הרעיון לסיפור על ההתרסקות לקוח ממקרה מאד אישי שקרה לאדם יקר לי מכל.
הסיפור הזה התהלך לי בראש בקווים כללים מאד. גם אני הופתעתי לאן שהוא לקח אותי, ונהניתי מאד מהמסע איתו. הוא גם סימל עבורי את המסע למקום השקט שבו אני נמצאת שוב לאחרי שחציתי הלוך ושוב את ממלכתו של פוסידון השולט בימים ובאוקיינוסים.
כפי שציינתי בראשית הסיפור, אני מאמינה שהכל בעולם הוא לפי יד מכוונת. דברים לא קורים סתם, אנשים לא נפגשים סתם. גם אם זה מצריך לעבור חצי עולם, או להמצא במקום לא צפוי, בזמן לא צפוי.
בשעת הכתיבה התנגן לי פתאום שירו של סטינג "שביר" והוא שגרם לי לשנות את השם הזמני "התרסקות" ל-"חיים שבירים."
תודתי נתונה מכל הלב לחברתי KC על ההערות וההארות.
#סיפורלשבת16.11.18
ב.א.
מאמינה באהבה