ג'ורדן
"אתה מבין שאני נלחמת עליך ולכן אמרתי מה שאמרתי? לא בגלל שבאמת רציתי לעשות את זה? זה רק היה פיתיון בשבילם לדבר איתי," אומרת מאי, "אתה שוכח שחונכתי להיות בוררת. כל מה שלימדו אותי הוביל לשם."
"אני חושב שאת יכולה להיות מגשרת מדהימה, ועם זאת אני מבקש ממך תני לי להיות זה שמוביל את המהלך הזה. אני חי ונושם את העולם הזה של המשפט," אני אומר לה. אני חייב שהיא תבין שאני לא סתם מסכן אותנו בגלל האגו שלי.
"את חושבת שהעולם שלי שונה מהעולם אליו את רגילה. אני מבטיח לך שאני אשחה בו כמו דג באוקיינוס. מהו כבוד של גבר אני יודע. הוא קיים בכל העולמות. אין לי בעיה לתת למישהו אחר להרגיש שהוא מעליי אם זה משרת את המטרה שלי. אין זה משנה מה אני חושב על מישהו, לעולם לא אזלזל בו."
"אני שמחה שאנחנו מדברים. אני לא רגילה לפתיחות כזו בין בני זוג. בכל מקרה היא לא הייתה בבית בו גדלתי," אומרת מאי ועיניה פתאום נוצצות מהתרגשות, "אם אני לא טועה מישהו אמר משהו היום על קינוחים. בטח דימיינתי את זה."
"האמת היא שלא חשבתי שבאמת תרצי אותם," אני אומר ועוטה על פני הבעה של צער.
"ג'ורדן!" היא אומרת אבל למול המבט שעל פני היא כבר מהססת אם אני דובר אמת או לא, "ג'ורדן?" היא אומרת לי ומבטה ננעץ עמוק לתוך עיניי והיא מתחילה לצחוק.
"אני צריך כל הזמן לשנן שאת הבת של הבורר ואי אפשר להסתיר ממך דברים," אני אומר וניגש להביא את השקית שנארזה עבורינו במסעדה.
"אתה מבין," היא אומרת ומלקקת בהנאה את הכפית, "זה טעם של בית. תתחיל להתרגל. ככה זה כאשר אתה נשוי לאיטלקיה," היא אומרת ולוקחת כפית גדושה במוס שוקולד מפתה.
"גם אנג'ל היא איטלקיה?" אני שואל אותה.
"אנג'ל זה לא שמה האמיתי של אימי. קוראים לה מיי. הוריה היגרו מיפן לאמריקה. היא קראה לי מאי כי טעתה לחשוב שבתקופה זו פורחים עצי הדובדבן. אל תתפלא אם לילדים שלנו יהיו עיניים מלוכסנות,"היא אומרת בהתרגשות.
אוהב לראות אותה מתרגשת ונסחפת בדיבור ולפעמים אי אפשר לעצור אותה.
"אני שמח לשמוע שאת מדברת על העתיד המשותף שלנו," אני אומר לה וליבי מתמלא שמחה, "אני מודה שחששתי היום שלא תתני לזה לקרות."
"הוכחת לי שאני יכולה לסמוך עלייך שתדע למצוא את הדרך לפתרון. אני יודעת שאתה חזק מספיק לעמוד מול הבורר ועם הידע שאתה מביא מהעולם שלך אתה מסוגל לטעון מולו את טענותייך," היא אומרת ומקיפה את מותני בזרועותיה.
הנייד בכיסי מצלצל. אני כולי נדרך ומתרחק ממנה. אני צריך להיות בשיא השליטה כעת. להפתעתי זה אבא שלי.
"אני לא מבין מה קורה לך ולאחיך. לאיפה נעלמתם שניכם?" הוא אומר לי בכעס.
אני שומע ברקע מים זורמים, אני מסתובב לאחור ורואה שמאי ממלאת את המים בג'קוזי. אני כבר לא מרוכז בשיחה אלא בה.
"אני בדרך ללקוח. לגבי הבן שלך אין לי מושג," אני עונה לו וממהר לסיים את השיחה.
"מה את חושבת שאת עושה מאי," אני ממלמל, "אני לא יכול יותר."
"את בוחנת את מידת האיפוק שבי?" אני שואל ולא מסיר את עיניי מהגוף המושלם שלה שנחשף במלואו לעיניי, "כי מה שאת עושה כעת זה משחק לא הוגן."
"אני לא משחקת איתך אהוב שלי. אני כבר יודעת מה הקירבה שלי עושה לך. אני כבר לא חוששת מכלום," היא אומרת לי וטובלת במי הג'קוזי החמים.
אני סופר עד עשר.
אני סופר עד מאה ויותר.
מצווה על עצמי לא לראות את מה שניגלה לעיניי.
אני יודע שמפה לא תהיה דרך חזרה וכמה שאני מוטרף אני חייב לדעת שזה מה שהיא רוצה.
אני לוחץ על מכנסיי מנסה למנוע מזיקפתי להתעורר, אבל שום דבר לא עוזר.
"בואי אליי," אני אומר לה, מושיט לה יד ועוזר לה לצאת מהג'קוזי. אני עוטף אותה במגבת ומייבש את עורה, מרגיש שעוד רגע אני מתפוצץ ונושם עמוק.
אני משכיב אותה בעדינות על המיטה.
"איש לא נשק לך מעולם על השפתיים היפות שלך?" אני שואל אותה בקול חרוך מתשוקה ועיני נעולות על שפתיה.
"לא אהוב שלי," היא עונה לי וכורכת את זרועותיה סביב צווארי.
"אני עומד לנשק אותך," אני אומר ורוכן לעברה.
"אני רוצה שתלמד אותי הכל," היא עונה לי ועיניה לא סרות מעיניי.
"ישנה הנשיקה הזו שאני תמיד נותן לך על המצח," אני אומר לה ונושק לה בעדינות על מצחה, "יש בה המון עוצמה ורוך כאחד. היא מבטאת קשר מאד חזק בין שני אנשים."
"היא אהובה עליי במיוחד, למרות שאני מכירה רק אותה," היא אומרת בלחש ומגישה לי את המצח שלה שאנשק אותו שוב.
"יש את הנשיקות האלה על הלחי," אני אומר לה, ונושק בעדינות על כל אחת מלחייה. "הן הכי לא מחייבות. וממש לא מצביעות על קשר מיוחד. יש שנושקים פעמיים, הצרפתים למשל שלוש פעמים."
"את זו כולם מכירים. זו נשיקה של לצאת ידי חובה," היא מחווה דעתה.
"זו נשיקה של כמעט ויש בה רמז ויש בה התגרות," אני אומר לה ומנשק אותה הכי קרוב לשפתיה, אבל לא עליהן.
"זו נשיקה מאד מדגדגת," היא אומרת ומצחקקת.
"יש נשיקה קולנית כזו, מין מצמוץ שפתיים," אני אומר ומעניק אחת כזו.
"זו סתם מעצבנת. מה אני צריכה שהשכנים ישמעו מה אני עושה?" היא אומרת ומבטלת בידה את הנשיקה הזו וגורמת לי לחייך.
"יניקה של השפתיים כבר מראה רצון אמיתי לנשק ולהתמסר," אני אומר לה ויונק את שפתה התחתונה, "את כזו טעימה. את יודעת?"
"ישנה הנשיקה הזו שהיא שלי בשבילך והיא אומרת שאני סוער מרגש אלייך כל כך שאני לא יכול לבטא אותו במילים, ורק יכול לתת לך להרגיש אותו."
היא עוצמת את עיניה, מפסקת את שפתיה וחיוך על פניה, "ולזו אני חיכיתי כל חיי," היא לוחשת וגורמת לי להתנפל על שפתיה בפראות, ולשחרר את כל מה שהיה עצור בי מיום שהכרתי אותה.
אנחנו מסיימים את הנשיקה הסוערת הזו וחיוך גדול על פניה." עכשיו אני מבינה על מה כולם מדברים," היא אומרת.
"לא סיימנו," אני אומר לה ומתחיל לפזר נשיקות על עורפה, על צווארה, מאחורי אוזנה, ויוצא למסע של פיזור נשיקות כלפי מטה.
הגוף שלה מגיב מייד. היא מקמרת את גבה, מגישה לי את שדיה. הפטמות שלה זקורות ואני מרגיש שקשה לי להתאפק. אני חייב לזכור שזו הפעם הראשונה שידו של גבר נוגעת בה, שידי נוגעת בה. "אני האחרון שלך. תבטיחי לי," אני לוחש לה בקול צרוד מתשוקה.
"אתה הראשון שלי," היא עונה לי, "כבר אמרתי לך."
"אני יודע, כבר אמרת לי," אני עונה, "אני רוצה להיות האחרון, לא רוצה שיגע בך מישהו אחר. "
"ברור שלא. אני נותנת לך את הדבר הכי יקר לי. לא הייתי עושה זאת אם לא הייתי חושבת שאתה האחד ולא יהיה לי אחר."
"את בטוחה? את בוטחת בי?" אני שואל אותה.
"אני פה עירומה לפניך. לא הייתי עושה זאת אם לא הייתי סומכת עלייך בעיניים עצומות. אם לא הייתי בטוחה שאתה באמת אוהב אותי. "
אני מפסק את רגליה ונושק לה על פתח מקדשה. המקום הקדוש הזה שאני הולך לפרוץ לתוכו בקרוב.
"אתה נתת לי נשיקה….שם?" היא אומרת המומה.
"כן," אני צוחק, "גם שם."
"זה כל כך … מגרה," היא אומרת.
"את יודעת מה הולך לקרות כעת?" אני שואל ובוחן את עיניה..
"זה שאני חסרת ניסיון זה לא אומר שאני חושבת שילדים באמת באים בדואר עם החסידה," היא עונה לי ברצינות גמורה.
מאי
אני נלחמת בעצמי. העיניים נעצמות לי ללא שליטה, אבל אני כל כך רוצה לראות את מראה פניו בשעה שהוא בא אליי.
אני עדיין המומה מהעובדה שהוא נישק אותי גם שם.
"אני הולך לבקע את מקדשך," הוא אומר לי, "אבל לפני אני רוצה שתרגישי אותו בידך." הוא לוקח את ידי בידו ושם אותה "עליו".
"את רואה כמה הזין שלי מתרגש מנוכחותך?" הוא אומר ומישיר מבטו אליי.
אני נבוכה מעצם השימוש במילה שהשתמש בה.
"את מבינה שכאשר גבר ואישה ביחד הכל מותר, גם המילים מקבלות משמעות מיוחדת. אני רוצה לדעת שאת מוכנה לקבל אותו לתוכך," הוא אומר ואני רואה שכבר קשה לו להתאפק.
"אני אגן עלינו," הוא אומר ומלביש את הקונדום ו..
אני נושמת עמוק. "תהיה עדין איתי," אני מבקשת נבוכה.
"לו ידעת כמה את מוכנה," הוא אומר לי בשעה שהוא חודר אליי, "את מטפטפת."
אני נבוכה מידי לשאול אותו למה הוא מתכון אבל מניחה שזה קשור לרטיבות שאני מרגישה כעת בין רגלי.
אני מרגישה אי נוחות קלה וזהו.
"את בסדר?" הוא שואל.
"נעים לי להרגיש אותך," אני אומרת לו בביישנות.
"אני מאושר לשמוע," הוא אומר, "מאי את כבר לא…את אחרי הפעם הראשונה שלך. עכשיו זה הזמן שלך ללמוד להנות."
הוא נושא אותי בזרועותיו החזקות למקלחת ושוטף אותי, מנקה אותי משרידי המעשה.
"כשתהיי מוכנה לעוד פעם תאמרי לי," הוא אומר ועוטף אותי במגבת.
"אני רוצה עכשיו," אני אומרת לו ומרגישה מאד אמיצה.
הפעם הזו כל כך שונה. הוא מפזר נשיקות קטנטנות ומטריפות שהופכות אותי לחסרת סבלנות. אני רוצה אותו עכשיו בטרוף.
"בוא אליי כבר," אני אומרת ושולחת יד לבין רגליו. חיוך גדול מתפשט על פניי. אני יודעת שההתרגשות שלו היא בגללי. סוף סוף אני מרגישה שאני אישה.
הפעם הוא לא מתאפק. הוא מוטרף ממני ואני מרגישה את זה וזה מבעיר אותי עוד יותר. סוף סוף אני מבינה איזו הרגשה נפלאה זו, איזו חגיגה זה לגוף שלו לגוף שלי.
"בואי אליי קטנטונת," הוא אומר לי ונשכב על גבו. המראה של פניו הכל כך רגועות של הגבר המסופק שלי גורמות לי לבכות.
"זה הרבה יותר נעים ממה שדימיינתי, זו הרגשה כל כך… אני פשוט מאושרת," אני אומרת לו לפני שהוא מספיק להגיב.
"את כל כך הפתעת אותי. את נמרה פראית קטנה. כל כך העצמת אותי," הוא אומר לי ונושק לי ברוך על שפתיי נשיקה ארוכה שמשאירה אותי חסרת נשימה.
"לא יכולתי לשלוט בעצמי. רציתי שתרגיש שאני נותנת לך את כל מה שיש לי לתת, אבל זה היית אתה שהעיף אותי לשמים כל כך גבוה שנגעתי בכוכבים," אני אומרת לו והוא מחייך בהנאה למשמע מילותיי.
"נתתי לך את לילה הכלולות שלנו," הוא אומר לי, "אני אוהב אותך כל כך. אני עדיין כאן ואין לי כוונות לעזוב למרות שקיבלתי ממך את היקרה במתנות."
אני נצמדת אליו, מתכרבלת בין זרועותיו. אני מרגישה אותו מכסה אותנו בשמיכה, עוצמת עיניי ונרדמת.
קיימתי את הבטחתי לאימי. נתתי את האוצר שלי לגבר של חיי.
אנחנו מתעוררים כאשר השמש כבר זורחת. ג'ורדן מעיף מבט זריז בטלפון שלו ורואה שאיש לא חיפש אותו. אני עושה כמוהו. "שום שיחה."
אני ניגשת לרוקן מעט את המים בג'קוזי ומוסיפה מים רותחים. אני לא טורחת להתלבש. אין לי יותר מה להסתיר מפניו. אני מרגישה שכל היציבה שלי שונה, יותר פתוחה, יותר זקופה.
אני שופכת למים מלחים וסבון נוזלי ומזמינה את ג'ורדן להצטרף אליי.
הבוקר שאחריי נראה כל כך קסום. אני לא שוכחת לרגע שכל רגע זה עלול להשתנות. אלא שעכשיו אני יודעת שאנחנו אחד אני מרגישה שוב מלאת עוצמה וכוח להילחם נגד כל העולם.
אנחנו יוצאים מהטבילה בג'קוזי. "אני מרגישה באוויר שמשהו קרה," אני אומרת לו, "בוא נקשיב לחדשות."
"על מה את מדבר מאי?" הוא שואל ובכל זאת ניגש להפעיל את הטלוויזיה.
"יש לך באמת חושים של זאבה," הוא אומר לי בזמן שמבטו נעוץ במסך. "כל אחד ובדרך שלו לפתור עניינים," הוא ממלמל.
הנייד על שידת הלילה ליד מיטתו מתריע על הודעה נכנסת. הוא מזנק לעברו.
הוא מביט בטלפון. אני רואה אותו מרוכז כולו במסך הקטן. ליבי מחסיר פעימה. זה הגבר שלי, כמה עוצמה הוא מקרין.
כל כך הרבה גברים חזקים ראיתי בחיי. חלקם היו כריזמטיים וחלקם היו אכזריים. מחשבותיי נודדות לאבא שלי.
***
"אני רוצה לדעת מי זו הילדה שפגעה בך כך!" הוא אמר לי ועיניו ירקו אש בשעה שהביט דרך החלון.
"את המלחמות שלי אני אעשה לבד," עניתי לו בשקט. ילדה אמיצה בת שמונה.
"אף אחד לא יתייחס כך לנסיכה שלי," הוא ענה לי בכעס.
"לכל אחד מתייחסים איך שראוי שיתייחסו אליו," עניתי לו, "זו אני שצריכה ללמוד להעמיד אותה במקומה. אולי בבית אני נסיכה, אבל בחוץ אני רק אחת מהרבה ילדות."
"את כנראה לא מבינה בתו של מי את!" הוא אמר לי בהרמת קול.
"אני לא רוצה להישמע חצופה," עניתי לו, "לא כל העולם סובב סביב העולם שלנו. אם אתה רוצה לחזק אותי תן לי להילחם לבד."
זה הייתה ביאטריס הבלונדינית המתוקה, מלכת הכיתה, שחשבה שהיא טובה ממני.
כבר אז למדתי להילחם את מלחמותיי בשקט.
בסוף השנה כשחולקו התעודות ואני זכיתי בכל תעודת הצטיינות שחולקה, נקמתי בה את נקמתי. בלי איומים, בלי מילים פוגעות, והוכתרתי למלכת הכיתה.
"אין לי צורך בכתר כדי לדעת מה אני שווה," אמרתי לבנות שבאו לברך אותי ולחפש את קירבתי. התרחקתי מהן מעט ונדתי לשלילה בראשי. "השאירו את הכתר לביאטריס הוא הולם אותה יותר."
הן נשארו פעורות פה כשהביטו בי מתרחקת. מאז איש לא העז לאמר מילה רעה אחת נגדי.
***
"קיבלתי הודעה מבית המשפט שמאחר שהנאשם איננו עוד בין החיים התיק נגדו נסגר," הוא אומר לי בקול מהורהר, "מה זה אומר לגבי אחי?" הוא מביט בי. המבט בעיניו מעונה.
"בוא נקשיב למה שמשדרים בטלוויזיה," אני אומרת ומתיישבת על המיטה.
אני לא מסוגלת לראות את התמונות הן מזכירות לי את היום הנורא ההוא בילדותי. ורק מקשיבה למילים. אני מתמלאת כעס על אבא שלי שנתן לי לחזות במחזה הנורא ההוא.
***
”אמרת לי שיש מילת כבוד ולעולם לא הורגים ליד ילדים," אמרתי לו מתאפקת לא לבכות כאשר התפרצתי לחדרו באותו אחר צהריים.
"זה לא היה מתוכנן," הוא ענה לי, "זה לא מישהו מאנשיי, אני נשבע לי. לא הייתי שולח אותך לבד עם הנהג למקום כזה מסוכן."
הישרתי מבטי אליו וידעתי שאבא שלי לא משקר.
אמנם לא ראית את מי הרגו, גם לא איך. אבל ידעתי שבאותו רגע מישהו סיים את חייו.
לא עניין אותי מדוע.
הדבר היחיד שעניין אותי הוא שלאבא שלי אין קשר לזה.
הוא הושיב אותי על הכיסא מולו.
הוא הושיט את ידיו קדימה. הן היו יציבות.
"הידיים האלה לא לחצו מעולם על ההדק. גם ביום ההוא ששלחו אותי לירות כמבחן של אומץ, בא מישהו אחר לפני וביצע את גזר הדין," הוא אמר והניח את ידיו על ידיי.
"אני בורר, לא תליין. לא הייתה לי בחירה מה להיות, אבל יש לי בחירה איך."
****
"הם כנראה חששו שהוא יפטפט בכלא לכן רצו שיצא ללא עונש מאסר. משהו קרה הלילה שגרם להם לא לבטוח בו עוד, כך אני מניחה," אני אומרת לג'ורדן.
"איך כל זה קשור לבורר?" שואל אותי ג'ורדן.
אני מביטה בו רגע מבולבלת. "אבא שלי? הוא לא קשור לזה."
"מאיפה את יודעת? איך את כל כך בטוחה שאחרי מה שקרה אתמול זה לא היה פתרון קל בעיניו?" הוא שואל.
"יש דברים שאני פשוט יודעת," אני עונה לו.
"אני מבקש שתסדרי לי פגישה איתו עוד היום. האח שלי עדיין בסכנה," הוא אומר לי.
"אתה תאלץ לחכות שהוא יתקשר אליך. אני מניחה שזה לא יקרה לפני שירד הלילה," אני עונה לו ובוחנת את תגובתו. הוא נראה חסר מנוחה.
"אני מזמין לנו כרטיסים לשיקגו," הוא אומר ונכנס לנייד.
"אתה לא! אתה תחכה בסבלנות," אני אומרת לו ומיד מצטערת על התקיפות שבקולי, "זה שם המשחק. לחכות בשקט."
"אני לא מבין למה אנחנו לא יכולים להגיע לשיקגו ולחכות שם?" הוא שואל אותי.
"אסור להראות להם שאתה לחוץ לפתור את הבעיה. מבחינתך זה ברור שאם הלקוח שלך מת אז החוזה הופר מצידם," אני עונה לו בביטחון, למרות שאני ממש לא בטוחה.
"נמרה קטנה שלי, את יודעת שאני לא מאמין להצגה שלך, אבל שמח שאת מנסה להשרות עליי בטחון. אין לך מה לדאוג אני אקשיב לך. אני רוצה שתדעי שאני לא חושש מכלום," הוא אומר לי ומושיט לי יד, "בואי נחזור למיטה."
הנקישה שנשמעת על הדלת מקפיצה את שנינו.
ג'ורדן ניגש לדלת. "מי שם?" הוא שואל.
"זה ארמנד," הוא עונה לו, "הבאתי לכם ארוחת בוקר מפנקת כיאה לזוג המלכותי שלנו."
ג'ורדן נוהג משנה זהירות מציץ לצדדים. "איזה יום יפה בחוץ," הוא מתרץ את המבט שלו מסביב, "יש לכם מקום קסום. אני כל כך שמח שמצאנו אתכם."
"אתה נראה יותר רגוע היום," אני שומעת את ארמנד אומר, "אני מניח שישנת טוב."
"היינו מאד עייפים נסענו הרבה שעות עד שהגענו לפה. ;אגב, במסעדה נתנו לנו את הכתובת שלכם ואני מודה להם על כך. אני פשוט לא יכול להפסיק לגמוע את המראות מסביב," אומר ג'ורדן.
הריחות שעולים מהמגש מגרים לי את התיאבון. "הוא בא ממש בזמן," אני אומרת לו בשעה שאני שופכת כמות נדיבה של סירופ מייפל על ערימה של פנקייקים חמים, מעטרת אותה בפירות ומניחה אותה לפני ג'ורדן.
הוא מביט בי מוקסם, עיניו מלאות רגש ואני יודעת שאין לו כוונה לעזוב אותי. "מרגיש לי כל כך נעים שאת מטפלת בי ככה. אני מרגיש שייך לך וזו הרגשה נפלאה," הוא רוכן לעברי ומעניק לי נשיקה שלא נגמרת.
"אני אוהבת את הנשיקות שלך, אלא שמלאות ברגש," אני אומרת לו ומתיישבת עליו.
"נמרה קטנה, את יודעת שזה מעורר אותי," הוא אומר לי וטון הדיבור שלו משתנה בזמן שהעיניים שלו מתחילות שוב לבעור. "את שמה לב שאת לא ממש לבושה."
"כל כך נוח לי לידך שלא שמתי לב שאני רק עם חולצה ארוכה ו…כלום," אני עונה לו בחיוך ביישני, "מצד שני זה אומר שאין מה שיפריד בינינו."
הוא לא מחכה דקה ומביא אותי למטה. "האוכל יכול לחכות," הוא לוחש לי בצרידות, "אני כבר ממש לא."
אני מחניקה חיוך.
מי היה מאמין שאני אחווה זאת באותה תשוקה כמוהו?
הרעב שלנו אחד כלפיי השנייה לא יודע שובע.
לאחר מעשה אני מרגישה כל כך רגועה בזרועותיו. הפנים שלו רגועות יותר והדופק שלו רגוע. אני מושיטה יד ללטף את פניו. הוא תופס את ידי ונושק לה.
"מהי הנשיקה הזו?" אני שואלת אותו.
"זו נשיקה שאומרת שאני אוהב אותך," הוא עונה לי.
צלצול הנייד שלו מקפיץ את שנינו.
"מספר חסוי," הוא ממלמל.
הוא אוחז בי בעדינות, מזיז אותי כדי יוכל לקום וקם קם לחפש את בגדיו, שנזרקו לכל עבר בלהט המעשה. אני מחייכת כשאני רואה אותה נחפז להתלבש כאילו שמי שמדבר איתו רואה שהוא עירום.
"מילר מדבר," הוא עונה לטלפון. אני גאה בו שאיננו חושש למרות שאינו יודע מי התקשר אליו.
"אנחנו נהיה שם," הוא אומר.
"בואי נארוז," הוא אומר לי בפנים חתומות, "אנחנו נוסעים לשיקגו."
אנחנו מתחברים שוב לכביש המהיר חוצה המדינות שמונים מזרח. השמים מעלינו כחולים ללא ענן מה שמשמח את ליבי, שכן הנסיעה בשעה שהכביש תחת מטר גשם כבד בדרך המהירה הוא כמעט בלתי אפשרי כיוון שתנאי הראות מגבילים מאד את שדה הראייה וללא מכשיר ניווט הם ממש בלתי אפשריים בגלל הפיתולים בכביש.
ג'ורדן משלב את אצבעותיו בשלי ומניח אותן על רגלו. אני רואה את המבט המרוכז בעיניו. אני יודעת שלא הדרך גורמת לו להתרכז אלא המחשבות. אני נמנעת מלדבר. אני חייבת לו את הזמן הזה עם עצמו.
עם כל הרצון שלי לעזור, אני מודעת לכך שזו המלחמה האישית שלו. אני רק מתפללת שהקירבה המשפחתית שלי לבורר תהווה לו נקודת זכות במה שעתיד לקורת היום.
"אינני זוכר את מספר לוחיות הזיהוי של הרכב בעל פה, כיוון שהוא רכב שלא בבעלותי," הוא מורה לי לפתוח את תא הכפפות ולהוציא משם את הניירת של הרכב. "תשלחי את מספר הלוחית של הרכב לאימך כיוון שבקרוב תוצמד לנו שמירה," הוא מורה לי קצרות, בלי אף מילה מיותרת. הוא יודע שאני מכירה היטב את השפה הזו.
"רכב נוסעים כחול מתוצרת חברת.." אני מעתיקה מהנייר את פרטי הרכב כולל לוחית הרישוי ושולחת.
הוא נד בראשו לאות תודה, אבל אף מילה לא נאמרת בינינו.
"אנחנו במעקב," הוא אומר אחרי שהוא נעיף מבט זריז בתנועה כמעט בלתי נראה, כאשר רק עיניו מסתכלות על המראה.
"לינקולן שחורה?" אני שואלת ומתאפקת לא להציץ במראה.
"כן," הוא עונה קצרות בפנים חתומות. השרירים בלסתותיו ננעלים.
"אנחנו קרובים לאחוזה. אני מניחה שעוד רגע הוא יעקוף אותך ותגלה שעדיין יש לנו זנב נוסף מאחורינו," אני מתארת בפניו את מה שיקרה כדי למנוע ממנו להיות מופתע.
"ברמזור תפנה שמאלה," אני מורה לו. את הדרך מפה לאחוזה אני מכירה היטב. הלכתי אותה פעמים רבות ברגל. "סע עד הסוף, אתה כבר תראה. אי אפשר לפספס את האחוזה עם שערי הזהב," אני אומרת בקול קר ומנותק.
תמיד חשבתי איך ארגיש אם אי פעם אשוב לאחוזה בה גדלתי. עכשיו אני יודעת שאני מרגישה ריקנות גדולה.
למרות שהמקום מוכר לי, למרות שהוא בית מגוריה של אימי האהובה, הוא זר ומנוכר עד כאב.
"אני שמח שהזהרת אותי," אומר ג'ורדן כשמכונית הלינקולן השחורה עוקפת אותנו בפתאומיות ונעמדת מול שערי האחוזה.
הנהג שלה פותח את השערים וממתין שנעקוף אותו ונכנס. "הוא מורה לנו להמשיך לנסוע לאורך השדרה. הבית יתגלה לנו בסופה."
אני משחררת אנחה. "האורחים כולם פה. מחכים רק לנו," אני אומרת ונוגעת בידו של ג'ורדן.
דלת הכניסה נפתחת עוד לפני שאנחנו מגיעים אליה. אני מובילה את ג'ורדן ישירות לחדרו של אבי.
"עד כאן," ג'ורדן עוצר אותי בידו, "את לא נכנסת איתי. לכי ותישארי עם אימך עד שאקרא לך." אני משירה מבטי אליו. אני ממש לא מרוצה מהבקשה שלו. "תעשי מה שאני אומר לך," הוא אומר, חוסם בפניי את הכניסה וסוגר את הדלת אחריו.
ג'ורדן
כל העיניים מופנות אל שנינו בשעה שאנחנו נעמדים בפתח החדר בו מחכה לי הבורר ו"האחרים."
אני יודע שאני במבחן וכל תנועה שאעשה כעת, כל מילה, נבחנות בזכוכית מגדלת. אני יודע שזהו גם מבחן לגבריות שלי. עליי להראות להם שמאי נשמעת לי ללא עוררין.
אני רואה את המבט הלא מרוצה על פניה בשעה שאני מונע ממנה להיכנס איתי. "תעשי מה שאני אומר לך," אני פוקד עליה.
זיק של שביעות רצון מסתמן על פניו של הבורר.
אני יודע שבכך הוכחתי לו שאני לא מפחד ממה שעומד לקרות כעת בחדר.
"שלום לך אדוני," אני אומר ונד בראשי לעברו של הבורר. אני פונה לכיוון הגברים הנוספים בחדר שיושבים מולו ונד בראשי לכיוונם למרות שאין לי מושג מי הם. המבטים מזירי האימה שעל פניהם רק מזכירים לי איפה אני נמצא.
"שב!" פוקד עליי הבורר ומצביע על כיסא שנמצא בינו לבין שאר האנשים.
"אני לא יודע מי אחראי למותו של הלקוח שלך מר מילר. אני יכול להבטיח לך שלי אין חלק בדבר. זה משאיר אותך עם בעיה. החוב של אחיך. מה אתה מתכוון לעשות בנידון?" הוא מביט בי במבט מרוכז, "אגב איפה הבת שלי?" הוא שואל עוד לפני שאני מספיק לענות, כאילו לא שמע את השיחה בינינו.
"הבת שלך מחכה בחדרה של אימה. לא הרשתי לה להיכנס. מה שקורה כאן מאחורי הדלת הזו זה עניין של גברים ואין לה חלק בזה."
הוא נד בראשו בפנים חתומות.
"הייתי שמח לו ידעתי מה גובה חובו של אחי," אני פונה לבורר.
"אנחנו רוצים שני מיליון דולר," אומר מי שאני משער שהוא המנהיג של הכנופיה הזו.
"ואני רוצה להיות נסיך על הירח," אומר הבורר בלעג שמתווסף לו קול של צחוק "אני רוצה לראות על מה חתם האח שלו".
"הוא לא חתם. הוא עורך דין, הוא לא טיפש," עונה לו המנהיג בקול לא מרוצה.
"לא הייתי אומר שהוא טיפש, אלא שהוא סתם נרקומן עלוב," הזלזול בקולו לא מותיר ספק מה הוא חושב על אחי אך גם על המנהיג. "לפי מה שאני מעריך הסחורה עלתה לכם מאה אלף דולר. האם אני טועה?" אני מעריך שהוא יודע בדיוק מה המחיר, ברור לי שהוא יודע מה הוא עושה.
המנהיג מחוויר. אין ספק שהוא יודע לאן מכוון הבורר. "הייתי אומר שיותר," הוא עונה בחשש.
"אני אומר שרבע מיליון יהיה פיצוי יותר מהולם על ההוצאה שלך," הוא אומר.
המנהיג לא מעז לפצות פה.
"בנדיבות ליבי אקח ממך רק עשרים אחוז על הבוררות הזו. ברור לך שיכולתי לקחת יותר, נכון?" הוא יורה אליו מבטים שיכולים להרוג.
'מה אני עושה פה??' אני מרגיש את הכעס על אחי עולה וגואה בי. אני חייב לשלוט בעצמי כעת שאיש לא יבחין במה שאני מרגיש. אני מסיט את עיניי ורואה את להפתעתי את תמונה של מאי על השולחן של הבורר מה שמאפס אותי מייד.
"תארגן לי מאתיים אלף דולר," אומר הבורר לגבר שיושב מולי. הוא קם בזריזות וממהר לחזור עם שקית אותה הוא מגיש לבורר.
"תן לו שיספור," הוא אומר למחווה בראשו על המנהיג.
"אין צורך," הוא אומר ומניח את השקית לרגליו.
אני לא מבין את השפה הזו , אך גם לא מתכוון לנסות לפרש כל תנועה קטנה שקורית בחדר. אני רוצה לסיים פה וללכת למאי. אני יודע שבסכום של רבע מיליון אוכל לעמוד.
הבורר מוציא דף ורושם עליו כמה מילים. "גש הנה," הוא אומר למנהיג, "תחתום לי שמר ג'ונתן מילר לא חייב לך ולו סנט אחד."
המנהיג קם ממקומו בחוסר רצון, חותם על המסמך וחוזר למקומו. הוא לא מזכה אותי במבט אחד.
"מר מילר, הנה לך אישור שחובו של אחיך כוסו במלואו. הוא אדם חופשי," אומר לי הבורר.
"אני מודה לך אדוני שקניתי את החוב של אחי. אני מבקש לחתום על מסמך שאני לוקח את החוב כלפייך עליי," אני אומר לו ומישיר מבטי אליו.
"אתה יודע מר מילר. החוב למלך של שיקגו אינו בתנאים שהבנק נותן לך," הוא אומר לי.
"שלומם של שני אנשים בעולם חשוב לי. האחד הוא אחי ואיתו העניין סגור, השנייה היא מאי. אני מבין על מה אני מבקש לחתום ואדאג לשלם את החוב במלואו כפי שתדרוש ממני."
זנב חיוך מסתמן על שפתיו. המבט בעיניו מראה שעניתי נכון. אני מסמן לעצמי עוד וי קטן בדרך לסיום הפרשה האומללה הזו.
"יש עוד עניין שעלינו לטפל בו לפני כן," עיניו נעוצות כל הזמן במנהיג, "מה שביני לבינך מילר יכול לחכות."
"עכשיו בקשר אליו," הוא פונה למנהיג וגורם לא לחוסר נוחות, "אתה יודע שהוא עורך דין שמעולם לא הפסיד במשפט. לא רק. תמיד הוא מפתיע ומנצח בגדול. אני לא צריך לספר לך שכן אתה שכרת את שרותיו."
הוא שותק לרגע זורק באגביות את המילים שמפתיעות אותי ברמה שאני לא יכול הסביר. "אני מאד גאה בעובדה שהוא עומד להיות החתן שלי."
"אתה מבין ששעת עבודה של עורך דין היא לא זולה. שעת עורך דין כמו של מר מילר היא ללא ספק לא זולה. ברור לכם שאין לו שום יד בכך שהגויה של הלקוח שלו נמצאה זרוקה בסמטה. הוא עשה את מה שהיה אמור לעשות עבורו. רבע מיליון נראה לי סכום בהחלט סביר, אבל גם פה אהיה נדיב ואומר שהוא יסתפק במאתיים אלף אם אורה לו," אומר הבורר.
שתיקה משתררת בחדר.
"איך חשבת לשלם לו?" הוא שואל כאילו שאינו יודע את התשובה. אני מניח שזה חלק מהעניין.
"במזומן," הוא עונה וקם לתת לי את השקית ובה המזומנים.
"תספור!" מצווה עליי הבורר.
"אם אין לי אמון בך הבורר, לא יהיה לי אמון באיש. בשקית הזו יש מאתיים אלף דולר ולא סנט אחד פחות," אני עונה לו.
"בעולם שלנו עובדים על מילה ולחיצת יד. אני עד לכך שחובך לעורך הדין מילר כוסה במלואו. אין צורך בנייר," הוא אומר הן למנהיג והן לי.
"תמזוג לנו ויסקי. העסקה הזו גמורה." הוא אומר לעוזר שלו.
"ברשותך אנחנו נעזוב," אומר המנהיג.
"כרצונך. אני סומך עלייך שאתה מבין שמהיום איש לא מתקרב לעורך דין מילר, עכשיו שהוא בן משפחה שלי," אומר הבורר.
סגירת דלת הכניסה הכבדה מהדהדת בלובי העצום ומסמנת את עזיבתם של אנשי הכנופייה.
"אתה ואני צריכים לדבר," אומר לי הבורר, "שב מולי."
בר אבידן
מאמינה באהבה
©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.
בר אבידן