פטריק
"אני לא מבין," אמר לי אבי אדוארד גולד, "מדוע אתה מתעקש ללמוד מדעי המחשב. הרי שמור לך מקום בחברת שלי "השקעות גולד ובניו."
אין ספק שזו היתה הפתעה גדולה בשבילו שלא בחרתי במסלול של אחיי הבוגרים שלמדו באוניברסיטה היוקרתית מינהל עסקים. בתור פשרה נרשמתי גם ללימודי כלכלה ומנהל עסקים. העובדה שגמרתי את התואר הכפול שלי כמצטיין המגמה עדיין לא הניחה דעתו של אבי.
מיד כאשר סיימתי את התואר השני במנהל עסקים העניק לי אבי מפתחות ליגואר חדשה ושחורה, כיאה לבן משפחת גולד. "אני מצטער אבא," אמרתי לו, "אינני מעוניין לעבוד בחברה."
אבי נאנח. הוא היה בטוח שכאשר אתחיל לחפש עבודה אתייאש ואחזור למקום בו נועדתי להיות. "היגואר היא מתנה לסיום לימודיך," הוא אמר לי, "לא כתנאי לעבודתך בחברה."
תוך זמן קצר התחלתי לעבוד בחברת IBM כמנהל. להפתעתו של אבי התמדתי בעבודה וזכיתי לקבל שכר גבוה. לא נותר לו אלא להשלים עם החלטתי. לא שיתפתי אותו בחוסר הסיפוק שלי שם. העבודה אמנם העניקה לי אורח חיים ברמה גבוהה, אבל הרגשתי שעדיין איני ממצא את עצמי.
גם בחיי האישיים לא טרחתי לטפח מערכת יחסים קבועה. כאשר התגבר עליי יצרי הייתי פונה לאחת הנשים שהייתה ברשימת הטלפונים שלי והייתי לוקח אותה לאחד המוטלים בעיר. מידי פעם הייתי צד מישהי חדשה בבר, אחת שלא חיפשה דבר פרט לפינוק רגעי. בזכות הכסף שבידי הייתי נדיב אליה והייתי מקבל את התמורה שחיפשתי.
באחד הימים נתקלתי במודעה של סילבר מערכות תוכנה. ויכוח שהיה לי באותו יום עם אחד המנהלים דחף אותי לענות למודעה. התפקיד הזה נועד להקפיץ אותי למשרת המנכ"ל.
באתי לראיון עם כל הבטחון העצמי שלי ותוך זמן קצר, עוד בטרם עזבתי, הודיע לי בעל החברה שהוא בוחר בי מבין כל המועמדים.
?
אני יושב עם מר סילבר בישיבה. אני מרגיש מאוכזב. אמנם הוא הקים חברה לתפארת אבל הוא טיפוס מאד יבש. איכשהו הוא לא נראה לי מבריק במיוחד. אני מתפלא על עצמי שלא זהיתי את זה בשלב הראיון. מכיוון שכבר הסכמתי לעבוד אני מחליט להפיק את המירב מהתפקיד החדש. 'מקסימום זה יהווה מקפצה לתפקיד גבוה עוד יותר,' אני מנחם את עצמי.
יום שני הוא יום הישיבה השבועית. "תתכונן לאמר כמה מילים," אומר לי מר סילבר, "אני מתכון להציגך בפני המתכנתים שלנו."
אני נכנס לישיבה. האולם מלא ברובו בגברים. אני מזהה שתיים, לא בעצם שלוש נשים.
לא דמיינתי שעוד רגע תכנס לאולם פרחחית קטנה, מדהימה ביופיה ותגנוב לי את הלב,
תהפוך את העולם שלי בצורה כזו שלא אוכל לחיות עוד בלעדיה.
