אנחנו נפגשות.
היא,
שהייתה מלכת החיבוקים,
כזאת שמוחצת אותך לחזה שלה,
מחבקת אותי באופן סימלי,
מתוך נימוס,
וגם זה לשניה וזהו.
בראש שלי עובר המחשבה
שהיא בטח מפחדת
מהוירוס.
העיניים העצובות שלה
מספרות לי סיפור אחר.
יעבור זמן
עד שהיא תפתח ותגלה לי
את הסיבה אמיתית.
"את מבינה בר,"
היא כמעט לוחשת,
"כבר מזמן לא נגעו בי
לא חיבקו אותי."
אני יודעת ש'עליו'
היא מדברת,
כי אחריו היו לה רק
קשרים קצרצרים מזדמנים.
"אני כל כך צמאה למגע,
אבל מפחדת שהוא יעלם,
ולכן…"
רק אחרי שהוציאה את המילים ממנה,
היא שבה לחבק אותי,
אלא שהפעם
היא מתרפקת עליי
להאריך בחיבוק.
" אני בסדר, "
היא אומרת לעצמה,
וגם לי.
" אני יודעת. "
בר
#wattpad
