סול
"כבר מאוחר בואי נצא לדרך," אומר כריס, "תתקשרי להוריי מהדרך."
וזה מה שאני עושה. "חג מולד שמח פאפא ברוקלין," אני אומרת, "יש לי בשורה שמחה לספר לכם. אני מתחתנת!"
"הפתעת אותי," אומר ג'ון ולא משיב לברכה שלי.
"כן! הוא גבר מדהים. אלפא כמו שאני אוהבת, וכמובן עורך דין," אני אומרת בהתלהבות, "אני כל כך מאוהבת בו."
"אני שמח בשבילך סול, אבל את לא חושבת שזה קורה מהר מידי? כמה זמן את מכירה אותו? את עדיין צעירה."
"כשאת יודעת את יודעת. כאשר הוא כרע על ברכיו לא היססתי לרגע ועניתי לו מייד כן."
"אני מאחל לך מזל טוב," הוא אומר וקולו נשמע מסוייג.
"אני אשמח אם תגיע לחתונה. אני אודיע לך כשאדע פרטים." אני ממהרת לסיים את השיחה.
אני רק מסיימת והנייד של כריס מצלצל.
"מה שלומך בן?" שואל אותו ג'ון.
"נפלא דאדי," הוא עונה לו.
"אתה בנסיעה?" הוא שואל מופתע.
"אני בדרך לאחוזת קרטייה. אנחנו מוזמנים לארוחת ערב," אומר כריס.
"באמת?" הוא נשמע מופתע.
"חשבתי שאמרת שאין לך מה לחפש שם," הוא אומר לו.
"פייר התקשר להזמין אותנו. לא יכולתי לסרב," אומר כריס.
"אתה רשע," אני לוחשת לו.
"הכל בסדר דאדי? אתה נשמע מוטרד," אומר כריס ומחייך אליי.
"העניין הוא שסול התקשרה וסיפרה לי שהיא..מתחתנת," אמר ג'ון לבסוף.
"סוף סוף. זאת בשורה נפלאה. תבוא לחתונה?" הוא שואל אותו.
"די!" אני לוחשת לו, "תספר לו כבר."
"דאדי יהיה לי מאד עצוב אם לא תבוא לחתונה של סול ושלי," אומר כריס לבסוף.
"ככה אתה משחק עם הלב של אבא שלך?" הוא אומר וקורא לג'ורג'ינה, "בואי דברי עם הבן שלך. סיפרתי לו שסול מתחתנת. הוא צריך אותך כעת."
"היא מתחתנת? עם מי היא מתחתנת?" היא שואלת מופתעת.
"תני לי לראות אם אני זוכר מה שאמרה. הוא גבר מדהים. אלפא כמו שהיא אוהבת, וכמובן עורך דין," הוא אומר לה ברצינות.
"כריס יהיה שבור," היא אומר בצער.
"אבל למה שאהיה שבור," מתערב כריס בשיחה, "אני מאושר שסול מתחתנת. את בכלל מעלה על דעתך שהיא תתחתן עם גבר אחר פרט לי?"
"תן לי לדבר איתה!" מורה ג'ורג'ינה.
"אני מודה שנסחפתי איתם. זאת אני אשמה. אני מתנצלת," אני אומרת מייד לג'ורג'ינה.
"תראי אותך. עוד לא אימצת את השם ברוקלין ואת כבר מתנהגת כמוהם," אומרת ג'ורג'ינה בטון נוזף, "איך אני מתרגשת. אני רוצה לראות את הטבעת."
אני שולחת לה את התמונה שצילם כריס. "היא מדהימה ילד שלי. יש לך טעם משובח. טוב זה ברור, בחרת בסול."
אנחנו מספרים להם על התוכנית שלנו להינשא בעירייה בניו יורק וגורמים להם להתרגשות גדולה. "לא הייתי מעזה לבקש את זה," אומרת ג'ורג'ינה.
"חשוב לי שסבא ברוקלין יהיה נוכח," אומר כריס.
"בן שלי," אומר ג'ון, "אני כל כך מעריך את המחווה הזאת. תודה גם לך סול."
רק כאשר כריס נעצר מול השער של Dreamland , אני מבינה שכל השיחה עם הוריו נועדה בעצם להסיח את דעתי מהכביש ומהעובדה שתיכנן לעצור קודם כל כאן. אני מביטה על השלט שמותקן על השער ולא מאמינה למראה עיניי.
המילים אחוזת ברוקלין וראשי התיבות שלנו מופיעים על השלט. "אני לא מבינה איך קנית את השטח מסבא שלי? בהסכם היה סעיף שמחייב שהאחוזה תמכר לבן קרטייה בלבד," אני אומרת בזמן שכריס ממשיך לכיוון אחוזת קרטייה.
"נכון. את לא יודעת כמה רבתי עם סבא שלך כאשר הוא הכניס את אל קרטייה בתור שותפה שלי כאשר קניתי עבורך את הנחלה. הוא שאל אם אני לא סומך עליו. איך יכולתי לדעת אז שזאת את?" אומר כריס ופותח את החלון כדי לברך את השומר בכניסה לאחוזת קרטייה.
"ערב טוב מר ברוקלין, ערב טוב ילדה, כולם מחכים לכם," אומר לי השומר.
"אתה עובד כל היום?" אני מופתעת שהוא עובד בחג.
"מה פתאום," הוא צוחק, "באתי לפתוח את השער בשבילך ולתת לך את המפתח שלך שלא תזדקקי שוב שמישהו יפתח לך אותו.
"אחי פול מאחורינו וגם משפחת פאפאדופולוס," אומר כריס.
"אני יודע. אני אחכה להם," הוא אומר ומושיט יד לקבל את המפתח של השער. "יש פה שלושה, עבור הילדה, עבורך ועבור אחיך. הבנתי שאתם נשארים לישון פה."
"סבתא שלי קבעה עובדה. עוד נראה איך יעבור הלילה," אני עונה לו.
"עכשיו אני מבין למה פאפא נתן לי את המפתח של הבית שלך," אומר כריס, "איפה את רוצה שנחנה?"
"בבית שלנו אני מניחה," אני עונה לו.
יש משהו במילותיו שמטריד אותי. "אני מבינה שבעצם אני חייבת לסבא שלי שניים וחצי מיליון?"
"לא סול. רכשתי את הנחלה מכספי. כל הסכום, חמישה מיליון דולר, שולמו מחשבון הבנק שלי," הוא אומר כבדרך אגב, כאילו מדובר בסכום פעוט.
"למרות שלא היינו יחד עדיין השלמת את המכירה?" זה בהחלט מפתיע אותי.
"את כנראה לא מבינה. אמנם לא היינו יחד אבל היה לי ברור שזה מצב זמני. נכון שזה לקח יותר ממה שחשבתי שייקח. ביחוד שהיית במערכת יחסים עם הפרופסור, אבל בשום פנים ואופן לא ויתרתי עלייך לרגע," הוא עונה לי בטון רציני.
"אני חייבת להיות גלויה איתך. שיתפתי פעולה עם טאי, אבל לא באמת הייתי בצורה אינטימית איתו. הוא רמז שקרו בינינו דברים. הוא מעולם לא ראה אותי ללא בגדים, ולא באמת שכבתי איתו," אני מרגישה הקלה שסיפרתי לו את האמת.
"אני לא יכול שלא להודות שאני שמח לשמוע את המילים שלך. הבטן שרפה לי מקינאה. איך הוא מעז לגעת במה ששלי. פול אמר לי כל הזמן שמה שביניכם אינו סיפור אהבה. כשאת לידי את לא מפחדת להראות את הרגשות שלך כלפיי. את נוגעת בי, מנשקת אותי גם אם אנחנו מוקפים אנשים. ממנו היית מסוייגת כל הזמן. ועדיין ילדה יפה שלי, הייתי צריך לשמוע את זה ממך."
"ניסיתי למחוק אותך, שיקרתי לעצמי, אבל הגוף שלי ידע את האמת. אני שייכת רק לך. אתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש לעצמי."
"אני מאושר לשמוע ילדה יפה שלי. לפעמים הרגשתי שאין לי כח יותר. את חסרת לי בכל רמה. מהנפש ועד הגוף. זאת לא הייתה בכלל אופצייה עבורי להיות עם אישה אחרת, אפילו לא כדי לפרוק את יצריי. היד שלי בהחלט התעייפה בגללך… כשאתה טועם את הטוב ביותר לא תסתפק יותר בפחות. את יודעת במדוייק איך לדבר עם הגוף שלי, להרגיע אותי לספק אותי. אנחנו מדברים בעיניים. אבל יותר מכל איתך אני עושה אהבה, לא רק פעולה פיזית לסיפוק יצריי."
"כמה התגעגעתי אלייך," אני אומרת לו ומתכרבלת בחיקו כמו חתלתולה קטנטנה שמצפה לליטוף.
"את כל העולם שלי," הוא שב ואומר ומאמץ אותי חזק אליו. אנחנו עומדים חבוקים מחוץ לדלת הכחולה ומחכים לפול שיגיע.
"איזה כייף לראות אותכם שוב יחד," אומר פול שמחנה את הרכב לידינו ויוצא ממנו, "אני מרגיש שהגיע גם הזמן שלי. יש לי דייט הלילה."
"איזה יופי!" אני קוראת בהתרגשות, "עם מי אתה נפגש מישהי שאני מכירה? "
הוא מחניק חיוך. "את קוראת לה סטאר."
"היא אישה מדהימה," אני אומרת וחושבת לעצמי האם היא סיפרה לו על עברה.
כנראה שמחשבותיי ניכרות על פניי כיוון שהוא מהנהן בראשו. "היא סיפרה לי באיזה מצב מצאת אותה כשהיכרתן. כמובן שדיברה עלייך שעה ארוכה."
"כל עוד אתה יודע אני לא שואלת שאלות. היא נשמה מאד מיוחדת לא סתם התחברתי אליה," אני אומרת.
"היא מעריצה אותך," הוא אומר, "וזה כבר מעניק לה נקודות זכות אצלי."
"כל מערכת יחסים היא של קח ותן. לראות אותה קמה ומשתקמת משמח אותי מאד," אני מסיימת את השיחה, "בואו נלך להיפגש עם כולם."
שקט משתרר כאשר אנחנו נכנסים לחדר האוכל העצום של אחוזת קרטייה. כולם מסתכלים עלינו. כריס אוחז חזק בידי ומוביל אותי לראש השולחן שם יושב סבא ולידו סבתא.
"חג שמח לכולם," אני אומרת בחיוך לכולם, "אני שמחה להיות פה איתכם."
צ'ארלי ואדם ממהרים לקום ולעטוף אותי בחיבוק. "איזה כייף שאת כאן," אומר לי צ'ארלי.
"כייף לי להיות כאן," אני עונה להם, "התגעגעתי."
"אני לא יודע מה קרה אבל זה לא משנה העיקר שאת פה," אומר אדם.
אני מעיפה מבט אל כריס שעדיין אוחז בידי ומסמנת לו בראשי.
"אנחנו שמחים להיות פה עם המשפחה. הייתי רוצה להרים כוסית," הוא אומר.
"אני רוצה לאמר קודם שלום לסבתא," אני אומרת וניגשת לחבק אותה. היא אוחזת בידי הפנויה בזמן שכריס ממלא כוס יין תוצרת יקב קרטייה.
"אם אני לא טועה זה היין היחיד שאת שותה," הוא אומר לי בחיוך.
"טועמת," אני מתקנת אותו.
"אם כך אתן לך לטעום משלי," הוא עונה, "כיוון שאנחנו נשארים פה אני מרשה לעצמי לשתות."
כריס מרים את הכוס וכולם עושים כמוהו. "רצינו לשתף אותכם בחדשות. סול ואני עומדים להינשא בקרוב."
הוא מרים את ידי ומראה את טבעות היהלום אותן ענד לי זמן קצר קודם.
"סבתא שלך איטלקיה, ואת יודעת מה זה אומר. את לא מתווכחת איתי. אני מארגנת לך את החתונה," אומרת לי סבתא בהתרגשות.
"סבא ברוקלין לא יוכל לטוס בקרוב ולכן אנחנו נטוס לניו יורק כדי להינשא בעירייה. את המסיבה נערוך כאן מאוחר יותר," אני משתפת את כולם.
"אם כך אנחנו צריכים להתחיל לארוז," אומר צ'ארלי.
"אנחנו נדבר עם ליאה וכשנדע את התאריך נעדכן אתכם," אני אומרת.
"אנחנו נחזור על הטקס גם כאן עם פאפא," משתף אותם כריס.
"אתם חוזרים לגור כאן?" שואל סבא.
"הכל קרה כל כך מהר שעוד לא חשבנו כל כך רחוק," אני עונה לו.
"הגיע הזמן שתחזרו. המשרדים של רפאל מחכים לך כריס. אתה יכול לעבוד מכאן והמשרד הראשי יכול להיות בעיר," הוא אומר לכריס.
"אני אשקול זאת," הוא עונה לו.
"אתם חסרים לנו," אומר סבא לכריס בשקט, "כל כך חסרים לי."
"בכל מקרה אנחנו נשארים פה הלילה," אומר כריס ובזאת מסתיימת השיחה בנושא.
השיחה סביב השולחן הופכת עירנית, ובשלב כלשהו הצעירים של המשפחה, וגם האחים החדשים שלי פורשים לדירה שלנו כדי לשחק עם הקונסולה החדשה.
אני נשארת עם המשפחה, יושבת ליד לילה ואנחנו מבלים יחד ערב נעים, כאילו לא קרה מה שקרה, כאילו תמיד הייתי רק פה.
אני קמה לעזור לליאונה להוריד את הכלים מהשולחן וכשאני חוזרת קוראת לי סבתא לשבת לידה. "זה בשבילך," היא אומרת ומגישה לי מעטפה ארוזה בעטיפה מבד משי עם ציור של פרפרים עליו.
"ביום שאימך לקחה אותך ממני היא השאירה לי מעטפה קטנה. "זה של סול," היא אמרה לי.
עם השנים המעטפה נשכחה ממני. בלילות מאז שעזבת לא יכולתי לישון וישבתי לכתוב לך יומן. חשבתי שהוא יימצא אחרי שלא אהיה עוד בעולם," היא אומרת.
"סבתא אל תדברי כך. אחנו צריכים אותך עוד שנים רבות," אני קוטעת את דבריה.
היא מושיטה יד ומלטפת את פניי.
"זה לא מה שרציתי לספר לך. ובכן, באחד הבקרים שהינחתי את היומן במגירה שלי ניתקלתי במעטפה הזאת. מששתי אותה והבנתי שיש בה מפתח.
כיוון שלא ידעתי אם תבואי עוד לכאן פתחתי את המעטפה ובפנים הייתה רשומה כתובת הבנק, מספר כספת והקוד שלה.
ביקשתי ממיגל שיסיע אותי לבנק ויבוא איתי.
בכספת מצאתי את ההסכם בין הורייך, בקשר לעתידך ובקשר לנכסים אותם רכש אביך, וגם את תיבת התכשיטים שלה. לצערי סול פרט לכך היא לא השאירה מילים עבורך."
את תכולת הכספת השארתי במקומה. פחדתי שמשהו יקרה לתיבת התכשיטים.
זאת המעטפה המקורית. שיניתי את הקוד לשנת הלידה שלך, למקרה שהמעטפה תאבד. למרבה האירוניה מספר הכספת הוא חמש מאות עשרים. יידעתי גם את מר לורנס שהכספת שייכת לך."
"אני לא יודעת מה לאמר. אני המומה. לעולם לא אבין מה בדיוק קרה. אני שמחה שאני יודעת שאני שייכת למשפחת קרטייה, שיש לי שורשים."
"את שייכת לפה ילדה שלנו. אני יודעת שהתחלתם לבנות את עצמכם בעיר אבל בבקשה תשקלי ברצינות לחזור אלינו," אומרת סבתא.
אני פונה לסבא. אני לא יודעת האם סבתא יודעת על העיסקה של Dreamland . "אני יודעת סבא. בכל מקרה אנחנו נהיה קרובים אליכם."
"הוא סיפר לך?" שואל סבא בחיוך.
"כן, הוא סיפר לי כמה רב איתך כשתעקשת שהוא יהיה שותף של אל קרטייה, ונזפת בו שהוא לא סומך עליך," אני אומרת.
"Dreamland שלנו," אומר כריס. רק אז אני קולטת שהוא פה.
"ראית מה קיבלתי מסבתא?" אני שואלת אותו.
"לכן אני פה. סבתך ביקשה שאהיה נוכח כשהיא מוסרת לך את המעטפה," הוא אומר לי.
כולם מתאספים שוב לשתות כוס תה אחרונה עם העוגות הנפלאות שאפתה סבתא.
"תסלחו לי אבל אני צריך לעזוב. תודה שהזמנתם אותי, שמחתי להיות פה שוב איתכם." אומר פול בהתנצלות ועוזב.
אנחנו יושבים עוד שעה ארוכה עם המשפחה ונהנים מהאווירה הרגועה.
"כבר מאוחר," אומר פאפא ואנחנו הולכים ללוות אותו ואת לילה.
"לא יכולתי שלא לראות בך הלילה את רפאל. אני בטוח שהוא משקיף עלינו מלמעלה ומספר לכולם בגאווה שזאת הבת שלו," הוא אומר ונושק לי על לחי לפרידה.
כמה אני רוצה להאמין במילים שלו, כמה אני רוצה לדעת שהוא באמת רואה אותי ואת מי שהפכתי להיות, אבל בעיקר מי שהוא בשבילי.
"סוף סוף אנחנו לבד," אומר כריס שאוחז בידי ומוביל אותי לבית שלנו.
אנחנו נכנסים מבעד לשער המקיף את הגינה. אני רואה שגן הוורדים שלי מטופח כאילו לא עזבתי מעולם.
כריס פותח את הדלת עם המפתח שקיבל מפאפא. "חזרנו הביתה," הוא אומר לי ושואף לתוכו את הריח הנעים שנודף ממפזר הריחות ששמה במקום ליאונה.
אני נכנסת לחדר השינה, המיטה מוצעת ובחדר האמבטיה שמבריק מניקיון, תלויות מגבות כחולות בדיוק כמו שאני אוהבת, וכלי טיפוח עבורי ועבור כריס. כל פריט הוא זה שאנחנו נוהגים להשתמש בו.
"תראי כמה אוהבים אותך," אומר לי כריס, "אבל שיהיה לך ברור, אף אחד מהם לא אוהב אותך כמוני."
"כי אתה זה שאוחז בלב שלי," אני אומרת וסוגרת אחרינו את הדלת.
המבט בעיניו של כריס משתנה, הן בוערות , נוצצות בתשוקה מולי, אבל אז הוא מסיט את עיניו ממני ומשחרר אנחה.
"מה קרה אהוב שלי?" אני שואלת והחשש מתגנב לליבי. 'הוא לא חושק בי יותר?"
