בר אבידן -מאמינה באהבה

אקדח בידה

אקדח בידה 15 – המקום השפוי שלה

אמיליה קנדי
אמיליה קנדי

אמיליה

"תסלח לי תיאו. אני משאילה ממך את אמיליה לכמה דקות. אתה מוזמן לקחת לך משהו לשתות בינתיים," אומרת אימא ואוחזת חזק בזרועי.

אני מביטה על תיאו שמסמן לי בראשי שאלך איתה.

"אימא, מאז שקרה מה שקרה לא הבאתי הביתה אף גבר. לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית אף פעם.

תראי איך הוא מסתכל עליי. תראי את שפת הגוף שלנו כשאנחנו אחד ליד השנייה. זה לא מספיק לך?"


"אל תלכי שולל  אחריו רק בגלל שיש לו הופעה מרשימה. אני מכירה גברים כמוהו. הוא נראה לי גבר שטורף נשים לארוחת בוקר, צהריים וערב,"  היא עונה לי בזלזול. 

"את מכירה אותו? כי לדבר כך על גבר שאינך מכירה זה… איך קוראים לזה בשפה שלך? זה נקרא הוצאת דיבה?" אני ממהרת להגיב. 

"אני יודעת שיש לך שריטות מהעבר. את ילדה תמימה וחיה לך בעולם דמיוני שלך," היא אומרת לי. 

"כשקרה מה שקרה הייתי מפורקת. הרגשתי אשמה שלא היה בכוחי להגן עליה.  את היית שם אבל אמרת לי רק שיום יומיים והכל יעבור. דברים כאלה לא עוברים מעצמם אימא. 

עברתי לבד תהליך של ריפוי ממה שקרה בלילה ההוא. תיאו כל כך קשוב אליי ועוזר לי לחיות את החיים במלואם. מה עוד את רוצה ממנו?

אני כבר מבינה שאת לא סומכת עליי שבחרתי נכון וזה מעציב אותי," אני אומרת לה.

אם חשבתי לשתף את אימא במעט מעולמי, אני יודעת שטוב עשיתי שנשארתי חסויה בפניה.

"אז מה את עושה בימים אלה?" שואל אותי רוי שמופיע משום מקום. אליו אימא דווקא מחייכת.

החושים שלי נכנסים מייד לפעולה ואני מתחילה לקשר בין הדברים.

"הולכת פעם בשבוע למטווח להתאמן בירי באקדח. מי יודע מה יקרה מחר," אני עונה לו.

כמובן שרוי חושב שאני מלגלגלת עליו ואילו אימא מזדעזעת ממה שאמרתי. "אין לך גבולות אמיליה."

"אז מה רוי מה שלום החבר שלך ג'ייסון?" אני שואלת.

אני מבחינה בתנועה עצבנית בלתי נשלטת בפניו. "אין לי מושג על מי את מדברת. יש כמה ג'ייסון בNYPD ," הוא אומר, "אף אחד מהם לא חבר שלי."

אני מחייכת אליו את חיוכי המתוק. "כבר ענית לי. זה בדיוק מה שחשבתי."

אני מניחה יד על פנים זרועי. עכשיו שהשבב שלי פועל אני מרגישה בטוחה יותר.

"תהנו אחד מהחברה של השנייה. אני בטוחה שיש לכם הרבה על מה לדבר," אני אומרת לאימא שמביטה בי המומה, "אני מתגעגעת לתיאו, אז תסלחו לי."

אני לא צריכה לחפש את תיאו. הוא כל הזמן בקשר עין איתי, דרוך לבוא לעזרתי.

הוא מבין שהשיחה הסתיימה וחוצה בצעדים מהירים את החדר ומגיע אליי. אני אוחזת בזרועו ומתחילה להסתובב בין האורחים,  מחייכת בחביבות לכולם, שסוקרים את מי שאיתי בהערכה.

"אני מרגישה כמו טווסה," אני לוחשת לו.

"את טועה מתוקונת. זה אני שמסתובב כמו טווס ואת זה הם מעריכים," הוא עונה לי ומחזק את אחיזתו בי.

"החבר הצמוד שלך איתך?" אני שואלת.

"בא לך ללכת למטווח?" הוא צוחק ומרצין מייד, "תמיד."

"אין זה מיקריות שרוי כאן. נראה לי שאימא שלי מנסה לסדר לי שידוך איתו. השאלה מה יצא לה  מזה," אני משתפת אותו בחשדי.

"אני מרגיש חשוף מחוץ לבית שלנו. אבל כבר מבין שיש עלינו הגנה," הוא אומר.

"כמה מהר התרגלת לזה," אני עונה, "עכשיו אתה מבין את הרהורי הפרישה שלי? רוצה אותך לעצמי, ואותי רק בשבילך. אני בטוחה ששנינו נמצא במה לעסוק."

"אפשר להציע לך בשר עטלף במרינדה?" שואל אותי מלצר שניגש אליי.

 אני מגייסת את כל כוחות המשחק שלי ומעווה את פניי. "אין לך משהו יותר מעודן להציע לי?" אני עונה לו. אני מרגישה את הלחץ שמפעיל תיאו על כף ידי.

המלצר מעיף מבט מהיר מסביב. "יש לך סיבה לייצר מריבה ולהסתלק מפה?" שואל המלצר.

"בזה אני אלופה. יש פה מישהו שאני צריכה להיות מודאגת ממנו?" אני שואלת אותו.

"אנחנו מנסים להבין את הקשר של אימך עם קצין המשטרה שלא מסיר עיניו ממך."

"הקשר שלו לג'ייסון כבר ברור לי. נראה לי שזה תיאו שנוכחותו מעצבנת אותו. אני מהמרת  שהוא התכוון לכבוש אותי בקסמיו הלילה, להתפעל מזה שהפכתי להיות אישה, ולהפריד בין תיאו לביני.

מה שעוד לא ברור לי הוא מה הקשר שלו לאימא שלי.

כיוון שאני חושדת שיש ביניהם קשר, אני תוהה לכמה ממעשיי היא מודעת.

אני חושבת שאחמיא לה על המסיבה ואומר לה שאני עייפה. עדיף מאשר למשוך תשומת לב מיותרת.

אם אעורר פרובוקציה, ומי כמוך יודע שאני אלופה בזה, זה עלול למשוך אש מיותרת אליי.

יש לי רק בקשה אחת. שתבדוק אם הוא כאן לבד ומה תנאי ההמלטות שלנו כעת."

המלצר פונה מאתנו.

"בוא נסתלק מפה," אני אומרת לתיאו, "גם עליו אני לא סומכת. אני צריכה ללמוד מי נגד מי פה."

אנחנו חומקים בחסות החשכה למוסך.

אחרי התנעה קצרה אנחנו יוצאים בנסיעה איטית, כמעט לא מורגשת מבעד לשערי הברזל. אני מתכופפת כך שאיש האבטחה לא מבחין בי.

"תעצור לי רגע בתחנת דלק. אני צריכה להתרוקן," אני מבקשת. תיאו מביט בי ומבקש הסבר. אני מצביעה על רחוב צדדי ומסמן לו לעצור שם.

"אני אנצל את ההזדמנות למלא דלק." הוא מחייך אליי. הוא בהחלט מבין את השפה שלי.

כאשר נעצר לידינו אופנוען לבוש שחורים תיאו נדרך ומושיט יד לאקדח שלו.

האופנוען מסיר מייד את הקסדה כדי להראות לנו מי הוא. הוא מסמן לתיאו שישתוק ומסמן לו שהוא רוצה להחליף את המפתחות.

הוא מסמן לי לבטל את המעקב אחריי.

"ברגע זה," אומר לנו שון, "אני לא סומך על איש. רק על עצמי. אני מקווה שגם אתה."

הוא סורק את הרכב של תיאו. "בדיוק מה שחשבתי," הוא אומר ומאיר לנו על קדמת הרכב שם יושב לו 'זבוב' שעוקב אחרינו. הוא מנטרל אותו.

"אני יודע שלא תתנגד לדהור עם האופנוע שלי. אתה אחד שיודע להעריך אופנועים משובחים.

יש כאן מעל הסוויץ' של ההתנעה כפתור קטן. אם הוא מואר הוא מסמן שאתה משדר. הקפאתי אותו שישדר כאילו אני ליד הבית של הוריה של מילה.

הוא לא משדר כעת, אבל אם אתה מרגיש מצוקה, מלבד המשדר של מילה, אתה יכול ללחוץ עליו והוא יזהה היכן אתה נמצא. אני מבין שאתם לא חוזרים לבית ההוא."

אני נדה בראשי לשלילה.

"מעולה," אומר שון, "אני אלווה אתכם ליעד. אני מאמץ את הרכב שלך לכמה ימים ברשותך. אני חושב שזה הוגן אחרי שנתתי לך את הבייבי שלי."

ובכל זאת אני סורקת היטב את האופנוע לפני שאני עולה עליו.

"את רוצה לנהוג?" שואל אותי תיאו.

"אני דווקא אוהבת את הקטע הזה שאתה נוהג ולי יש הזדמנות לחבק אותך חזק," אני עונה, "תמשיך  לנסוע ישר ותחזור לכביש המהיר 27 מזרח. אנחנו נוסעים לסאות'המפטון.

יהיה לך הכבוד לפגוש את האישה שאני הכי אוהבת בכל העולם. חברה של אימא שלי מייסון. היא האישה שהיא רחוקה מהאישה שפגשת כעת. אני דומה לה הרבה יותר ממה שאני דומה לאימי."

אני שמחה לראות  ששון השאיר לנו בתא המטען שמיכה. אני עוטפת את עצמי בה. אני בהחלט לא לבושה לדהירה על אופנוע.

אני מוציאה את האור הכחול, מצמידה אותו על תא המטען. "עכשיו איש לא יעצור אותנו על מהירות," אני אומרת לתיאו וכורכת את זרועותיי סביב הבטן המוצקה שלו.

ההסחה עובדת. כיוון שאיש אינו מפתיע אותנו לאורך כל הדרך. שון שומר מאתנו מרחק מה.

בכניסה לרחוב של מייסון, הוא עוקף אותנו ומסתובב. הוא חומק מהרכב, סוקר בידו את החצר במהירות, ומסמן לי שהכל בסדר.

אני מקישה את קוד הכניסה על הלוחית שמותקנת ליד שערי הברזל, פותחת אותם, בזמן ששון מוציא מתא המטען של האופנוע משדרים, נכנס ברגל מבעדם ושותל אותם מסביב לבית.

"לילה טוב ילדים," הוא אומר, נבלע בתוך המכונית ונעלם.

תיאו גולש מבעד לשביל הכניסה לעבר המוסך.

אני יורד להקיש את הקוד של דלת המוסך,  מסמנת לתיאו להיכנס אליו, ונכנסת בעקבותיו.

רק אחרי שהדלת שוב יורדת מאחוריי אני אוחזת בידו ונכנסת לביתה של מייסון.

היא יושב כהרגלה בסלון, צופה בתוכנית דוקומנטרית של ערוץ הטבע וסורגת.

"נחשי מי פה?" אני אומרת וגורמת לה לקפוץ ממקומה.

"מילמיל שלי," היא צווחת באושר, "איזה כייף לי שבאת!"

"ואתה תיאו," היא אומרת וסוקרת אותו סקירה מהירה.

"אנחנו לא פה," אני אומרת לה.

"ברור שלא," היא אומרת, "אני אפילו לא שואלת. לא איכפת לי מה אימך אומרת. בעיניי את מושלמת וגם אתה. ואל תסתכל עליי כך כי אני יודעת בדיוק מי אתה.

אולי אפילו יותר ממילה שאמרה לי שהיא לא רוצה לשמוע מה אני יודעת, אלא רוצה לגלות בעצמה."

"את מהמעופפים השחורים האלה?" הוא שואל אותה.

"לא. אני מקורבת מאד ל… האחד שיודע מה כל לובש מדים עושה. גם בחסויה, חוץ מהיחידה של מילה. עליה אני יודעת מעט מאד. מילה היא לא מהפטפטניות. אני מניחה שאת זה אתה כבר יודע."

הוא מביט בה מנסה לנחש מי היא, כך נראה לי לפי המבט המהורהר על פניו.

"אכלתם משהו?" שואלת מייסון.

"העדפתי לפרוש מוקדם. אימא ניסתה לעשות לי תרגיל עם רוי קצין המשטרה. היא הפגינה קרירות כלפי תיאו, סיפרה לי שהוא טורף נשים."

"מה שהיה נכון עד שהכרנו," הוא עונה לי.

"אני תוהה אם אמרה את זה כי היא יודעת מי אתה, האם שמעה עליך, או סתם המראה שלך גרם לה לאמר זאת," אני אומרת מהורהרת.

"צר לי שאימך לא מבחינה באושר שלך כשאת לידו ובהערצה שבעיניו כשהוא מסתכל עלייך," אומרת מייסון.

"את יודעת שאנחנו יכולות להעביר ערב שלם בדיבורים עליה או לבחור שלא," אני אומרת לה.

אני מבינה מה אימי מצאה בחברות עם מייסון, אבל למה מייסון חברה שלה, את זה אני לא מבינה.

"או שלא. צודקת," היא מעירה אותי ממחשבותיי ופונה לעבר המטבח כאשר האינטרקום מצלצל. היא ניגשת להעיף מבט.

"פיצה פטריות," אומר שליח על אופנוע.

אני נדה מראשי לשלילה וכולי נדרכת.

"אתה טועה בכתובת. לא הזמנו פיצה. למעשה אני שונאת פיצה," היא משחקת את התפקיד.

"זה בית 102?" הוא שואל.

"כן. אבל אני לא הזמנתי והילדים שלי יצאו מפה לא מזמן אז זה כנראה לא הם," היא עונה לו.

אני מסמנת לה בידי שהיא ענתה טוב.

ואז מאירים עליו אורות גדולים והג'יפ הגדול של ג'ון גולש לעבר השער.

ג'ון ווד

זה לא מריח טוב.

דמות לבושה כולו בשחור אוחזת בידה תיק גדול. ג'יפ שאיני מכיר חונה ליד השער. לפי צורת הגוף  אני מבין זה גבר. הוא מדבר עם הבית באינטרקום.

אני שולף את האקדח, דורך אותו ויוצא בשקט מהרכב.

"מי אתה?" אני יורה לעברו.

הוא שומט מידיו את התיק על האדמה.

אני מניח את ידי על ההדק.

הוא מוריד את הקסדה מראשו וחושף את עצמו. "אני שון המפקד," הוא אומר לי,  "יש לך אורחים ואני מביא להם בגדים להחלפה."

אני משער שמדובר בילדה ולמרות שאני מעריך מאד את שון אני נוהג משנה זהירות.

אני מצביע עם האקדח ומבקש ממנו שירוקן את תוכן התיק על מכסה המנוע שלו.

הוא מוציא את הבגדים בתנועות זהירות ואיטיות. עורם ערימה אחת של בגדי גבר והשניה של בגדי אישה.

לבסוף הוא מושיט ידו לתיק ולא ממהר להוציא את מה שמצא שם. הוא מחניק חיוך.

"משהו מצחיק אותך? אני מזכיר לך שידי על ההדק ומזהיר אותך מתנועה לא זהירה," אני אומר לו בטון שמבהיר את רצינות דבריי.

"ממש לא מה שאתה חושב המפקד. מה שנשאר בתיק זה חבילה של קונדומים…הנה," הוא שולף אותם ומראה לי.

"אני לא מאמין שגבר כמוך נבוך מדברים כאלה," אני צוחק.

"מילה המפקדת שלי, אתה יודע. כל כך קל להתאהב בה. היא מדהימה. אני תמיד עובד על עצמי לא לראות את האישה שבה, כי אז יהיה מאד קשה לשמור על הגבול בינינו. אני שמח על הבחירה שלה בתיאו. הוא אדם מדהים," הוא אומר לי.

"אני מסכים איתך לגבי כל מה שאמרת," אני עונה לו, "ומעריך את דבריך. לגבי תיאו, אני שמח שהגורל הפגיש ביניהם. תמיד איחלתי לה גבר כזה. היא ראויה לטוב ביותר."

שון מכניס שוב באיטיות את הבגדים בצורה מסודרת לתיק ונותן לי אותו. הוא סורק אותו לעיני ומראה לי שהוא נקי ממעקב.

"פרשנו הגנה נוספת על הבית שלך," הוא אומר ופונה לרכב שלו. "עוד משהו המפקד. איש לא יודע על המצאותה פה פרט לי. חשוב לי לנטרל אותה."

"רוצה לשתף אותי?" אני שואל.

הוא מתקרב אליי. "עלינו על הרוסים. מסתבר שהסגן של תיאו עבד שלהם. וודאי ידוע לך שהילדה עוררה שם מהומה כדי להוציא את כולם מהחורים שלהם.

אני לא חושב שמישהו קושר בינה לבינו,. האם זה קשור לכך שניסו להכניס את תיאו למלכודת, עוד נדע.

אני מנסה כעת לאחוז בקצוות המידע ולפרום את הקשרים. כיוון שהוא חשוב לה, הוא חשוב גם לי."

"ואיפה ג'ייסון?" אני שואל.

"הוא הוברח לדירת מסתור. זה לא הכל…" נאנח שון, "היום במסיבה אצל אימא של מילה התעורר בנו החשד של קשר בין רוי לאימה. ידוע לך משהו על עורכת הדין המכובדת?"

אני מאד מחבב את שון. הוא עומד זקוף מולי ומנהל איתי שיחה כאילו שנינו שווים. הוא נטול משחקים ומפגין את נאמנותו המוחלטת למילה.

אני יודע שהיא הגנה עליו בגופה, כמעט חטפה כדור שיועד אליו. אני יודע במאת האחוזים שהוא לא ישכח זאת לעולם.

אני רק מתפלל כעת שהיא תמצא לה אחיזה במציאות בעזרתו של תיאו ותשחרר מהתפקיד של 'מגינת העולם.' היא שילמה את החוב שהיא חושבת שהיא חייבת לחברה בגלל האירוע שארע לחברתה.

כעסתי מאד על רוי שדחף אותה להפוך לעטלפית. אני שמח שאין לו מושג כמה רחוק היא הגיעה. אני לא אתן לאיש לגעת בה. כמו אבא שמגן על בתו….

אני נפרד משון, פותח את שער הברזל ופונה למוסך.  

אני מדומם את המנוע, מוציא את התיק שמונח במושב הנוסע לידי ומשחרר את המועקה שהתיישבה לי בחזה.

אני מגרש את המחשבות שבועטות בי על אימה של מילה. יהיה לי מספיק זמן לחקור את הקשר שלה לכל מה שקורה.

ליבי מתמלא שמחה מהמחשבה שמילה בבית. אני מאושר שהיא מרגישה שזה המקום השפוי, המקום הבטוח שלה. לו רק ידעה את האמת.

"זה היה שון. הוא הביא לכם בגדים להחלפה," אני מתאפק לא לחייך.

"לא שמענו על מה דיברתם. אבל את ה'מתנה הקטנה' שהוציא שם ונופף בה בידו ראינו. אני בטוחה שזה היה מביך עבורו, עבורך," היא אומרת ונושכת שפתייה בבישנות וניגשת לחבק אותי.

"ברוך בואך הביתה," אני אומר לה.

"סוף סוף אנחנו נפגשים פנים אל פנים תיאו," אני אומר לתיאו שבוחן אותי. "נעים מאד ג'ון ווד."

תיאו פותח עינים גדולות ומופתעות. "המפקד," הוא אומר לבסוף.

"אני שמח שאתה פה. שמח שאתה איתה. ברוך בואך למשפחה," אני אומר לו.

תיאו פונה למייסון. "מקורבת ל… אני לא מאמין."