לואיז
שבוע עבר מאז השיחה עם אמה. היה לי ברור שהיא תצטרף. היא בהחלט מוכיחה את נאמנותה, וכל פעם שהיא מקבלת קריאה היא מייד פורשת הצידה ומצטרפת למתקפה על מי שמנסה לחדור ולחבל במחשב של אחד מלקוחותיי.
היא לא היחידה. כל מי שפניתי אליו נענה בחיוב. לשמחתי בין האבירים ישנם כאלה שפנויים גם במשך שעות העבודה הרגילות למרות שהפעילות של ההאקרים אינה מרובה בשעה זאת.
מי שרוצה לגנוב מידע מסחרי מעדיף לעשות זאת כגנב בחשכת הלילה.
כל מי שהצטרף עושה זאת מתוך רצון טהור לעזור ואיננו מעוניין בכסף.
כיוון שבמאגר המשחקים שלי יש היום מאות משחקים, הענקתי לכל אחד מהם אפשרות להוריד כל משחק ללא תשלום. עבורם זה היה התגמול הטוב ביותר שיכלו לקבל.
פטריק נפגש כעת עם תיאו. הוא משפר את יכולות התכנות שלו,
*
"את יודעת מתוקה שלמדתי תכנות באוניברסיטה," שיתף אותי פטריק כשהמתין לתיאו, "אפילו כתבתי משחקים בעצמי, ועדיין רק כשהתחלתי לעבוד איתך התחלתי להבין הרבה יותר את העולם הזה והאפשרויות הבלתי נגמרות שלו.
אני גאה בתיאו. הוא קולט מהר ומיישם מייד כל מה שאני מלמד אותו. אני שמח שהוא הסכים לקבל עליו את השליחות הזאת, גם במחיר של דחיית טקס החתונה שלו."
"ומה אומרת על זה מילה?" אני שואלת.
"היא נענתה מייד למשימה כשהבינה שהיא עלולה לפגוע בך."
*
אני מחליטה לקבוע עם מילה פגישה. אני שולחת לה הודעה.
לואיז גולד: "מתי תוכלי להגיע למשרד?"
היא עונה לי מייד
אמיליה קנדי-וייד: זמני בידי. מתי שתבקשי.
לואיז גולד: שעה זה מוקדם מידי?
אמיליה קנדי-וייד: אני בעיר. אהיה אצלך עוד שעה.
הפגישה עם מילה גורמת למחשבותיי לנדוד.
אני לא מאמינה איך יכלה ג'ולי לספר לאמה שאילצתי את פטריק להתחתן איתי וכי הוא עומד לחזור אליה.
עיניי מתמלאות דמעות ואני לא מתאפקת ונכנסת לחדרו של פטריק.
"מה קרה מתוקה," הוא מזנק מהכיסא שלו, "הכל בסדר? את מרגישה לא טוב?"
"אני זקוקה לכמה דקות איתך," אני אומרת לו.
"אני כבר חוזר," הוא אומר לתיאו והולך אחריי לחדרי.
"אתה יודע העניין הזה של ההורמונים גורם לי למחשבות," אני מתביישת פתאום ממה שעבר לי בראש. אני יודעת שאין אמת במה שאמרה ג'ולי.
"אני מכיר אותך מתוקה. משהו מציק לך. שתפי אותי," אומר לי פטריק והמבט האוהב בעיניו גורם לי להתבייש עוד יותר.
"בואי אליי," הוא אומר ועוטף אותי בחום גופו.
"נזכרתי בדבריה של ג'ולי," אני אומרת לו לבסוף, "אני יודעת שלא אמרת את מה שהיא טוענת. ובכל זאת עברה בי המחשבה האם אחרים מאמינים לה."
"אני מאמין שהיא אמרה זאת רק לאמה כי ידעה שהיא תראה אותך ורצתה להכאיב לך," הוא אומר לי בקול רגוע.
"תודה אהוב שלי. אתה תמיד יודע לפזר את העננים שעוטפים אותי," אני אומרת לו ומנשקת אותו.
"לראות אותך מחייכת, זה כל מה שאני רוצה," הוא אומר.
"תחזור לתיאו ואני אחזור לעבודה," אני אומרת לו.
פטריק נכנס לחדרו אבל משאיר את הדלת פתוחה. אני שומעת את אצבעותיו של תיאו רצות במהירות על המקלדת. לפטריק יש בהחלט עין טובה כשהוא בוחר את האנשים סביבו.
אני מחייכת לעצמי שכן הוא בחר בי. אני כל כך מאוהבת בו, כמו ביום הראשון שפגשתי אותו. אני לא מאמינה איך הוא עומד בכל מצבי הרוח שלי כשההורמונים בועטים בי.
"לואיז, אמיליה קנדי וייד כאן," אומרת לי סקיי בטלפון הפנימי ומחזירה אותי למציאות.
"נהדר," אני עונה וקמה לקראתה.
"לואיז את נראית נפלא!" היא קוראת לעברי בהתפעלות.
"אני לא נראית הורמונלית?" אני שואלת נבוכה.
"את נראית קצת עייפה, אבל לא, את באמת נראית נפלא. ההריון מאיר לך את הפנים באור מיוחד," היא עונה לי.
"אני מאושרת ומאוהבת," אני עונה לה.
"מתאים לך להיות," היא עונה, "אני שמחה מאד בשבילך."
אנחנו מתיישבות אחת מול השנייה ושתיקה נעימה עוברת בינינו.
"אני אעשה הכל כדי לעקור את האיום מהשורש," אומרת לי מילה, "אם יש משהו שאני לא יכולה לסלוח עליו זאת בגידה."
"את נראית חדורת רוח לחימה," אני אומרת לה.
"אני מכירה אותך ויודעת מי את. מעבר לעובדה שהיא אחותך, אני יודעת מה את עושה עבור כל מי שעובד עבורך. ברור לי שהיא לא מסוגלת להרע לך, ובכל זאת העובדה שהיא מאיימת מכעיסה אותי," אומרת לי מילה ואני רואה את הכעס נבנה בה.
"אני לא רוצה לפגוע בה," אני אומרת מייד.
"לא ניגע בשערה מראשה, אבל נדאג ללמד אותה לקח שיגרום לה להתרחק ממך לנצח," אומרת מילה.
"נראה לי שהכל כבר מתוכנן לך בראש," אני אומרת בהבנה.
"למדתי בשנותיי בשרות שלכל תוכנית, צריך להכין כמה תוכניות חילופיות. לפני הכל עליי לאשר מה קורה בשטח.
אמנם אנחנו מקבלים הוראות איך לפעול בשטח, אבל למעשה הכל בידינו. הפעם זה לא רק המח שלי שמשתתף במשימה. תיאו הוא אחד האנשים המבריקים שאני מכירה. הוא קולט דברים מהר," היא אומרת ואני רואה את אש האהבה בעינייה.
"אני יודעת," אני עונה לה. היא מביטה בי מופתעת.
"ראיתי אותו יושב עם פטריק. מספיק לי לשמוע את קצב אצבעותיו על המקלדת כדי להבין שהוא שולט היטב במה שהוא עושה."
אני מספרת למילה באריכות על הפגישה שלי עם אמה.
"עכשיו אני רותחת. לא שהייתי מאמינה לה למילה אחת שאמרה עלייך. היא ממש כפויית טובה," אומר מילה, "תקשיבי לואיז, כולם מכירים את אחותך. אני לא רוצה לפגוע בך או לדבר לא יפה עליה, אבל כולם מדברים על כך שהיא שוכבת עם מלא גברים.
אם הייתי גבר הייתי מנצלת זאת להנאתי. פטריק השתעשע איתה לפני שהכיר אותך. את סובבת לו את הראש והוא לא שם יותר. ברור לי שהוא רואה רק אותך. איזה שטויות היא מדברת!" שוב היא נדלקת ואני רואה את האש בעיניה.
היא משתתקת לרגע. אני מכירה את מילה כשהיא אוספת שוב את עצמה, מרגיעה את סערותיה. "היא יכולה לנקום כמה שהיא רוצה. אני מבטיחה לך שהמניע שלנו לנסיעה הוא לא נקמה בה.
אנחנו רוצים לנקות את השטח. אני מכירה בחשיבות העליונה של התוכנות שלך. לא אגזים אם אומר שאת עומדת לחולל מהפך עולמי לטובת כל מי שצריך להגן על המידע הרגיש שלו.
הצוות שלי יעשה זאת למענך. אני מבטיחה להחזיר את השקט עבורך," היא אומרת לי.
"אני מבינה שאת נאלצת לדחות את החתונה בגלל הנסיעה," אני בוחנת אותה.
"תיאו ואני חיים כבעל ואישה. החתונה היא בסך הכל אישור משפטי. את הנדרים שלנו אחד כלפי השנייה אנחנו כבר מיישמים.
יכולתי לערוך את הטקס לפני הנסיעה. אני רוצה שזה יהיה יום מיוחד במינו. יום מבחירה לא מאילוץ.
את יכולה להיות רגועה לואיז. אני שלמה לגמרי עם קבלת המשימה עליי גם אם זה במחיר דחיית החתונה," היא אומרת.
"הייתי חייבת לשאול," אני אומרת לה.
"את באמת הורמונלית," צוחקת מילה, "אני מבינה שזה משהו שאי אפשר להתחמק ממנו. תחשבי על אנני הקטנה שגדלה בך ועוד מעט תוכלי לחבק אותה. את תהיי אימא נהדרת, אני בטוחה."
"איך את מרגישה מילה?" אני שואלת.
"למה את מתכוונת?" היא מסתכלת עליי מופתעת.
"אחרי חודשים כל כך רבים שעסקת במה שעסקת," אני מסבירה.
"זה היה מאד אינטנסיבי. כמה שאת מתורגלת, לחיות על הקצה זה לא פשוט. עכשיו שיש לי את תיאו זה הפך את זה לקשה יותר. לפני כן חיי לא נחשבו בעיניי. עכשיו אני צריכה לשמור עליהם בשבילו, וזה לא תמיד קל. לא רק אלא שיש לי עוד מישהו שאני חרדה לשלומו," היא אומרת ופניה מרצינות.
"הפעם מה שעומד לפנייך הוא לא מסכן חיים," אני אומרת בעצם עבורי, לא פחות מעבורה. אני רוצה לדעת שהיא לא מסכנת את עצמה בגללי.
"כן," היא עונה קצרות.
"תבטיחי לי שאת לא תסכני את עצמך," אני אומרת לה מייד בקול רם מידי.
"ההורמונים שלך משתוללים," היא צוחקת עליי.
אני יודעת שהיא מתחמקת מתשובה שאותה לא אוהב לשמוע, מה שמלחיץ אותי לא פחות.
"לעבודה," היא אומרת לי ופותחת את המחשב שלה.
אנחנו יושבות שעות ואני נהנית לראות כמה מהר היא משתלטת על הכל. אני לא מופתעת כי אני מכירה אותה.
"אני רוצה שתדעי שאת היחידה שאני נותנת לה לגשת הכי קרוב למקור," אני אומרת לה לקראת סיום המפגש בינינו.
"אני מאד מעריכה את האמון שאת נותנת בי. זאת עבודת חייך ואני מרגישה מאד מיוחדת שאת מאפשרת לי להציץ בה כל כך מקרוב," היא אומרת וקמה.
אנחנו נפרדות בחיבוק ואני חוזרת להתרכז בעבודתי.
אני מעיפה על משימות היום. כמידי יום מופיעה המילה השקה?
אני כל כך משתוקקת שיגיע הרגע ותוכנת גולד תצא לעולם. אנחנו עובדים איתה כבר תקופה לא קצרה והיא עובדת בצורה מושלמת כל כך. היא ידידותית למשתמש ואני רוצה כבר לשמוע את השם שלה נלחש בכל מקום.
אני יודעת שעליי להתאפק עד שיוחלט שכך יעשה. אני מחליטה לערוך ביקור אצל פאפא.
"אתה פנוי?" אני שואלת אותו בטלפון הפנימי.
"אני שמח שהתקשרת," הוא עונה לי, "אני אשמח אם תצטרפי לפגישה שלנו."
אני ממתינה שהוא יספר לי עם מי הוא נפגש, אבל אבא לא מפרט.
"אני כבר מגיעה," אני אומרת לו.
אני קמה, מרגישה קצת מסוחררת ומתיישבת שוב.
אני מתרגלת נשימות. אני מרגישה את הלחץ נבנה בי. 'את וההורמונים שלך,' אני נוזפת בעצמי, קמה והולכת לחדרו של אבא.
"את ג'ון וייד, אביה של אמיליה את מכירה?" הוא שואל.
"נעים לי מאד," אני אומרת ומרגישה שאני חייבת לשבת. שוב תוקפת אותי הסחרחורת. אני נושמת עמוק.
אני עסוקה בהסדרת נשימותיי כאשר פטריק מצטרף לישיבה.
"שלום המפקד," הוא אומר לג'ון. יש משהו בשפת הגוף שלו, שמראה לי שהקירבה אליו משרה עליו בטחון.
פטריק מתיישב לידי ובהיסח הדעת מניח את ידו על רגלי.
אני מתאמצת לשמור על החיוך על פניי אבל מרגישה שמשהו עובר עליי ואני לא רוצה שיבחינו בכך.
"משהו עובר עלייך לואיז, וזה לא ההורמונים," לוחש לי פטריק.
אני מתפלאת איך הוא מרגיש. "אני מכיר אותך לפרטי פרטים. את לא מרגישה טוב נכון?" הוא ממשיך לדבר אליי בשקט.
"אני מתוחה," אני עונה לו בשקט.
"מרגיש לי כל כך לא נעים שבגלל הערות של אחותי מתוכנן מבצע כזה גדול," אני אומר לג'ון.
"אני מבין אותך. אני גם יודע שאת חוששת למילה. לא הייתי מסכן אותה בעד שום הון שבעולם. אני יודע שנפגשת איתה. יש מחשבה מאחורי זה שאינני מנדב הרבה פרטים.
התקדמנו לא מעט עם החקירה בעניין. האנשים שלי כבר שורצים בחופי תאילנד. אני יודע שרק תיאו ומילה יוכלו לסיים את המבצע הזה על הצד הטוב ביותר. יש להם היכולת לקחת את פרורי המידע שלוקטו ולפענח אותם לפזל שלם."
"ומה עם החתונה שלהם?" אני לא מרפה.
"זאת כבר בחירה שלהם מתי להתחתן. אין מניעה שיעשו זאת בכל יום שיבחרו," הוא אומר וחיוך מסתורי על פניו.
"התכנסנו פה היום," אומר להפתעתי פטריק, "כדי להתכונן להשקה של תוכנת גולד. אני מצפה שעליי להתכונן להצפה של הזמנות.
כפי שהחלטנו שאנחנו נגן על התוכנות עם אבירי הנסיכה בקרב לקוחות שאנחנו נבחר. אבירי הנסיכה מבחינת העולם היא עדיין תוכנה בפיתוח.
כך גם לגבי נמר השלג שמשמשת את החברה שלנו לעקוב אחרי מחשבים מסויימים. התוכנה הזאת תכנס גם לשרות הסמויה בלבד לעת עתה, ובעיקר ביחידת הסייבר שעליה יפקד תיאו.
ג'ון מסר לי שמחר יצאו תיאו ומילה לדרך ולכן מחר בערב תערך ההשקה של גולד," מסכם פטריק.
"מעניין שמילה לא אמרה לי דבר בקשר לכך שהיא עוזבת מחר," אני אומרת מהורהרת.
"מילה עדיין לא יודעת," אומר ג'ון, " אני נוסע מכאן אליה הביתה לבשר לה. כפי שאמרתי לך המהלכים שלנו מאד מחושבים."
"תתקשר לדניאל. אני מרגישה ממש לא טוב," אני אומרת לפטריק שממהר להוציא את הנייד מכיסו ולהתקשר.
"עוברים עליה ימים מתוחים," אני שומעת את פטריק מדבר עם דניאל, "היא קבלה בשורה לא נעימה מאחותה וזה משפיע עליה מאד. אנחנו גם לפני השקת תוכנה, מה שלא משקיט את ההורמונים שלה."
פטריק מושיט לי את ידו ועוזר לי לקום. "בואי מתוקה אני אקח אותך לבדיקה במגנוליה. דניאל כבר מחכה לך שם."
"כפי שאמרתי," הוא פונה לג'ון ולאבא, "ההשקה מחר בערב, אלא אם כן אודיע לכם אחרת."
דניאל רובינס
אני מתקשרת לריי. "אתה פנוי?" אני שואלת אותו. אני לא רגילה להפריע לו בזמן שהוא מקבל קהל במרפאת רפואת הנפש שלו.
"בשבילך תמיד. הכל בסדר?" הוא עונה לי מייד. אני בהחלט יכולה לשמוע את החשש בקולו.
"לואיז גולד בדרך לכאן. בעלה מסר שהיא בתקופה מאד מתוחה. הייתי רוצה שתהיה כאן כשאני בודקת אותה. לא שהיא זקוקה לפסיכיאטר, אלא שאתה מכיר את נפש האדם ואולי תוכל לעזור," אני מסבירה לו את בקשתי.
"תודיעי לי כשהיא מגיעה ואשתדל להגיע מייד," הוא עונה לי.
אני מכירה את לואיז. היא תמיד מלאת חיים, אישה-ילדה שובבה. אני מקבלת אותה בחיוך אבל בפנים מתעורר בי החשש שמשהו לא בסדר. כמובן שאני לא אראה לה שאני דואגת.
אני מובילה אותה לחדרי ומבקשת שתשכב על המיטה.
אני מחברת אותה מייד למכשירים ומקשיבה בעיניים עצומות לפעימות הלב של אנני הקטנה. אני נושמת לרווחה כשאני מבינה שהקטנה לא במצוקה, ובכל זאת יש משהו שמטריד אותי.
לואיז נראית מתוחה למרות שהיא משתדלת לחייך.
"ההריון בסדר לואיז, אבל את לא. את רוצה לשתף אותי מה עובר עליך? יש לי הרושם שזה לא משהו שמקורו בגוף," אני שואלת אותה.
"אני מרגישה מסוחררת, לא יציבה," היא עונה לי.
"את מאד מתוחה לואיז. את חייבת להוריד פעילות. הגוף שלך מתחיל לפתח צירים חלשים. הייתי רוצה שתכנסי לשמירת הריון. בינתיים אני מבקשת שתשארי שבוע במיטה. אני מוכנה לאשר לך להיות בבית בתנאי שבאמת תשכבי, אחרת אני אאשפז אותך בבית החולים.
ולואיז, מנוחה היא גם מנוחה מעבודה," אני מוסיפה.
אני שולחת הודעה לריי שיבוא.
"תכירי את בעלי, ד"ר ריי רובינס," אני מציגה את ריי שנכנס לחדר, "הוא מתמחה ברפואת הנפש. הייתי מציעה שתדברי איתו והוא יעזור לך ללמוד לשחרר את המתח."
"אז זה לא עניין של הורומונים? אני מאבדת את שפיותי?" היא שואלת בשקט.
"ממש לא. את נראת לי שפויה לגמרי. יש עלייך עומס ריגשי, זה הכל."
לואיז תולה בו מבט שואל. הוא מתיישב לידה. "אישה עוברת המון בתקופת ההריון. בן אדם גדל בתוכך. זה לא משהו של מה בכך.
זה הופך אותך לרגישה יותר לכל דבר ולכן את לוקחת דברים הרבה יותר קשה. זה ממש לא מעיד על כך שאת מעורערת. מה שכן, הגוף מאותת לך שקשה לו והוא זקוק למנוחה. אני מציע לך שתקחי פסק זמן כמה ימים."
"יופי, שוב נדחית ההשקה," היא רוטנת, "והפעם בגללי."
