יוני 2022
פרסום פרקי העבר שהאחרון שבהם הסתיים בפברואר 2020 הסתיימו וכעת ממשיך הסיפור להיכתב.
הפרק האחרון השאיר אותנו רגע לפני ההחלטה של לואיז ופטריק איך לשווק את התוכנות שייצרה לואיז. האם לעשות אקזיט או להשאיר אותן בבעלותם.
לצד ההחלטה הגורלית נודע ללואיז שהיא בהיריון. בדיקה גנטית שנערכה לה גילתה שהיא נשאית של הגן טיי זקס מה שמעמיד בסכנה את העוברית אם יתגלה שפטריק נושא את הגן גם.
לואיז מנסה לא לתת לפחדיה להשתלט ומכנסת ישיבה בקשר לתוכנות בזמן שמתקבל טלפון מאימה שמבקשת לדבר איתה.
לואיז
“סליחה,” אומרת סקיי שמתפרצת לחדר, “אני יודעת שביקשת לא להפריע אבל אימא שלך בטלפון.”
המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא סבתא שלי. מאז שהגיעו האוצרות שלה חל בה שינוי. היא נראית חיונית יותר כאילו חזרה לחיים ובכל זאת אני מפחדת שעכשיו לאחר שהשלימה את משימת חייה, היא תרגיש שהיא יכולה לעזוב את העולם.
תוסיפו לזה את ההורמונים שמשתוללים לי כעת בגוף ותבינו למה אני חרדה כל כך.
פטריק מזהה מיד את הפחד שעוטף אותי. "זה לא יכול להיות משהו רציני. היא ביקשה אותך ולא את אבא שלך," הוא אומר וגורם לי להתאפס שוב, "תתקשרי אליה. אני פה אם את צריכה אותי."
אני ניגשת לחדרי ומתקשרת לאימא. "הכל בסדר," היא אומרת לי עוד לפני שהיא אומרת שלום ושואלת לשלומי כהרגלה.
"וסבתא?" אני שואלת כשהאוויר עדיין כלוא בבית החזה שלי.
"סבתא שלך רק נעשית צעירה מיום ליום. והעובדה שאת בהיריון רק מוסיפה לזה."
"אני רק מקווה שהכל בסדר," אני עונה. אני משתפת אותה בפחדים שלי. למרות מילותיה המרגיעות של דניאל אני עדיין מחכה לשמוע שבאמת הכל בסדר.
"ברור," אומרת אימא בביטחון, "דיברתי עם אבא של פטריק והוא אמר לי שאין להם שום מחלות גנטיות במשפחה. הוא יודע כי אימא של פטריק התקשתה להיכנס להריון והם עשו בדיקות מקיפות. מסתבר שגם פטריק עם היוולדו עבר בדיקות מקיפות ונמצא בריא לחלוטין."
"אני כל כך שמחה שהתקשרת לספר לי. אני כל כך אוהבת את התינוקת, את אן שלנו," אני אומרת לה בדמעות. "ככה זה בהיריון אימא שכל הזמן אני רוצה לבכות?"
"הורמונים זה לא דבר פשוט," אומרת אימא וצוחקת.
"תודה שהתקשרת לשאול בשבילי. לא העליתי על דעתי לעשות זאת," אני אומרת לאימא.
"אעשה הכל בשביל לעשות אותך שמחה קטנה שלי," אומרת אימא, "אבל לא זו הסיבה שהתקשרתי. נמצאת כאן אמה קרילוב היא רוצה להיפגש איתך."
"איזה יופי!" אני קוראת בהתרגשות, "לא ידעתי שהיא חזרה מהונג קונג. אני כל כך מתגעגעת אליה. אני יכולה לדבר איתה?"
"לולי!" אומרת לי אמה מיד שאימא מעבירה לה את הנייד, "מתי אנחנו נפגשות?"
"תגידי לי את איפה ומתי?" אני שואלת אותה.
"הגעתי לבית הורייך ישר משדה התעופה. אני רוצה ללכת למיו מילאן לרכוש כמה סטים של בגדים. אני מתחילה לעבוד שבוע הבא בחברת השקעות."
"נפגש עוד שעה במגדל הנהר?" אני שואלת אותה.
"סגור," היא עונה לי.
"תבקשי מאימא שלי את הנייד. הוא חסוי כך שאל תמסרי את מספרו לאיש," אני מבקשת. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה. היא הוכיחה לא פעם את נאמנותה לי.
אני חוזרת לחדרו של פטריק. המחשבות שלי נתונות לאמה. אני מכירה אותה ומזהה שיש לה משהו שהיא רוצה לשתף בו אותי, ועדיין היא בוחרת לעשות זאת פנים מול פנים.
'מעניין מה זה?' אני כבר כל כך סקרנית.
"הכל בסדר מתוקה?" שואל פטריק. אני מרימה עיניי אליו. כמה אני אוהבת אותו. אני רואה עננה של דאגה בעיניו אבל הוא שומר על ארשת פנים מאופקת.
"כן," אני עונה, "חברה שלי אמה חזרה אחרי שלוש שנים בהונג קונג. אני יודעת שהיא רוצה לספר לי משהו ואני סקרנית לדעת מה זה שאינה יכולה לספר לי בטלפון.
אני חושבת שאנחנו מגובשים בקשר לתוכנות. זה בסדר שאלך להיפגש איתה ונגבש החלטה איך לצאת עם ההפקה מאוחר יותר?"
"בטח מתוקה. מה שתבקשי. את צריכה שאסיע אותך?" הוא שואל.
"קבעתי איתה בחנות של מיו מילאן," אני אומרת לו.
"מצוין," הוא עונה, "אם כך אביא אותך לשם ואלך להיפגש עם אבא שלי. לא תאמיני, הוא ביקש להתייעץ איתי בקשר לעסקה שמתבשלת אצלו בעסק."
למרות שזו נסיעה קצרה אני מודה על הרגעים האלה של הלבד שלנו. למרות שאנחנו בקומה מבודדת עדיין אני לא מרגישה שאנחנו לבד.
פטריק מניח את ידו על רגלי, גורם לי לעצום את עיניי.
"לפעמים," הוא אומר לי, "אני מתגעגע אלייך אפילו שאת נמצאת בחדר לידי. אני יודע שאני חייב לשלוט ברגשות שלי, את יכולה לסחוף אותי בשנייה. אני כל כך אוהב אותך."
"אני חשבתי שאני מרגישה כך בגלל שאני הורמונלית," אני צוחקת.
הנייד של פטריק מצלצל. "תעני," הוא מבקש.
אני מסתכלת עליו. "מה מתוקה? את אשתי ואין דבר בחיי שיש לי סיבה להסתיר אותו מעינייך," הוא אומר לי.
"זו דניאל מהיעוץ הגנטי," אני אומרת לו בקול רועד.
"תעני לה בבקשה מתוקה," הוא אומר לי בטון רך, כאילו הייתי ילדה שצריך ללמד אותה איך להתנהג.
"שלום דניאל מדברת לואיז. פטריק נוהג כעת," אני אומרת לה.
"אני שמחה שאתם יחד," עונה דניאל, "אני רוצה ששניכם תשמעו את מה שיש לי לספר לכם."
אני מחברת את השיחה למערכת של הרכב. "שלום דניאל," אומר לה פטריק, "אנחנו מקשיבים."
"אני שמחה לבשר לכם שמצאנו את מסמכי הלידה שלך פטריק. מסתבר שההגעה שלך לעולם לא הייתה פשוטה ובעקבות כך ערכו לך בדיקות מקיפות, וביניהן תמונה גנטית. אין לנו צורך לחכות לבדיקות שלך כיוון שנמצאת שלילי לטיי זקס," אומרת דניאל, "את רוצה שאקבע לך תור אצל ד"ר פרידמן או שיש לך רופא נשים משלך?"
"אני אשמח להיות מטופלת אצלה," אני עונה לה, "למרות ששמעתי שגם את רופאה."
"המרפאה שלי היא במרכז מגנוליה. אני אשמח לטפל בך. אני אכין את הטפסים עבורך ואשלח לה הודעה מתי התור הבא שלך," אומרת דניאל.
אנחנו מסיימות את השיחה כשחיוך על פניי. "שמעת אן?" אני מלטפת את ביטני, "סוף סוף אבא ואני יכולים לנשום."
"אבא, זה נשמע כל כך קסום מפיך," אומר לי פטריק. אני רואה את ההקלה על פניו. "זה הרגיש לי כאילו שאם גם אני נשא, אני נושא את האשמה עלי."
"אתה מבין מה זה אומר פטריק? שאן לא תהיה בת יחידה. אני כל כך רוצה בן שיהיה מושלם כמוך." מילותיה של סבתא על הבן שלנו מהדהדות באוזניי.
"אני מבטיח לך שאנסה. בואי קודם נעבור את ההיריון הזה והלידה ואז נדבר," הוא אומר.
"אני כזו נוראית? " אני אומרת ועיניי ממתמלאות דמעות.
"את יודעת שבשבילי את לא יכולה להיות פחות ממושלמת," הוא עונה לי ומנגב את דמעותיי.
*
אנחנו מגיעים למגדל הנהר. אני נפרדת מפטריק בנשיקה וממהרת להיבלע בדלתות המסתובבות. אני מרגישה את מבטו של פטריק עוקב אחרי. אני מסתובבת ומנפנפת לו בידי. רק אז הוא עוזב את המקום.
לשמחתי התנועה בחנות של מיו מילאן לא גדולה בשעה זאת ואני פונה למחלקת הנשים בה נמצאת כבר אמה שמודדת את הבגד הראשון.
היא עורכת לי תצוגת אופנה של הבגדים שבחרה. "זה מדהים שכל בגד שאת לובשת מתאים לך כאילו הוא האחד בשבילך," אני אומרת לאמה, "אני ממש לא יודעת מה לומר לך במה לבחור."
"תחשבי שאת קונה עכשיו לעצמך. תמיד היינו חולקות בגדים כך שאת מכירה את הטעם שלי," אומרת אמה.
"את לא מבינה שזו בדיוק הבעיה שלי? הייתי לוקחת הכל," אני עונה ונאנחת, "רק שבתקופה הקרובה הבגדים שלך יהיו רק שלך." אני מלטפת את בטני, "הקטנה הזו גדלה."
"הגיע הזמן לבחור," אומרת אמה.
"הגיע הזמן שתגלי לי למה באמת רצית להיפגש איתי בדחיפות," אני אומרת לה.
"אנחנו צריכות לדבר," אומרת אמה, "אני רק משלמת ונלך לשתות בקפה אצל בן. מותר לך לשתות קפה נכון?"
*
אנחנו נכנסות לבית הקפה ואני רואה שאמה מחפשת בעיניה פינה מבודדת.
"בואי נלך לשבת בפטיו, אין שם איש כעת," אני מציעה לה כאילו זאת אני שרוצה פרטיות.
אנחנו מוצאות פינה מוצלת ומתיישבות. "תראי כמה שקט ההדסון היום," אני אומרת לה.
היא מביטה בי ואני רואה שהיא מתלבטת.
"אני שמחה שחזרת. כמה שעות טיסה זה מבנגקוק?" אני ממשיכה בשיחת החולין.
"סיפרתי לך שהחלטתי לנפוש שבוע בתאילנד," היא סוף סוף מתחילה לדבר.
"יש לך חבר!" אני אומרת מייד.
"את ממש לא בכיוון," עונה אמה, "מה יש לי לחפש חבר בקצה השני של העולם כאשר אני באה לשבוע בלבד?"
"צודקת," אני עונה לה מעמידה פני מהורהרת. אני מתקשה להבין מה כל כך דחוף לה לספר לי.
"מכל האנשים שבעולם פגשתי על החוף את ג'ולי אחותך," היא אומרת, "אני לא יודעת איך לאמר לך את זה, אבל ג'ולי השתנתה."
"היא בסדר?" אני שואלת, מעמידה פנים שאני מתעניינת.
"אין לך מה לדאוג. היא בסדר," היא אומרת אבל אני רואה על פניה שהיא מתייסרת.
"יופי," אני עונה בחיוך, "שנזמין לשתות?" אני לא אראה לה שאני סקרנית מה אמרה לה ג'ולי.
"היא התחילה לחקור אותי בקשר אלייך. משהו באופן ששאלה אותי את השאלות לא מצא חן בעיניי. את יודעת שאני רגישה לפרטים הקטנים," מתחילה אמה לספר, "העמדתי פנים שאני לא קולטת ואמרתי לה שאנחנו לא בקשר כבר חודשים.
'מה באמת קורה עם לואיז?' שאלתי אותה. היא לא ידעה אם להאמין לי או לא וסיפרה לי שהתחתנת. העמדתי פניי מופתעת ואמרתי לה שלא ידעתי שיש לך חבר."
"אני כבר מבינה למה היא חתרה," אני עונה לה מהורהרת.
"בדיוק. היא סיפרה לי שהיה לה חבר ויום אחד היא הכירה לך אותו ואת עשית לה תרגיל מלוכלך ופיתית אותו. את שכבת איתו ונכנסת להריון. לא הייתה לו ברירה והוא התחתן איתך אבל הבטיח לה שיחזור אליה אחריה הלידה. גם אם בדיקת אבהות תוכיח לו שהוא האבא. את קולטת?" אומרת אמה.
"אז זה הסיפור שמסתובב לה כעת בראש," אני אומרת, "היא חושבת שתוכל לסכסך ביני לבין פטריק. את צריכה לראות אותנו יחד ותביני שהכל שקר. מה גם שאני לא הכרתי אותו דרכה."
"לולי, את שוכחת שאני יודעת. וגם אם לא הייתי בסוד העניינים, לא הייתי מאמינה לסיפור כזה עלייך," אומרת אמה, "אם היית יודעת שהיא איתו לא היית נענית לו. אבל זה לא הכל.
היא סיפרה לי על התוכנות שלך ועל כך שהיא מתכננת לנקום בך. היא הזכירה את אבירי הנסיכה. היא אמרה שמצפה לך הפתעה כי היא מחפשת למכור אותה.
ביקשתי לראות את התוכנה. נכנסתי לקידוד שלה ומיד הבנתי. ראשית זה שאת גאון אני יודעת כבר מזמן.
אני יודעת שאת לא חוששת מהמכירה שלה, שכן מובן לי שהיא לא תוכנה מושלמת יש בה באגים כך שהיא לא תוכל לפעול.
יש משהו בשפה שהיא כתובה שלא מובן לי. כמובן שאת כל זה לא אמרתי לה. להיפך, אמרתי לה שאולי יש לי מי שיהיה מעוניין לקנות אותה וביקשתי שתחכה עד שאגיע לניו יורק ואפגש איתו פנים מול פנים.
אמרתי לה שאני יכולה להשיג לה כמה מיליונים עליה. עכשיו תגידי לי מה את רוצה שאעשה עכשיו איתה."
בית הקפה מתחיל להתמלא וכיוון שנושא השיחה רגיש אני מציעה לאמה שנסע אליי הביתה. אני מזמינה מונית ושולחת הודעה לפטריק שהפגישה עם אמה תימשך בביתנו.
כאשר אנחנו בחדר העבודה המוגן שלנו, רק לאחר שאני מפעילה מערכת סריקה גם על אמה, אני מרגישה חופשיה לדבר.
"את יודעת שהרבה רעיונות באים לי בחלומות. כל המשחקים של הדרקונים והנסיכות נכתבו בעקבות חלומות כאלה.
אמש היה לי חלום מוזר. זה קורה לי הרבה מאז שאני בהיריון. אנחנו ממש רגע לפני החשיפה של התוכנות ופתאום עלה לי הרעיון לאסוף האקרים כמוך, שפועלים מתוך מניעים של הגנה, לא מתוך רצון להרוס מישהו," אני אומרת.
"מין אבירים של רובין הוד," אומרת אמה.
"איך שאת מבינה אותי! וזה בדיוק השם שנקרא לקבוצה הזו. את מבינה אבירי הנסיכה היא תוכנת הגנה שאיננה מאפשרת להאקרים לחדור למחשב. זה בעצם לא נכון, היא מאפשר להם לחדור למעגל הראשוני, מאתרת אותם, לוכדת אותם ומשמידה אותם. זו תכנה שאי אפשר להעתיק אותה, והיא שולחת תמיד אותות אליי. חשבתי להזניק נגדם אבירים מכל מיני מקומות שיחסלו אותם. מה דעתך על הרעיון?"
"זה נשמע ממש מעניין," היא עונה.
"כמובן התוכנה הזאת עדיין בפיתוח והדרך שלה לעשות אקזיט עדיין רחוקה," אני אומרת ממהרת להוסיף כבדרך אגב.
אנחנו חברות טובות. הייתי לה אוזן קשבת בימי בדידותה בהונג קונג, ועדיין, אני נזהרת. יש רק שני אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות. פטריק ופאפא.
אני רואה את פטריק עומד בפתח החדר ומהנהן בראשו מרוצה.
"חזרת," אני אומרת לו וניגשת לחבק אותו.
"תכירי את האהוב שלי," אני אומרת לאמה שלא מסתירה את הערצה לגבר שלי שעומד מולה.
"שמעתי מאמה שהתחתנת איתי רק בגלל שאני בהיריון, וכי תעזוב אותי אחרי הלידה ותחזור לג'ולי, " אני אומרת לו בפנים רציניות.
"אמרתי ללולי שאני לא מאמינה למה שהיא אמרה," אומרת מייד אמה בהתגוננות לפטריק.
"ג'ולי סיפרה לך איך היכרתי אותה?" שואל פטריק בקול קר, "אין צורך שתעני. אני בטוח שלא. ג'ולי יכולה לדבר מהיום עד סוף החיים. מעולם לא הייתי איתה בזוגיות. אין אישה בעולם שיכולה להשתוות לאישה שלי."
"אמרתי לך שאינני מאמינה לה. העמדתי פנים שכן כדי לדלות ממנה מידע. היא חושבת שתצליח למכור את אבירי הנסיכה,"
היא מתגוננת.
"בהצלחה לג'ולי. אולי היא גם תצליח לסיים לתכנת אותה כך שתהיה ראויה למכירה," הוא עונה ברצינות, "אם היא חושבת שהיא יכולה להתחרות בלואיז כנראה שהיא לא מכירה אותה באמת."
"הזמנתי את אמה להצטרף לאבירי רובין הוד. היא למדה איתי קורסים של תכנות ומכירה את עולם ההאקרים," אני אומרת לפטריק.
"אם כך זה אומר שאת סומכת עליה, ולכן גם אני," הוא עונה בחיוך. אני שמכירה את שפתו יודעת שיש במילים האלה להביע את שביעות רצונו על כך שאני ניזהרת גם ממנה למרות שאני סומכת עליה.
אני מבקשת מאמה שתראה לי רגע את המחשב שלה.
"אני שמחה שהיכרתם סוף סוף," אני אומרת לפטריק ורומזת לו בתנועת ראש קלה שיעסיק אותה.
"אני מבין אם כך שהיית בתאילנד. איך היה. שמעתי שזה מקום יפיפה," הוא שואל אותה וכמובן לא מספר לה שהיה שם.
אמה עונה לו בהתלהבות על יופיים של החופים. הוא בהחלט יודע לדובב אותה.
"אני אוהבת את הבחירה שלך במחשב," אני אומרת בקול בזמן שהיא ממשיכה לדבר ולא שמה לב למעשיי. אני שותלת במחשב שלה את התוכנות שלי באופן חלקי, כך שאם תסכים אוכל לסיים את ההתקנה מרחוק. אני מניחה בו גם את נמר השלג באופן מוצפן.
אני רומזת לפטריק לעבר הנייד. "אני מכין לשתות מישהי רוצה להצטרף?" שואל פטריק ופונה לעבר הדלת. הוא מחזיק את פתוחה ואמה יוצאת איתו למטבח.
פחות מדקה אני צריכה להשתיל את נמר השלג בנייד של אמה.
אני מצטרפת אליהם במטבח, מניחה את המחשב שלה על הדלפק וגם את הנייד שהשאירה בחדרי, ומתיישבת לשתות את השייק שהכין עבורינו פטריק. אני נהנית איך פטריק מנהל שיחה על הכל ועל כלום .
"אני חייבת לזוז," אומרת אמה.
"כייף לראות אותך. עכשיו כשאת בעיר אל תעלמי לי," אני אומרת לה בטון קלילי.
*
הערב יורד.
פטריק יושב לצפות בתוכנית בטלוויזיה ואני מתכרבלת בחיקו ושוקעת בהירהורים.
לאט לאט אני מגבשת החלטה לגבי אבירי הנסיכה. היא תשמש כהגנה לתוכנת גולד אבל לא תמכר באופן עצמאי. אולי בעתיד אחליט בכל זאת למכור אותה, וזה יהיה רק לשוק העיסקי.
אמנםאמה עדיין אלא ענתה לי אבל אני כבר יודעת שהרעיון של אבירי רובין הוד יתגשם.
