"עיצרי,"
אתה אומר בטון כזה,
שלא מותיר בי ספק
שזו אינה בקשה.
אני נדה בראשי לשלילה.
"לא עוצרת,"
אני אומרת,
כדי שיהיה לך ברור.
"את יודעת
מה את עושה לי,"
אתה אומר.
הטון שלך משתנה,
כמעט מתחנן
שאפסיק.
"מה עשיתי?"
אני שואלת אותך בתמימות,
"הרי אני לבושה."
"אני מזהיר אותך,"
אתה אומר
ומצמצם את המרחק בינינו
בשנייה.
"את משחקת איתי,"
אתה קובע.
"ממש לא,"
אני עונה,
"אני פשוט רוצה,"
אני אומרת,
אני אומרת,
נעמדת על קצות אצבעותיי
ומנשקת אותך.
"זה כל מה שרציתי,"
אני אומרת.
אני אומרת.
"עכשיו תורי,"
אתה עונה
בחיוך המסויים הזה שלך.
ולא נותר לי אלא לחכות…
.
ב.א.