לואיז
מהם החיים הבנתי מגיל צעיר. ידעתי שאם אני רוצה להגיע להישגים אני צריכה להלחם. אף אחד לא יגיש לי מתנות על מגש של כסף. מגש הכסף היחיד שהיה בבית הוא מזכרת מהימים ההם שהיה לנו בית גדול במולדת הישנה. מהימים שאבא שלי איגור היה פרופסור מכובד ונערץ באוניברסיטה, ואימי נטשה הייתה דוקטור לביולוגיה באותה אוניברסיטה עצמה.
משהו קרה שם עם לידתם של אחי הבכור מרק ואחותי יוליה שנולדה עשר דקות אחריו. משהו ששינה את החיים עבור הוריי. הם לא מדברים על מה שקרה שם. "עכשיו אנחנו חופשיים באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומה שהיה שם נשאר שם," כך אמר לי אבא ויותר לא שאלתי.
?
"לואיז, כמה זמן עוד תשארי סגורה בחדר שלך," אומרת לי פאולינה שותפתי לדירה, "הסידרה מתחילה, את לא באה לצפות?"
איש לא יודע, אפילו לא פאולינה, שמלבד המשחקים שאני יוצרת, אני עובדת על תוכנה שתגשים לי את כל החלומות. ברגע זה יש לי רעיון שאני חייבת לכתוב אותו ושום סידרה שבעולם לא תוציא אותי מהחדרון הקטן שבמרפסת דירתי השכורה, בו ממוקמת עמדת המחשב שלי.
פאולינה נוזפת בי לא פעם שאני לא מנסה להכיר גברים. מאז שסיימתי את לימודי באוניברסיטה ונפרדתי מג'יימס לא היה לי חבר, שזה מבחינתה של פאולינה שערורייה.
"את אפילו לא משתעשעת עם אף אחד," היא אומרת, כאילו שסקס הוא כמו אוכל ומי שלא נמצאת עם גבר לא יכולה להתקיים.
שלא תחשבו שאני יושבת כל היום בבית. אני אוהבת לצאת לבלות. אבל תמיד חוזרת לבד הביתה. פאולינה חושבת שאני לא קולטת שגברים מחזרים אחריי כל הזמן. היא פשוט לא מוכנה לקבל את זה שאני לא מתייחסת אליהם כי אני לא מעוניינת.
אולי המשחקים שאני כותבת יכולים ללמד אתכם משהו על מי שאני. ילדה שמאמינה שיום יבוא ויגיע האביר הנכון בשבילה.
?
סוף סוף התוכנה מוכנה ואני חותמת עם מייק סילבר שאעבוד אצלו בתנאי שאתקין את תוכנת ההגנה שלי על מערכת המחשבים של החברה. מבחינתי זוהי הזדמנות מצויינת לבדוק אותה עובדת תחת איום אמיתי.
גם כאן לא חסרים לי מחזרים. אני נחמדה לכולם אבל מסרבת בנימוס לכל הצעה.
איך יכולתי להעלות על דעתי שיום אחד, רגיל לחלוטין, אכנס לחדר הישיבות והוא יהיה שם,
מי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן?
