קינאה,
היא דבר ששורף
את הבטן.
קינאת כותבים,
בוערת לא פחות.
אני ,
שאינני יודעת קינאה מהי,
גם לא מבינה
איך זה שאת לא מבינה
שיש מקום
לכל סוגי הכתיבה.
הכי לא הגיונית בעיניי
העובדה
שחיצי הרעל שאת יורה לעברי,
לא מכוונים למילותיי,
אלה שמרובן את מתעלמת
באופן שיטתי.
מה שמפריע לך
היא העובדה שאינני נחשפת,
לא בשמי,
לא בתמונתי.
האם זה מה שקובע
את איכות הכתיבה שלי?
בניגוד אלייך
אני לא מנפנפת בתארים,
לא מתהדרת בגלימת
"משוררת,"
אני לא.
אני אישה שכותבת
רגשות,
רוקמת אותם
למחרוזת עדינה.
אני שולחת לך
זר של פרחים,
כי אין באמתחתי
חיצי רעל.
בר