בר אבידן -מאמינה באהבה

הוא
אהב שהיא מספקת
את תשוקותיו.
זה לא היה משנה
באיזה אופן רצה אותה.
הכל היה ברור לו.
הוא הגבר.
תפקידה לרצות אותו.
היא
אמנם הגיעה לסיפוקה
הגופני.
אבל נפשה היתה
צמאה יותר.
דבר אחר היה ברור לה-
למרות שלא אהב לתבל
את החיים שלהם במיטה,
היא תהיה שלו לא משנה מה,
גם על חשבון ההנאה האישית
שלה.
זו היתה החלטה שבאה מהלב
שאהב אותו.
ואז התעוררו החשדות.
ההסתגרות שלו.
ההתרחקות בשעה שדיבר בטלפון.
ופעם, כששכח בחוסר זהירות
את הנייד באופן גלוי,
היא גילתה את המילים שלו
לאשה אחרת.
כמה שונות היו.
הוא התעניין אם הוא מספק אותה,
אם הוא טוב בשבילה….
יותר לא קראה.
היא סיפרה לו על המילים שקראה
והוא נאלץ להודות שמעד.
באופן חד פעמי כמובן,
הרי הוא אוהב אותה.
ויום אחד הוא שכח.
הוא שכח עם מי הוא נמצא
בחשכת החדר.
הוא הגיע אליה מלא תשוקה,
הפך אותה על גבה
חדר לתוכה וגרם לה להחניק
צעקה.
זה היה הלילה הטוב ביותר שלה איתו
מאז שהכירו.
מעולם לא היתה רגועה כל כך,
מסופקת כל כך.
למחרת,
בשעה שיצא מהבית לעבודתו,
היא ארזה את בגדיו בשתי מזוודות גדולות,
והניחה אותן ליד הדלת.
היה לה ברור
שלא איתה עשה אהבה אמש,
אלא עם אחרת,
היא רק במקרה היתה שם
לקבל את תשוקתו.
ב.א.
***יש הרבה מן האמת במה סיפרתי,
אבל אין כאן כלום ממני. ****