מידי לילה, כשהקטנות הלכו לישון, היינו נוהגות לשתף את היום.
הרבה סערות עברו מאז, ומידי יום אני מקלפת שכבה אחרי שכבה,
משחררת את השקרים הכלואים בקיפוליה,
והאמיתות מתחילות להגיע להבנה.
זה לא כך, זה אחרת.
וכל הבנה כזו, כואבת ככל שתהיה,
מחדירה עוד פרודות חמצן לגוף
ומטהרת אותו.
♦️
השיחות הופכות תכופות יותר.
כבר עוזבות את האזור המוגן של הלילה, נחשפות לאור יום.
וככל שהן כאלה, האור על הפנים מואר יותר.
♦️
כל אחד שומר בפנים סודות.
בלי שישים לב הם חורטים בו בפנים סימנים.
לא כולם בלתי ניתנים למחיקה.
אני מאמינה שהגוף יכול לרפא את עצמו.
לעיתים הוא זקוק למראה, למישהו שיעמוד מולו, יאיר אותו,
כדי שיוכל להשתחרר מסודותיו.
♦️
לאחרונה אני ממעטת לשתף את הזכרונות מימים לא פשוטים.
לפעמים דווקא כן, מתוך מחשבה שאם יגרום למישהו/י
לעצור ולחשוב על חייו/ה, זכיתי.
♦️♦️♦️♦️♦️
בר