להחליף אותו בחנות של מיו מילאן במגדל הנהר.
אני משלמת ואנחנו יוצאות מייד לכיוון המועדון.
כשאני עומדת להכנס למועדון אני מקבלת מסרון מאיילין ששואלת היכן אני. "כולם כבר פה," היא כותבת לי.
"נאמר לי להיות בשמונה," אני כותבת לה, "בכל מקרה אני כבר עולה לקומת הוי.איי.פי."
"אני מבינה ששכחו להודיע לך שהקדימו את זה," היא כותבת לי.
אני בוחרת להיכנס דרך הכניסה הראשית ולא הכניסה המיוחדת המוכרת לי. אני עולה במדרגות ומזהה מייד היכן השולחן בו יושבים כולם.
"מזל טוב," אני אומר לדן ומגישה לו את המתנה.
"תודה מייפל," הוא אומר לי ונד בראשו. 'האם נדמה לי או שהוא אומר את שמי בהדגשה?'
הוא מניח את השקית על הכיסא לידו אבל לא מביט לתוכה.
"תראה מה מייפל הביאה לך," מבקשת רוקסן.
"אני חושב שבגילי כבר אפשר לוותר על טקס פתיחת המתנות," הוא עונה לה באדישות.
"ספרי לנו מה קנית לו?" שואלת רוקסן. היא לא יכולה להתגבר על סקרנותה. לא סתם כיניתי אותה קושקה., כידוע הסקרנות הרגה את החתול(ה.)
"מה היא כבר יכולה לקנות," מתחיל ג'ק לומר. אני יודעת שאני חייבת לקטוע את דבריו שיכולים לא להתפרש נכון.
"באמת מה? מה כבר קונים לבוס שלך שיש לו עינים כחולות אם לא עניבה כחולה. זאת המתנה האולטימטיבית. לגבר אין אף פעם יותר מידי עניבות," אני עונה.
אני רואה שדן מעיף מבט לתוך השקית, אם כי לא פותח אותה. ברור לי שהוא מבין שאני סתם ממציאה תשובה.
"תאוריה מעניינת," הוא ממלמל.
"זה עדיף על תחתונים, אתה לא חושב?" אומר בשקט ג'ק.
"אתה שוכח שמייפל עובדת איתי," הוא עונה לו מייד.
אני רואה את העיניים של דן מטיילות על גופי אין ספק שבחרתי בבגד הנכון. הוא נושך מעט את שפתיו ואני כבר יודעת מה עובר לו בראש.
"ומה את הבאת לו?" אני שואלת את רוקסן.
"את המתנה שלי הוא יקבל בסוף הערב," היא עונה בטון מסתורי.
"רק אל תשכחי לעטוף אותה בסרט כחול. שיתאים לעינים שלו," אני עוקצת אותה וגורם לה לנשוך את שפתיה כדי לא לענות לי.
כמובן שהיא לא יכולה להתאפק לזמן רב. "אני שמחה שהבנת מה המתנה. תצטרכי להתרגל שהוא ואני יחד," היא אומרת לי ברוסית.
"אז מה דן, איך זה להיות בן שלושים ואחת?" שואל ג'ק ושניהם צוחקים. 'למה נדמה לי שיש משהו אחר שמצחיק אותם?'
