חודש: ינואר 2021

אתה האחד שצובע את שמי בכחול גם בימים מעוננים, הופך את שריקת הרוח המשתוללת ליפה שבמנגינות. אתה הוא זה שמשקיט את גליי מספק דלק לאש שבי. מחליק את כאבי, הופכם לאפר. אתה. ב.א.

אתה מנסה להציץ פנימה בין סדקיי, לראות את מה שבי, לראות מי אני. לו הייתי מסתכל מקרוב, היית רואה שבאותו זמן עצמו, יצאתי מבעד לחומותיי ועפתי. ב.א.

היא הייתה רוצה לנסוע איתו כעת, לא חשוב לאן. הוא יסחוט את הגז עד הסוף כמו שהוא אוהב, והיא תשיר בקולי קולות, כמו שהיא אוהבת.   היא הייתה רוצה, אבל זה לא יקרה. כי קר בחוץ, וגשם בחוץ, וכי היא פה והוא לא לידה.     ב.א. Thanks #audi.todaypin.com

הייתי אומרת לך שתעצום את עיניך ודמיין אותה. עורה חלק מקמטים, ללא סימני השנים, ללא סימני הכאבים.   אבל לא.   אני אומרת שתסתכל עליה בעיניים פקוחות, עם כל הצלקות שנחרטו בה, עם קמטי הצחוק.   כי הפנים האלה שיודעות מגע ידך, השפתיים האלה שטעמו את נשיקותיך, העיניים האלה שרואות את נשמתך, הפנים האלה, יודעות…

איך כותבים אירוטיקה? פשוט עפים עם הדימיון למחוזות שהיינו בהם, כאלה שרוצים להיות. מידי פעם נושכים שפתיים, עוצמים לרגע עיניים, לוגמים יין אם צריך אומץ. לעיתים פותחים כפתור, ולעיתים מתעטפים בשמיכה מחממת ומדמיינים….. הכי חשוב לקחת איתך למסע הזה את המישהו המיוחד, שמסעיר לך את החושים, שמעורר את תשוקתך כפי שאת אוהבת. אם זה במסע…

? מילותיי ? מילים אישיות.. אני נוהגת לשלב דמויות בין הסיפורים השונים אותם אני כותבת. כך קרה שריי רובינס ודניאל מ"כבשה שחורה" מופיעים גם בסיפור "שתיקה נעימה" וגם ב"מרפא הלב." כאשר אני יושבת מול הסיפור הבלתי גמור שלהם אני חושבת לעצמי כמה מהסיפורים ההם אני יכולה לשלב מבלי לעשות לחשוף משהו מהאחרים. אותו דבר לגבי…

ושוב נסחפת בסערה שכה מקשה עליי לצעוד קדימה. היא לא מכירה אותי, הסערה,. ככל שתלחם בי, אעמוד חזקה כנגדה. לא אוותר על החלומות שנרקמים בימים אלה, ויודעת שיהפכו למציאות. גם אם הגלים ישטפוני, גם אם אהיה מוקפת במעגלים של אש. את החיוך, איש לא ימחוק מעל פניי. אתם עוד תראו. חלומות מתגשמים. לילה מלא באבקת…

    שכבות שכבות נושרות מעליי.   מגלה ממני יותר ויותר.   לא חושבת מה יאהבו בי, אלא מבקשת להיות מי שאני.   כי אם לא, לשם מה אני פה?   בין מילותיי, מקווה שתמצאו גם אתכם.   בר delightfull.eu