בר אבידן -מאמינה באהבה

כמובן שאני אוהבת כל דבר בך.
את הרגעים של הצפייה לפני שאנחנו מתראים,
את ההתכוננות לקראתה,
את הרגע בו אני מרגישה אותך מתקרב ומבחינה בהתרגשות שלך,
את המגע הראשוני של משהו כל כך מוכר והרעב הגדול המתלווה אליו.
את הרגעים האלה שאתה מתקרב ומתרחק,
מקרב אותי אליך ועוצר,
רוצה היות בטוח שכשינוגן אקורד הסיום
אהיה מרוקנת מהכל.
אני אוהבת, מאד אוהבת, את החיבור העוצמתי של אחרי,
ואיך שאתה נותן לי את כל מה שנשאר בך,
ואז כמו בלון שיוצא ממנו האויר
שנינו מתרוקנים גוף מחובר לגוף,
את הרגע שאחרי אני הכי אוהבת.
כאשר אני מרגישה את שדיך עוזבים אותך אחד אחד
וגופך מתרוקן ולאה.
כמה הייתי רוצה להישאר כך חבוקה בזרועותיך, להרדם איתך,
כך, כל כך מסופקת ורגועה.
אבל יודעת שלמען הרגעים האלה נוצרתי בשבילך,
הרגעים הבודדים של השקט בתוכך.
אני יודעת שברגעים האלה אני צריכה לתת לך להיות לבד,
לפול למשכבך לשינה ללא חלומות.
אלה הרגעים הפרטיים שאתה שליו בהם,
והם נוצרו בזכותי,
הם המתנה שלי אליך.
כמובן שהכל יחזור לקדמותו עם עלות השחר,
ותצפה לשמוע ממני את המילים
שמשקות את גבריותך.
אבל ברגע קטן ביני לבינך
אני אומר שהרגעים ההם, בשבילם,
הגעתי עד אליך.

ב.א.?