קרה
שנשאלתי לאחרונה,
האם אני רואה
את הסיפורים שלי
לנגד עיניי.
**
אני יכולה לראות אותו
ניגש אל הפסנתר בפינת ביתו,
מול החלון המשקיף
על העיר הגדולה.
כהרגלו,
הוא פושט מעליו
את בגדיו העליונים,
נשאר חשוף,
כך הוא נושם
טוב יותר.
הוא נשאר רק
עם מכנסייו.
משום מה,
אותם
הוא פחות מרגיש.
הוא מניח
את אצבעותיו הארוכות
על קלידי הפסנתר,
מתחבר אליהם,
כאילו מנהל איתם דיאלוג
רגע לפני.
הוא עוצם את עיניו,
רוכן מעט לעבר הפסנתר
ונותן לליבו לזרום
דרך האצבעות,
אל הפסנתר,
כדי לנגן עבורה
את היפים שבצלילים.
הוא-
כריס ברוקלין.
הוא מרגיש אותה
עומדת לידו
מקשיבה למנגינה
שהוא מנגן עבורה.
היא–
ששומעת אותה,
עוצמת עיניה,
ומדמיינת את אצבעותיו,
מנגנות עליה
אהבה.
**
אז אם שאלתם,
זה מה שאני רואה
כאשר אני כותבת.
אני מביאה לסיפוריי
את העולם שלי.
בר?
#אישה _יפה
Flicker#