שבת אחרונה של חודש דצמבר.

ביום שישי הבא בחצות נפרד משנת 2021.

הרבה חלומות רקמתי בפיתחה של השנה,

העולם כפי שלא היכרנו מנע ממני להגשימם,

אבל אני לא מוותרת עליהם,

רק חולמת אותם כעת בשקט.

מי כמוני יודעת שחלומות מתגשמים.

האתר הזה הוא הוכחה לכך.

אל תפחדו לחלום ולקוות.

25.12

נפגשנו מייד אחרי השיחרור מהצבא,

הצעת הנישואין הגיעה אחרי… שלושה ימים,

(לכל מי שאומר שהתאהבות מהירה

לא מחזיקה מעמד,

אנחנו ההוכחה שכן.)

החתונה ארעה שנה ורבע אחרי.

מאז אנחנו סופרים שנים….

25.12

לקריאה נא ללחוץ על התמונה!

האור שלו

לקריאה נא ללחוץ על התמונה!

כמה מילים על הסיפור מאחורי הסיפור "שירת הגלים" שמתפרסם השבוע.

״אני לא מאמינה שלא היית בים,״ היא אמרה לי כשחזרתי הביתה מישראל.

מי שמכיר אותי יודע כמה הקירבה למים מרגיעה אותי, מאזנת את הסערות שבי.
אני יכולה לשבת שעות ולהקשיב לשירת הגלים. כיוון שאני מתגוררת במרחק
של כחצי שעה מהאגם לחופו שוכנת טורונטו, אני באה לבקרו מתי שרק מזדמן לי.

הסיפור הזה התחיל להירשם לי בעקבות ההצפות שהיו בעירי רחובות.

זה הזכיר לי את היום הגשום ההוא שכיתת הגן של בתי יצא לטיול וכשחזרה
הכביש היה מוצף ואי אפשר היה לחזור לגן. את שארית היום בילו ילדי הגן בביתי.
קראתי אז לחברתי פנינה ויחד הכנו להם פיתות עם שוקולד ושוק חם.

בשנת 2018, השנה בה נכתב הסיפור, היו הצפות ברחובות וגם בקליפורניה.

העולם השתגע!

כל אלה גרמו לי לשבת ולכתוב את הסיפור שנקרא בגרסה הראשונה ״שטפון.״

כמו בכל סיפורי שזור בו סיפור אהבה.

אשאיר לליאת המכונה לולי, לספר לכם אותו.

ב.א.
מאמינה באהבה

בשבוע הבא יתפרסם הגיליון האחרון

לשנת 2021.

יהיה זה גיליון מורחב עם סיכום שנתי

של גיבורי סיפוריי לשנה זאת.