תיאו
אנחנו נפגשים עם ג'ון בלשכה שלו במפקדה העליונה.
כבר מכירים אותנו כאן. "קפטן או'הרה, קפטן קנדי, המפקד ממתין לכם," אומר לנו הקצין התורן, "אקח אתכם אליו."
מילה הולכת לצידי. אני כל כך רוצה להחזיק לה את היד, להרגיש אותה קרוב, אבל אסור לנו להראות את הקשר בינינו עדיין.
כל מה שקרה היום היה כל כך אינטנסיבי ואני זקוק לזמן שלי איתה, זמן שבימים האחרונים אין לי הרבה ממנו.
"שבו," אומר לנו ג'ון, "תודה דייב. אני מבקש שלא יעבירו לי עכשיו שיחות."
"קיבלנו את החומר לשידור. אני אמצא את הזמן המתאים להעלות אותו. אני רוצה שתהיו נוכחים. אני מבין שהייתה לך יד בתוכן," הוא אומר למילה.
"נתתי הוראות מה אני רוצה שיהיה ב'מבזק המיוחד'. בינתיים שלחתי את אחד מחייליי למשימה. בקרוב תוכלי להאזין לכל מה שקורה בביתה של מי שאני מהמרת שהיא הראשית שלו אם לא כולן הנשים בתחפושת שלו."
"את עושה עבודה נפלאה, אני מאד גאה בך," אומר ג'ון, "ועכשיו אני רוצה הסבר לכך מדוע לקחת את תיאו איתך."
"רציתי שתיאו יכיר גם את הצד הזה שלי. ידעתי שהוא קצין חקירות מהטובים שישנם וחשבתי שכיוון שאיש לא מכיר אותו כדאי שיבוא איתי. אתה יודע שבודדים יודעים מי המפקד של העטלפים."
היא מפסיקה לרגע , מביטה בי ושוב מסתכלת על ג'ון. "אני רוצה לדבר איתך על מה שקרה שם."
"אני יודע בדיוק מה היה שם מילה," אומר ג'ון.
"ברור, כי אני חיברתי אותך לחדר החקירות. אבל לא על זה אני מדברת."
"אני חושב שתתני לי קודם לאמר לך מה עובר לי בראש," עונה לה ג'ון.
"הפנמתי את הרצון שלך ש.." היא מתחילה לאמר אבל הוא מרים ידו ומסמן לה להפסיק לדבר.
"את ילדה…אישה מבריקה. את נאמנה לחברים שלך, איכפת לך ואת מוכנה ללכת רחוק למענם. אין זה אומר שאת צריכה לסכן את חייך. רמת הניתוח השכלית שלך כל כך גבוהה שאין צורך שתהיי גם החיילת בשטח."
"אתה אומר מה שאני חושבת שאתה אומר?" היא שואלת.
ג'ון מתעלם מהשאלה שלה וממשיך. "אני עוקב אחריך תיאו זמן לא קצר. כל התסבוכת עם ג'ייסון קרתה כי ניסיתי לדלות מידע עליך, רק שהוא הסתבך והשאר כבר ידוע.
אני מודה שלעובדה שאתה, כפי שהצהרת בפניי, עומד להיות החתן שלי, ותקן אותי אם אני טועה," הוא מביט בי.
"אתה לא," אני מחייך, "אני רואה עצמי עם מילה עד יומי האחרון."
"ובכן לעובדה שאתה עומד להיות בעלה של מילה יש משקל בשיקול של מה שאני רוצה להציע לך, אבל לא רק. אני רוצה לשנות את המבנה של העטלפים. מילה תנהל את אגף התיכנון ואסוף המודיעין, בתנאי שאת מבטיחה לי שאת לא יוצאת לשטח.
ולך אני רוצה לתת את התפקיד של מפקד היחידה. אני יודע שאני לא צריך לשאול את מילה. אני יודע שזה מה שהיא הייתה רוצה."
"אם לא הייתי מתקינה בעצמי את ההאזנה בחדר החקירות עבורך, הייתי משוכנעת שהקשבת לשיחה שלנו," אומרת מילה.
"את שוכחת שלא ראיתי רק שמעתי. אין לי מושג היכן הייתם, ואני מודה לך שדאגת לשתף אותי במה שקרה שם.
אני חייב להודות שזה שהכנסת את תיאו לשיחה היה רעיון מבריק. נהניתי מאד לשמוע את ההתנהלות שלך תיאו. יכולתי לדמיין את ההשפעה של המילים שלך על הנוכחים בחדר. אני גאה בך מאד. אין לי ספק שתמצא את מקומך ביחידה הזאת ותשכיל לנהל אותה כך שיהיו לשניכם חיים יותר רגועים.
אחרי שתגמר החקירה של הסנטור אני מתכונן לשלוח אתכם לחופשה בת שבוע רחוק מכאן.
לאחר מכן אני רוצה שתפגשו שניכם עם פטריק גולד ותעבדו על יצירת רשת חדשה שתעזור לנו במעקבים ובמרדפים הוירטואליים. היחידה תתרכז בזה.
אני אדאג להשתלמות מחשבים לכולם. הגיע הזמן שנוריד הילוך. יש לי הרגשה שהרחובות יהיו בקרוב הרבה יותר נקיים."
"אנחנו חברים טובים, פטריק, לואיז ואני," אני אומר, "הם אנשי מקצוע מעולים. אני אשמח לעבוד איתם. מה גם שאני יודע שפטריק יודע מהם העטלפים."
"הוא בהחלט יודע," מחייכת מילה, "הוא היה המורה שלי בעולם הסייבר. אישרתי לו להתקין את תוכנות המעקב וההגנה שלו אבירי הנסיכה ונמר השלג ברשת המחשבים שלנו."
"אומרים שאנשים נפגשים בזמן הנכון. אני נוטה להאמין בכך. אחרת איך את מסבירה שמעולם לא נפגשנו לפני כן?" אני שואל אבל שם לב שמילה כבר לא מרוכז בדבריי.
היא קמה באיטיות ומתרחקת. היא סורקת בידיה את הלשכה של ג'ון. 'הכל בסדר,' היא ממלמלת ומתרכזת בנייד שלה.
עיניה מצטמצמות ושפתייה קפוצות. 'איזה מזל שאני לא שם. הייתי מקיאה מרוב שקרים,' היא ממשיכה לדבר. אני כבר מבין שהיא אומרת זאת מתוך כוונה שנשמע ועדיין לא מסבירה.
"זה לפעמים מעליב," היא מסתובבת ומדברת אלינו ישירות, "כמה אנשים טיפשים. או אם לדייק כמה הם חושבים שמי שעומד מולם הוא טיפש.
כך או כך אני לא יכולה לאמר שהופתעתי שדימיטרי שבה את ליבה של הגברת. כמה ליטופים פה, כמה נגיעות שם, קול חרוך של חדר מיטה והיא מפטפטת כמו תרנגולת שמקרקרת בלול.
כל מילה שלה מוקלדת במטה שלנו ונבדקת, כל מילה מאושרת כנכונה או שלא.
היא מוציאה את האוזניה, שעד לרגע זה לא שמתי לב שהייתה באוזנה, והשידור בלייב ממלא את משרדו של ג'ון.
*
"תקשיבי, אני נבוך לאמר זאת, בכל זאת גבר שידע הרבה נשים, אבל את…את סקסית בטירוף. הגוף שלי משתולל רק מלהריח אותך. אני חושב שכדאי שאתרחק קצת כי אני ממש לא מסוגל לשלוט על עצמי. זה יהיה מאד מביך אם…" הוא משתתק.
"נעים לך לגעת בי?" הוא לוחש לה, אם כי בקול רם מספיק שנשמע אותו.
"את רעבה? הוא לא מפנק אותך מספיק?" הוא שואל.
"מממ.. אתה ממתק שאי אפשר לעמוד מולו," היא אומרת.
"הלשון שלך ממש נעימה לי," הוא אומר.
"אני לא יכול להבין איך אפשר להחסיר מאישה כמוך משהו. את חושבת שיש לו.. איזה מטומטם אני. תראי מה את עושה לי, אני מרגיש צורך להגן עלייך."
"אתה מבטיח לא לגלות?" היא שואלת ואנחנו שומעים קול של מצמוץ שפתיים וגניחות.
"אין לו אחרות. אני כולן בשבילו," היא אומרת.
"את עובדת עליי. אני יודע את האמת.שכחת שאני עובד עבורו? אבל למה אנחנו מדברים עליו כשאני פה בוער מתשוקה אלייך."
"איפה הוא?" היא משנה מייד נושא.
"את יודעת שיש לו בית אחר," הוא עונה לה, "אני מבטיח לך שהוא לא יגיע לפה."
"אני מסבירה לך שאני חיה איתו בכל אחד מהבתים. זה לא אומר שטוב לי איתו. הוא לא…אתה מבין. ..כלומר הראש שלו לא בלפנק אותי. הוא נעדר הרבה, ואני אישה עם צרכים."
"אני מבין אותך לגמרי. תביני אותי אני מכבד אותך ולא רוצה להראות להוט מידי," הוא אומר לה ושותק לרגע, "אני יכול להשתמש בשירותים?"
אבל אז נשמע צלצול בנייד שלו. "לעזאזל. הוא קורא לי להיפגש איתו. אני חייב ללכת. בבקשה אל תספרי לו מה שקרה פה. הוא יהרוג אותי."
"בתנאי," היא אומרת לו בקול מתפנק.
"איזה תנאי?" הוא שואל בקול רגוע. מתאפק לא לגחך, שכן ברור לו מה היא רוצה.
"שתחזור," היא עונה לו.
"את יודעת שהזמן שלי שלו, אשתדל. תאמיני לי שלא אפסיק לפנטז עלייך."
"נשיקה?" היא שואלת.
הנייד שוב מצלצל. "הייתי פה," הוא אומר ספק לנייד ספק לה וממהר לעזוב את המקום.
"עוד רגע הייתי מקיא," הוא ממלמל, "אני נכנס לרכב, היא משקיפה עליי. מזל שכל החלונות ברכב שחורים והיא לא יכולה לראות שאני יושב במושב מאחור."
מילה
"אני חייבתלחזור למטה, אתה רוצה להצטרף או תחכה לי פה?" אני שואלת את תיאו ולא ממתינה לתשובה.
"אני צריכה איסוף," אני אומרת ומקבלת תשובה שהרכב כבר ממתין לנו.
"אני בא," אומר תיאו. אנחנו יוצאים מהמטה ונבלעים בתוך המכונית.
אני נאנחת. "אנחנו שוב צריכים ללבוש את המדים השחורים," אני אומרת ומושיטה לתיאו את התיק עם הבגדים שלו."
"חשבתי שאת רגילה אליהם," מגיב תיאו לאנחה שלי.
"אני רוצה כבר להיות איתך לבד," אני לוחשת לאוזנו.
הוא מעיף מבט לעבר הזכוכית השחורה שמפרידה בינינו לבין הנהג. "תרגיש חופשי לדבר," אני אומרת לו, "בדקתי את הרכב."
אני רגילה להחלפת הבגדים המהירה ברכב, אבל מופתעת מהמהירות שתיאו מחליף את שלו.
הוא נוגע קלות בזרועו לראות ששבב מותקן בתוך החליפה. אני מחייכת מרוצה. הוא לומד מהר.
רגע לפני שהוא שם את המסכה השחורה, הוא מושך אותי אליו, מגלה מעט את פניי ונושק לי ארוכות. "ככה הרבה אני אוהב אותך," הוא אומר לי, "אוח…מה שמחכה לך היום."
את החיוך על פניי הוא לא רואה כיוון שפניי שוב מכוסות. "למדתי להרגיש את החיוך שלך מתוקה. תתחילי לדמיין."
"תיאו," אני נוזפת בו, "אתה יודע מה המילים שלך עושות לי. אתה יודע כמה לא נעים להסתובב עם רטיבות בתוך חליפה הדוקה כזאת?"
"את צודקת. החליפה הדוקה מידי. מתאר גופך נראה לעיני כל. זה חייב להשתנות. אולי אבקש שיתפרו לך מדים כמו של נזירה," הקול שלו כל כך רציני ובכל זאת אני לא מתאפקת ומתגלגלת מצחוק.
"מה את רוצה," הוא נאנח, "אני גבר, ומודה שיש בי יצר רכושנות. לחשוב על כך שאת בסביבה גברית מובהקת, למרות שאני יודע שהצבת גבולות, גורמת לי להיות כל להזמן על המשמר."
"זה אומר שאתה לא בוטח בי," אני מתריסה כנגדו שיבין שאין לו סיבה להרגיש מאויים.
"צודקת. אני מבין את זה בהיגיון, אבל לפעמים הרגש גובר עליי כשמדובר בך. אף פעם לא הייתי אחד שהרגש שלו נוכח בצורה כזאת."
"עכשיו," הוא משנה בחדות את הנושא, "אני יכול להבין למה אנחנו נוסעים למטה?"
"אני רוצה שיריצו את פס הקול של השיחה ששמענו בגלאי האמת. אני חייבת אישור אחרון שהיא לא משקרת בדברים מסויימים, כי ברור לך שהיא לא ישרה."
הסריקה של המקום הראתה שאין מצלמות פעילות בסלון בו ישב דימיטרי איתה. הבית כולו נסרק, וה'זבובים' עובדים כל הזמן. הבית הזה התחיל לשדר הכל מרגע שדימיטרי נכנס בזכות מה ששתל.
אנחנו נבלעים במוסך של המכוניות בבניין המפקדה.
"תודה," אני אומרת לנהג, "אודיע לך כשנסיים."
"את יודעת מי הנהג?" שואל אותי תיאו כשאנחנו שוב לבד.
"בוודאי. זה דוריאן. שלחתי לו הודעה מקודדת. אתה תלמד את הקודים של כל הנהגים. אם זה לא היה הוא היינו מקבלים התראה," אני מספרת לו.
"לואיז גולד מפניני בר אוהבת אתגרי אבטחה. כל שאתה צריך הוא לאמר לה 'אני צריך…' והיא כבר תבוא עם הפתרון."
אנחנו נכנסים ללב היחידה ומגיעים למעבדה.
"לפני שאנחנו נכנסים אני רוצה לספר לך משהו.
סשה היא בחורה מדהימה, יפיפיה וחכמה, אבל יש לה טראומה שהיא נושא מילדות שהיא מסרבת לדבר עליה, אולי לכן ניקשרתי אליה. הטראומה הזאת גרמה לה לגמגום ולכן היא לא מדברת הרבה. אני בין הבודדים שמתקשרים איתה.
תהיה קשוב אליה. תקנה אותה בשתיקתך. תחמיא לה כשצריך, אבל אל תנסה לדובב אותה. כשהיא תתרגל, וגם כשתבין את הקשר בינך לביני, אתה כבר תדע מתי תוכל לקשור איתה קשר.
"סשה יפה שלי, זה רומיאו שאוחז בלב שלי. את יכולה לבטוח בו.
אני מבקשת שתריצי את הקטע המוקלט הזה ותחווי את דעתך. אני רוצה לדעת האם היא דוברת אמת בקשר ל… יודעת מה? תעבדי על זה ואחר כך נדבר."
"אני אתקשר אליך?" היא אומרת בהיסוס.
"אני אחסוך לך את הטלפון. מתי את רוצה שאחזור. הקטע הוא בין שבע עשרה דקות."
היא מסתכלת עליי ומסמנת באצבעותיה פעמיים עשר.
"אחזור עוד עשרים דקות," אני אומרת ומסמנת לתיאו לצאת כשאני מבינה שנוכחותו מלחיצה אותו.
"היה נעים להכיר אותך סשה, " אומר תיאו להפתעתי, "הילדה סיפרה לי הרבה דברים טובים עלייך. היא אמרה שאם יש מישהו שיכול לתת תשובות מדוייקות זאת את. אני מניח שעוד נתראה."
"תודה," היא אומרת בשקט וקולה כמעט לא נשמע. חיוך ביישני מופיע על פניה.
יש לי עוד הרבה דברים ללמוד מתיאו. הוא בהחלט ידע מה לעשות. "היית נפלא," אני אומרת לו כשאנחנו כבר בחוץ.
"השתדלתי לראות אותה מעינייך ולכן פניתי אליה. חשבתי שאם אפיג את המתח שלה יהיה קל יותר לה וגם לך מתוקה שלי."
*
אנחנו חוזרים שוב לאולם בו אני עובדת ואני מציגה בפני תיאו את האנשים שיושבים באולם. הוא מתעכב ליד כל אחד מהם ושואל שאלות לעניין, מפתיע אותם בידע שלו. הם מביטים בו בהערצה.
"מי זה?" אני שומעת אותם לוחשים מאחורי גבינו.
"שמעת, הוא של מילה," אני שומעת את התשובה.
"הקול שלו לא מוכר. איך זה שהוא עטלף? את חושבת שהוא… "
תיאו עדיין עם מסיכה, אבל אני גלויה ואני מעמידה פנים שאני לא שומעת את הלחשושים. אני צריכה לזכור שאיש מהם לא יודע שאני המפקדת של היחידה.
"זמננו תם," אני אומרת לו. אני מתקשה לחלוק את תיאו עם כולם. אני יודעת שהמקום שלו כאן אבל פתאום אני רוצה אותו רק לעצמי. עכשיו אני מבינה את מה שתיאו מרגיש כשהוא רואה את כל הגברים מסביבי. אני מודעת למה שהם חושבים עליי, ואם לא הייתי שמה גבולות מראש הם היו מחזרים אחריי.
"שימח אותי לשמוע שאני שלך," הוא אומר לי ואוחז את ידי בזמן שאנחנו הולכים במסדרון חזרה למעבדה של סשה.
אני נכנסת ראשונה.
"הוא יכול לבוא," אומרת סשה, "יש לי אמון מלא בך." הדיבור שלה שוטף בלי עצירה אחת.
אני יוצאת וקוראת לתיאו.
סשה ממשיכה להפתיע אותי בדיבורה השוטף. "אני מבינה שרצית לדעת האם היא האישה היחידה, מה שזה לא יהיה. היא לא שיקרה. אני מבינה שיש לה פנים רבות כמו לגבר שהיא מדברת עליו. אני יכולה לאמר שאם דימיטרי," היא עוצרת לרגע.
"לא היה לי ספק שתזהי את דימטרי. זה בסדר סשה תמשיכי," אני עונה לה. כיוון שפניי גלויות היא רואה שאני מחייכת.
"מה שרציתי לאמר הוא שאם הוא היה נשאר אין לי ספק שהיא הייתה מוכנה להתמסר לו בלי נקיפות מצפון. נשמע כאילו זאת מערכת יחסים של אינטרסים את לא חושבת?"
"את מאשרת לי כל מחשבה שעברה לי בראש," אני עונה לה, "תודה לך יפה שלי."
אני מוציאה את הנייד שלי. "אבא זוכר שקבענו היום לסרט? לקנות כרטיסים לשעה שבע בערב?"
"נשמע מושלם. שנלך קודם לאכול יחד?"
"בשמחה," אני עונה לו.
אני יוצאת עם תיאו לכיוון הלובי.
"בא לך אופנוע?" אני שואל את תיאו.
"זאת בכלל שאלה?" הוא צוחק.
אני ניגשת לארון המפתחות הסגור, מוציאה את המפתחות של האופנוע שלי ומגישה אותם לתיאו.
"יש כאן תאי הלבשה, תחליף את הבגדים," אני אומרת ומוסרת לו את התיק עם בגדיו הרגילים. "בקיר של התא יש פתח דרכו שולחים את המדים לכביסה כך שאיש לא יודע של מי הם היו.
"יש לנו שעה לבלות יחד לפני שההצגה הגדולה מתחילה, קח אותי לאן שבא לך."
