היא עצובה היום.
"אני רוצה חיבוק," היא אומרת לי.
אני שולחת לה חיבוק גדול.
"טוב שיש לי אותך," היא אומרת,
"כל כך הייתי זקוקה לחיבוק.
ושלך, הוא מנחם כזה."
נזכרתי בימים ההם,
לא מזמן,
שגם אני הייתי זקוקה לחיבוקים
ולא תמיד מצאתי אותם.
"את יודעת," אני אומרת לה,
"אני חושבת שצריך לאסוף חיבוקים
שיהיה לנו לשעה שנצטרך."
"כן," היא מתלהבת,
"אולי נקים בנק חיבוקים?"
"זה רעיון," אני עונה לה,
"עם חשבון עובר ושב.
יוכלו להפקיד בו חיבוקים
ולמשוך בשעת הצורך."
ב.א.