מרגע שנולדה בתו אודרי היא כבשה את לבו של בלייר איידן.
היא הייתה בתו השנייה ולמרות שהתפלל לבן אחרי לידתה של כריסטין, מרגע שאחז אותה בזרועותיו הוא התאהב בה.
היא מצידה הביטה בו בעיניה הגדולות שטרם ראו. צבען התכול כשמים ביום קיץ בהיר היו בדיוק הצבע של בני משפחת איידן. גם צבע שיערה האדמוני לא הותיר ספק. זוהי הבת שלו. כאשר נולדה בתו השלישית קיבל בלייר את הבשורה בהשלמה. הוא ידע שלא ינסה יותר להביא בן לעולם.
בלייר אהב מאד את שלושת בנותיו. בתוך תוכו ידע שאודרי היא המועדפת עליו. אין זה מפליא. שכן היא ירשה לא רק את יופיו אלא גם את חדות מחשבתו והביעה התעניינות בעבודתו. זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תתקבל לעבוד בחברה שלו. הדרך עבורה הייתה חסרת מכשולים כיוון שכריסטין הבכורה לא התענינה מעולם במה שעושה אביה. מה שעניין אותה הוא שהוא יספק לה את רצונותיה ובקשותיה. הוא עשה זאת ביד רחבה וזה כל מה שהייתה צריכה.
איזבלה, הצעירה בבנות, היתה לעומתן ילדה שמנמנה ועצלנית שאהבה למלא את יומה בפטפטת בלתי נגמרת בטלפון וצפייה בתוכניות טלוויזיה. לא היה לה כל רצון ללמוד מעבר ללימודיה התיכוניים והיה ברור שהיא תמצא לה גבר שיחזיק אותה מבחינה כלכלית, והיא תמשיך לחיות חיי נסיכה מפונקת.
כאשר הודיעה איזבלה להוריה בגיל תשע עשרה שברצונה להתחתן, נתן לה בלייר את ברכתו. הוא ידע שאין בכוחו לשנות את החלטתה, ואמר שאם היא תהיה מאושרת עם ג׳פרי זה יספק אותו.
כריסטין דווקא קיבלה את זה מאד קשה. הרי היא הבכורה ונראה היה שהיא תינשא ראשונה. אבל דווקא בזמן שקיבלה איזבלה את הצעת הנישואין מג'פרי, נפרדה כריסטין מג'ו חברה בארבע שנים האחרונות.
אודרי שמחה בשבילה ובירכה את אותה לרגל אירוסיה. היא הייתה כל כך רחוקה מלחשוב על חתונה ורצתה רק באושרה של אחותה.
**
אודרי מעיפה מבט בסדר היום שלה. כל הבוקר מוקדש לישיבה עם תעשיות מורדוקס. היא שולחת הודעה למזכירתה: ״תכיני את חדר הישיבות, ואת התיק של מורדוקס הניחי על שולחני. אני מגיעה תוך חצי שעה."
היא שמחה לראות שזו הישיבה היחידה שלה להיום. כך היא אוהבת לראות את ימי הרביעי שלה. זה אומר שיש לה זמן לאימון אחר הצהריים, ולפגישה עם חברותיה במועדון. היא בוחרת שמלה שחורה ומתאימה לה שרשרת עדינה עם אבני רוז קוורץ, אבני האהבה. היא עונדת לידה צמיד תואם מאותן אבנים וניגשת לבחור בגדים ליציאה בערב.
בדיוק כפי שאמרה, תוך חצי שעה היא נכנסת מבעד לדלת של תעשיות איידן, מניחה כוס קפה על שולחנה של הלנה מזכירתה האישית. ״לא היה מאפין גזר, הבאתי לך מאפין אוכמניות.״
״תודה בוס,״ אומרת הלנה ואודרי מזעיפה אליה פנים, אבל מיד שתיהן צוחקות.
״ברור לך שאני עובדת אצלך רק בגלל הפינוק של הבוקר," אומרת לה הלנה.
״מי שישמע אותך עוד יחשוב שאת עובדת כאן בשכר רעב,״ עונה לה אודרי.
״ברור שהשכר הגבוה הוא שמשך אותי לעבוד כאן, אבל גם אם לא אקבל תוספת שכר אשאר כאן בגללך.״
״האם זו דרכך לבקש ממני העלאה בשכרך?״ שואלת אודרי.
״אוי, זה באמת נשמע רע מה שאמרתי, ממש לא. התכוונתי למה שאמרתי. אין כמוך,״ עונה לה הלנה.
״רק שתדעי שאין לך סיבה לבקש העלאת שכר, כיוון שהעלתי לך את התשלום כבר משבוע זה. עכשיו הרסת לי את ההפתעה.״
אודרי עוזבת אותה ונכנסת למשרדה.
הלנה עוקבת בעיניה אחרי דלת המשרד שנסגרת מאחוריה ולא יודעת איך להגיב. אם זה תלוי בה, היא יודעת שלעולם לא תעזוב. היא באמת מעריצה אותה הערצה עיוורת. היא כל כך הייתה רוצה לראות אותה משוחררת יותר. היא חושבת על כך שלמעשה אינה יודעת דבר על חייה הפרטיים של אודרי ששומרת עליהם בקנאות, אבל מניחה שאם היה גבר רציני בחייה כבר הייתה יודעת זאת.
מחזרים הרי לא חסרים לה ואחד מהם הוא דריק מורדוקס שנכנס ברגע זה למשרד לקראת ישיבת הבוקר עם בלייר ואודרי. היא מתקשה להבין מדוע דוחה אודרי את חיזוריו. הוא גבר יפה תואר, בעל מעמד וכסף.
במשך הישיבה מתנהלת אודרי בקור רוח, לא מגיבה למחמאות שמורעפות עליה מצדו של דריק והצוות שלו, אלא עונה להם באופן ענייני.
כשמסתיימת הישיבה הארוכה מנסה שוב דריק את מזלו איתה. הוא ניגש אליה בזמן שהיא אוספת את המסמכים. ״התקדמנו היום כל כך יפה, אולי נמשיך לשוחח על כוס קפה?"
״אתה מתכוון להזמין גם את אבא שלי?״ היא שואלת ולא מחכה לתשובה, ״כך חשבתי. אז לא.״
״אתה פנוי?״ היא פונה לאביה, ״נכנס אליך למשרד לפטפט קצת?״
״כן. אני אשמח,״ הוא עונה לה ומניח את ידו על גבה.
״אודרי, את כזו נהדרת. לא יכולתי לבקש לי שותף לדרך טוב ממך. האמת שקצת קשה לי לראות את ההתנהגות של הגברים אלייך, אלה שמנסים להמעיט בערכך ומצד שני חושקים בך. אבל בעצם אני כבר צריך להיות רגיל לזה. אני שמח שעלייך זה לא משפיע.״
״האמת שזה די דוחה אותי. כבר לא מעצבן אותי,״ עונה לו אודרי, ״אני יכולה לצאת מוקדם היום?״
״ברור,״ עונה לה בלייר ומסתכל עליה מחכה שתשתף אותו.
״שום סוד אבא. יום רביעי. היום שאני מתאמנת, שכחת?״ היא עונה לו בחיוך. הוא מחייך אליה חיוך נבוך כמי שנתפס בקלקלתו.
אודרי מעיפה מבט מהיר על שעונה. אם תצא כעת תספיק להגיע לאימון עם ג'יימס. הוא המאמן העדיף עליה. הוא מכיר אותה ואת חולשותיה ולכן מחזק אותה במקומות הנכונים. היא יוצאת מיד למכון שנמצא מרחק לא רב מהמשרד שלה.
כאשר היא מחנה את רכבה היא רואה שגם ג'יימס הגיע.
"היי אודרי,״ קורא לעברה ג׳יימס, ״תתחדשי על הטסלה.״
״מה יהיה איתך ג׳יימס, כל שבוע אותה בדיחה? עדיין לא מוכרת לך את הטסלה שלי. היא רק בת ארבעה חודשים.״
״אני לא אפסיק לנסות,״ הוא עונה לה, ״באת מוכנה לאימון?״
״לשווא תנסה לעצבן אותי. אבל כן, אני אכה בך בכוח בכל מקרה,״ היא עונה לג׳יימס.
הם נפגשים על המזרון ומתחילים מיד בחימום. ״כייף לי להתאמן אתך, את קולטת כל כך מהר ומנסה כל שבוע להשתפר,״ אומר לה ג׳יימס כשהם נעמדים אחד מול השנייה. ״שנתחיל?״
חדר האימונים הזה תמיד מושך תשומת לב, ולעיתים קרובות אפשר למצוא אנשים שעומדים ליד החלונות הגדולים ומשקיפים על הקרבות. כאשר הקרב מתנהל בין המאמן הבכיר לאחת התלמידות שלו, זה בהחלט מושך תשומת לב.
״תראה את ההיא עם הטסלה, היא יריבה לא קלה בכלל,״ שומע ברוקלין את הגברים מדברים.
הוא מסתכל בהיסח הדעת על מי הם מדברים. קשה לו לראות מי היא כיוון שהיא עם הגב אליו וכל הזמן מתחמקת. הוא סולד מנשים עשירות. יש לו את הדעה שלו עליהן. 'בטח אחת מפונקת שבעלה ממן לה את השיגעונות שלה,' הוא אומר לעצמו ממשיך לחדר ההלבשה.
יום רביעי זה היום שהוא נפגש עם חבריו במועדון.
הוא נכנס להתקלח, עומד שעה ארוכה מתחת למים והמוח שלו עסוק בפתרון אחת הבעיות שהתעוררה בעבודה. כמה היה רוצה כבר שהפרויקט הזה יסתיים. אחריו הובטח לו קידום רציני. הוא רוצה כבר לעבור למחלקת הפיתוח. יש לו ראש מופצץ ברעיונות.
הוא מסיים להתקלח והולך להתנגב. הראש שלו עדיין עסוק, והוא עוצר ברגע האחרון מלהתיז על עצמו מנה מוגזמת של מי הבושם שלו. הוא מותש מיום העבודה הזה אבל מתעורר מהמחשבה על הבילוי הלילי היום.
אמנם רק יום רביעי ומחר הוא צריך לעבוד, אבל יצריו גואים בו והוא מחפש מישהי ללילה. אין לו שום עניין במערכת יחסים קבועה. היא מצריכה יותר מידי השקעה.
הוא עולה על האופנוע הכבד שלו, מתניע אותו וסוחט את גז עד הסוף. אמנם הוא חובש קסדה ולכן אינו מרגיש את הרוח על פניו, אבל נהנה ממגעה שחודר לו מתחת למעיל ומצנן אותו מעט. הוא יודע שהנהיגה שלו פרועה ,אך שום דבר לא יכול לעצור מבעדו. הוא זקוק לאדרנלין הזה ולא חושב לרגע כמה זה מסוכן. הוא מגיע למועדון במהירות שיא, וניגש להחנות את האופנוע. החניה מפוצצת. הוא תוהה מה קורה כאן היום, שהרי זה יום רביעי.
הוא מגחך למראה הטסלה הלבנה שחונה שם. 'זה יום הטסלה הבינלאומי ולא הודיעו לי?' הוא מגחך לעצמו. אם היה מסתכל לרגע היה רואה את אודרי שיושבת שם ומדברת בטלפון. ״את רוצה שאבוא לקחת אותך?״ היא שואלת את שירלי חברתה הטובה.
״אהיה גלויה איתך אודרי, אני לא לבד,״ היא לוחשת לטלפון, ״הוא הלך רגע לשירותים.״
״כבר כמה שבועות שאנחנו נפגשות לבקשתך ביום במועדון ביום רביעי את יודעת שלי זה ממש לא מתאים וגם לבנות. ויודעת מה? מאז את אף פעם לא באה."
"את פשוט מקנאה בי. מתי פעם אחרונה נגע בך גבר?" עונה לה שירלי.
"מקנאה?! בטח לא בך שיש לך מאהב נשוי," עונה לה אודרי.
היא לא תן לשירלי לקלקל לה את הערב. היא יודעת שיותר לא תבקש ממנה לבוא, ואולי גם תשנה שוב את יום המפגש. שאר הבנות כבר הודיעו שהן כאן, והיום יש כאן להקה חיה ומוסיקה בקצב לטיני בדיוק כפי שהיא אוהבת. היא נועלת את הרכב ונכנסה למועדון.
״היי אודרי,״ קוראת לעברה רייצ׳ל, ״שמעת משירלי?״
״היא לא תגיע,״ אומרת אודרי ולא מפרשת.
״בטח שוב עם הנשוי שלה. מתי היא תלמד לא לוותר על חייה למענו?״ אומרת רייצ׳ל.
״אלה החיים שלה רייצ׳ל. כמה פעמים את יכולה לנסות לשכנע אותה. היא החליטה שהוא היחיד שמעניין אותה, מה לעשות.״
״היא כל כך ההיפך ממך,״ עונה רייצ׳ל, ״את לעולם לא היית נותן צ׳אנס לגבר נשוי.״
״רק אני? ומה איתך?" שואלת אודרי בחיוך.
״צודקת. בעצם כולנו, חוץ משירלי,״ עונה רייצ׳ל, ״חבל עליה.״
״יום אחד היא תתפכח. כנראה ואין ברירה. את השיעור הזה היא צריכה לעבור,״ עונה אודרי.
״להזמין לך משקה?״ שואלת רייצ’ל, למרות שהיא יודעת שביום רביעי אודרי אף פעם לא שותה.
״כן,״ עם היא עונה להפתעתה, ״את הרגיל. לימונדה קרה ותוססת.״
״ואני לרגע חשבתי…״
הן ניגשות לבר. ״כרגיל,״ אומרת רייצ׳ל, ״תמזוג לי בירה וכרגיל לבעלת הטסלה.״
״מה יש לכולם היום עם הרכב שלי?״ מתרעמת אודרי.
״כרגיל לאודרי,״ היא מתקנת את עצמה.
ברוקלין שיושב כבר על הבר סקרן לראות על מי הם מדברים, ועוד יותר מה הרגיל שלה.
״הנה הבירה שלך רייצ'ל, והלימונדה התוססת שלך.״
״אז זה מה ששותה גברת טסלה?״ מסנן ברוקלין.
״גם לך יש בעיה עם טסלה? מה קרה לכולם היום. השתגעתם?״ היא מניחה את כוס הלימונדה שלה
על הדלפק .
״בואי נלך לרקוד,״ היא אומרת לרייצ׳ל.
רייצ׳ל מסמנת בידה לשאר הבנות והן ממהרות לרחבת הריקודים. כמובן שהן מושכות את תשומת הלב של הגברים במועדון אבל דוחות כל ניסיון של התקרבות אליהן.
ברוקלין לא יכול להתאפק ומסובב ראשו לעבר הבנות הרוקדות. הוא מזעיף פנים כשהוא מבין שדווקא 'מיס טסלה' מרגשת אותו יותר מכולן.
״הייתי מייעץ לך להתרחק ממנה,״ אומר לו מייק הברמן.
״לא יודע על מי אתה מדבר,״ רוטן ברוקלין. היציאה הזו לא באה לו בטוב היום.
"היא לא נותנת לגברים להתקרב אליה," הוא אומר.
"היא אוהבת נשים? היא לא נראית כזו," עונה ברוקלין.
"מה פתאום. היא פשוט כזו. מאד מרוחקת כאשר היא מבלה עם חברותיה," הוא אומר.
דווקא זה מה שמעורר את ברוקלין לפעול. הוא ניגש אליהן ומתחיל להתנועע לקצב המוסיקה.
"שנרקוד?" הוא שואל את אודרי.
"למה לרקוד שאפשר לגשת ישר לעניין," היא עונה לו, "איפה תרצה לעשות את זה. בשירותים, בחצר, או במוטל דרכים?" היא שואלת.
"למישהי יש כאן דעות משלה על גברים. בסך הכל הצעתי לך לרקוד לא להתחתן איתי," הוא עונה לה.
"כמה טעיתי. רק שהעיניים שלך מדברות אחרת, אז בבקשה תחסוך ממני את הנאומים שלך," היא עונה ופונה לבר ללגום מהלימונדה שהשאירה שם.
"הפסד שלך טסלה. אני דווקא רקדן לגמרי לא רע," הוא עונה ומציע לאחת מחברותיה לרקוד.
"אתה באמת רוקד יפה," אומרת לו ג'יין, "רק חבל שכשאתה רוקד איתי, הראש שלך בה."
"על מה את מדברת? אני כולי אתך," הוא משקר לה אך לא בהצלחה. "את באמת חושבת שרק בגלל שיש לה טסלה היא טובה ממך? בעיניי זה דווקא חסרון."
"אם כך אל תרקוד איתי. אבא שלי הוא בעל הסוכנות של טסלה. הוא מכר לה את הרכב שלה," היא אומרת ומסתובבת לכיוון אודרי. "היי איפה אודרי?"
"בטח יצאה לעשן," הוא אומר לה.
"מה פתאום. אודרי לא מעשנת," היא אומרת וניגשת למייק לשאול אותו אם ראה את אודרי.
ברוקלין סוקר במהירות את המועדון אבל אודרי לא נראית בו. הוא יוצא החוצה ורואה אותה נשענת על הטסלה שלה.
"היי, לא התכוונתי לפגוע בך," הוא אומר לה, ובעצמו לא מבין מה דוחף אותו להתנצל.
"שטויות," היא אומרת לו, "אני כבר רגילה. מיום שקניתי אותה, יורדים עליי. אם הייתי יודעת לא הייתי קונה אותה. אני מרגישה ממש רע, כולי מסוחררת. אני חושבת שהתקררתי." היא מרימה אליו את מבטה והוא רואה את עיניה דומעות, אבל לא מבכי.
הוא מושיט יד ונוגע במצחה. "את בוערת. את חייבת להכנס למיטה," הוא אומר.
"ידעתי שבסוף תמצא תרוץ למה אני צריכה להכנס איתך למיטה," היא אומרת לו בחיוך רפה, "אני אזמין מונית, לא מסוגלת לנהוג."
"חכי רגע, אני כבר חוזר," הוא אומר לה. הוא ניגש לרפאל חברו לעבודה. "אני לא מאמין שאני אומר את זה," הוא אומר לו, "אני משאיר את האופנוע שלי כאן. תביא לי אותו מחר לעבודה?"
"במה זכיתי?" שואל רפאל בפליאה.
"מקרה חירום," הוא אומר לו.
ברוקלין ממהר לחזור אליה. הוא מוביל אותה לדלת של הנוסע, פותח אותה בפניה ומחכה שהיא תשב. "אל תסתכלי עליי כך. אני לוקח אותך הביתה," הוא אומר. הוא מקיף את הרכב ומתיישב על כיסא הנהג.
"תראי מה את עושה לי," הוא אומר, "את שוברת את כל מה שאני מאמין בו. אם לא היה לילה הייתי שם משקפי שמש שלא יזהו אותי. הלך המוניטין שלי."
הוא מעיף אליה מבט, אבל אודרי כבר מנמנמת. בלית ברירה הוא פונה למכשיר הניווט ומבקש "הביתה." המכשיר מתעורר ומתחיל לכוון אותו לעבר ביתה של אודרי. הוא לא באמת שם לב לכתובת, גם לא לדרך. כל מחשבותיו נתונות לאשה הזרה הזו שגורמת לו לעשות דברים בלי לחשוב. אמנם היא אשה מאד מושכת, אבל דווקא על זה אינו חושב כעת.
הוא מגיע למגדל הדירות בו היא גרה. הוא מברך את השומר לשלום ונוגע בה קלות. "היי יפיפיה נרדמת, הגענו . מה מספר החניה שלך?"
"שלושים ושתיים," היא עונה לו. זה משמח אותו. שכן היא לא בחניות הראשונות, שזה אומר שכנראה המגדל הזה לא שלה, וגם לא במספרים הגבוהים יותר, שזה אומר שהיא אינה גרה בקומות העליונות.
הוא מחנה את הרכב ועוזר לה לצאת. הוא עוקב אחרי השלטים ומגיע למעלית. היא נשענת על זרועו ואומרת בקול שקט: "קומה חמש עשרה דירה עשר."
כשהם מגיעים היא מושכת אותו לאגף השמאלי. "הדירה הפינתית." היא לוקחת מידיו את המפתחות מצמידה אותם ללוח מימין לדלת ומקישה קוד.
"נולדתי ברביעי ליולי," היא אומרת לו, "בשעה שהזיקוקים האירו את השמים." הוא מסתכל עליה, בטוח שהיא מדברת מתוך הזיה," זה הקוד," היא מסבירה לו, "לא מתוחכם מידי אבל זה מה שיש."
הוא מוביל אותה למיטה, עוזר לה להתפשט. היא לובשת עליה חולצת טריקו עם סמל של דרקונית ביישנית. היא נותנת לו לכסות אותה ונרדמת מיד. ברוקלין שמח שהביא אתו את התיק שלו והוא מתיישב על השטיח לידה, מוציא את המחשב ומתחיל להעלות על הכתב כל מה שעובר לו בראש בקשר לפרויקט. מידי פעם הוא מעיף אליה מבט, אבל היא ישנה ופניה רגועים. 'ממש כמו נסיכה קסומה,' הוא חושב לעצמו.
ברוקלין שקוע בעבודה ואינו שם לב לזמן שעובר. כבר שלוש לפנות בוקר והוא מסיים מרוצה את המשימה. הוא קם ומתמתח, מרגיש את העייפות נופלת עליו. הוא פושט את בגדיו, נשאר רק בתחתוני הבוקסר שלו וניגש למטבח. הוא ממלא מים בקומקום, ובזמן שהם רותחים הוא פותח את המקרר ומחפש לו משהו לאכול. הוא נזכר שלא אכל דבר מאז ארוחת הצהריים. הוא מחייך למראה שפע המצרכים שבו ומכין לעצמו כריך וחוזר לחדר לבדוק מה עם אודרי.
אודרי זעה בחוסר שקט במיטתה והוא רואה את אגלי הזיעה מצטברים על מצחה. הוא נכנס לחדר האמבטיה הצמוד לחדרה, פותח את הארונות עד שמוצא מגבת קטנה. הוא מרטיב אותה במים, סוחט ומניח אותה על מצחה.
אודרי פוקחת את עיניה, רואה אותו יושב לידה כמעט לא לבוש. "זה בטח לא הבילוי שציפית לבלות הערב," היא אומרת, "היית צריך לבחור בסמטה מאחורי המועדון."
"מסתבר שאת לא יותר טובה ממני. רואה גבר על אופנוע וחושבת שזה רק מה שיש לו בראש. לצערי את צודקת. זה מה שהיה שם בראש שלי הערב, אבל את טסלה עשית בו מהפיכה שלמה."
"קוראים לי אודרי. אמא שלי העריצה את אודרי הפבורן, משם השם שלי," היא עונה לו, "כשנולדתי היא אמרה שנועדתי לגדולות. מאיפה זה בא לה אני לא יודעת. ושלך?"
"שמי ברוקלין," הוא עונה לה.
"נולדת על גשר ברוקלין?" היא שואלת.
"נאמר לי שהם אהבו את השם, בלי הרבה הסברים," הוא עונה לה קצרות. "אני אגש להכין לך תה. את צריכה לשתות הרבה," היא מבלבלת אותו. הוא כל כך רוצה למצוא בה את השלילי אבל היא מקסימה אותו, ובזה הוא מנסה להילחם.
ברוקלין חוזר עם כוס גדולה של תה לימון ודבש ועוזר לה ללגום ממנה. אודרי לוגמת לגימות קטנות, אבל מסיימת את כולה, וצונחת שוב לשינה. היא מתעוררת למשמע קולו של ברוקלין שמשוחח בטלפון.
"שלחתי לך את כל החומר, תעיין בו ותעיר הערות במידת הצורך. אני זמין בטלפון אבל לא אגיע היום. חברה שלי חולה ואני נשאר כאן לטפל בה," היא שומעת אותו אומר.
היא נשארת לשכב במיטה בעיניים עצומות. 'חברה שלי,' מהדהדות מילותיו באוזניה כמנגינה נעימה. היא שומעת אותו נכנס לחדר האמבטיה ויוצא ממנו מיד. "אני זז, מאחל לך שתרגישי טוב," הוא אומר בקצרה, חוטף את בגדיו ומתלבש. היא פוקחת עיניה ומסתכלת עליו. משהו מסעיר אותו.
"הכל בסדר?" היא שואלת כשהיא רואה את הסערה על פניו.
"הכל מושלם," הוא עונה לה ועוזב במהירות את החדר. שעה ארוכה מסתכלת אודרי על הדלת ומנסה להבין מה קרה פה.
**
שבוע עבר. שוב יום רביעי.
הישיבה עם דריק והקבוצה שלו מתארכת מעל המצופה.
"מציעה לדחות את היציאה למחר," כותבת אודרי לחברותיה, "אני מניחה ששירלי בכל מקרה לא תוכל לבוא היום."
"אני מציע שנסיים להיום," אומר בלייר, "לאודרי ולי יש התחייבויות קודמות. כמעט חמש ועלינו למהר."
אודרי ממהרת לאסוף את החומר וקוראת להלנה שתחזיר אותו למקומו.
"לאן?" היא שואלת את אביה ברגע שהם יוצאים מהמשרד.
"קבעתי עם אמא ואחיה לאכול בביסטרו הצרפתי. סעי הביתה ואבוא לאסוף אותך. הבנתי שאת לא יוצאת היום עם הבנות," הוא עונה לה.
אודרי נוסעת לביתה. ליד הדלת היא חולצת את נעלי העקב הגבוהות שלה, אוחזת אותן בידה ופותחת את הדלת. קול צחקוקים נשמע מהסלון. היא מניחה את הנעליים בשקט והולכת לכיוון הסלון.
"אני לא יודעת ממי אני יותר המומה. ממך שירלי או ממך בן דודי היקר רובי. אז הסיפור הזה שאתה זקוק למפתח לכמה ימים כי אתה עוזב את הבית היה רק כדי לקבל ממני את המפתח לפרשיות האהבהבים שלך? תסתלקו שניכם מפה ומיד," היא אומרת, "ומייקל, את המפתח תשאיר בבקשה על הדלפק במטבח."
היא נכנסת להתקלח. היא רואה את המגירה שליד הכיור פתוחה לרווחה ובתוכה חבילות של קונדומים ובקבוקים של מי גילוח ודיאודורנט לגבר. היא גורפת אותם לתוך שקית ונכנסת למקלחת זריזה.
בזמן שהיא יושבת עם הוריה ובני הדודים שלה לאכול, מתקבלות הודעות בנייד שלה. רגע לפני שהיא מנתקת אותו היא מציצה ורואה שרייצ'ל שלחה לה כבר שבע הודעות. "סליחה, ברשותכם אקרא מה היא רוצה."
ההודעות מבהירות לה שאת ההודעה ממנה הן לא קראו בזמן וכולן כבר במועדון. "אוף," היא רוטנת, "אמרתי להן שלא נפגש היום. למה הן לא קוראות את ההודעות."
"למה שלא תלכו את ובני דודך. זו תהיה הזדמנות בשבילם להכיר את חיי הלילה בעיר הגדולה," אומר בלייר.
"תודה," אומר אד. הדבר האחרון שהוא רוצה הוא להעמיד פנים שהוא מתעניין בבנות במועדון. לעומתו דיוויד אומר שישמח להתלוות אליה.
אודרי ודיוויד מגיעים למועדון. השעה כבר מאוחרת, ומגרש החניה מראה שהוא מלא עד אפס מקום. הם מפלסים את דרכם בין האורחים ומגיעים לבר. "כרגיל אודרי?" שואל אותה מייק.
"עדיין לא, אנחנו באים מארוחת ערב משפחתית," היא עונה לו.
"יפה לך," היא שומעת את קולו של ברוקלין מאחוריה, "ארוחה עם אבא ואמא."
"מה הבעיה שלך?" היא שואלת אותו נרגזת.
הוא לא עונה לה, חוטף את הקסדה שלו ויוצא מהמועדון.
"שמישהו יסביר לי מה קורה פה?" היא שואלת המומה.
"את לא מבינה הוא מאוהב בך," אומרת לה רייצ'ל. "זה ברור שהוא בא לכאן היום בגללך. איך את היית מגיבה עם היה בא לפה עם מישהי תלויה לו על הזרוע?"
"את לא יודעת על מה את מדברת. הוא הביא אותי הביתה, היה איתי כל הלילה ונעלם פתאום. ידעתי שלא הייתי צריכה להגיע. אתה יכול להישאר דיוויד אני פורשת."
היא יוצאת החוצה ומתקשרת למונית. "יש תאונה גדולה ממש לידך. הרחובות חסומים," עונים לה מתחנת המוניות. אודרי מנצלת את מזג האוויר הנעים והולכת ברגל הביתה. כאשר היא מגיעה לבנין מצלצל הטלפון.
"אודרי, הוא נפצע בתאונה," אומרת לה רייצ'ל בוכה.
"תרגעי וספרי לי מי נפצע," אומרת אודרי.
"ברוקלין, פינו אותו למאונט סיני," עונה רייצ'ל.
אודרי יורדת לחניון ומפעילה את מכשיר הניווט. מסתבר שהוא כבר מעודכן והנסיעה לבית החולים תארך זמן רב. היא מחליטה ללכת ברגל. למרות שהיא לבושה בהידור ונעולה נעליים גבוהות עקב היא מחליטה לא לעלות לביתה להחליף בגדים.
"מי את?" היא נשאלת כאשר היא מבקשת מידע עליו בקבלה.
"חברה שלו," היא עונה ללא היסוס.
היא מופנית לחדר מיון, לחדר מאה ושתיים.
היא רואה את ברוקלין שוכב, נאנק מכאבים. "תעופי מכאן," הוא אומר לה ברגע שהוא רואה אותה .
"תסביר לי למה," היא אומרת ולא זזה ממקומה.
"כי אין לי שום רצון להיות להיכנס למערכת יחסים שיש בה בעל," הוא עונה.
"על מה אתה מדבר?" היא שואלת אותו.
"ראיתי את מי הגילוח, הדיאודורנט, הקונדומים," הוא עונה לה , "ועכשיו.."
"זה לא שאנחנו זוג או משהו, ואני לא חייבת לך הסברים" היא עונה לו. היא כועסת שהוא שופט אותה בלי לתת לה להסביר.
"תראי מה את עושה לי. הפכת אותי לקנאי," הוא אומר לה.
"יכולת להימנע מזה אם היית מדבר איתי," היא עונה לה .
"כן ? ואיך זה בדיוק היה משנה את העובדות. הרי ראיתי אותך איתו במועדון. תמיד לא סבלתי נשים כמוך, זה ברור לי לגמרי למה."
"אין בעיה. אני אעזוב אותך לנפשך. רק לפני שאלך אומר לך שמי שהיה היום במועדון הוא בן דודי מצד אימי, ומי שהשאיר את מה שראית במגירה הוא בן דודי הבוגדני מצד אבי, שאותו תפסתי היום עם החברה הכי טובה שלי אצלי בסלון. אבל כאמור נשים כמוני, כאלה שנוסעות בטסלה, הן בלתי נסבלות. מאחלת לך רק בריאות."
היא פונה ללכת ממנו. "אל תלכי," הוא מבקש.
"זה חסר טעם," היא עונה לה ומסתלקת מהמקום.
הוא מגשש אחרי הנייד שלו שמונח ליד המיטה שלו. הוא מחייג לרפאל. "אתה חייב להשיג לי את הטלפון של אודרי."
כעבור כמה דקות מתקבלת ההודעה עם מספר הטלפון שלה. הוא לא יודע מה יאמר לה, רק דבר אחד ברור לו הוא לא יוותר עליה.
הוא מחייג בקושי רב את המספר. הכאבים שלו חזקים מאד והוא חורק שיניים.
הטלפון שלה מצלצל. אחרי שני צלצולים הוא קולט שהטלפון שלה מצלצל אצלו על המיטה. אין לו ספק שזה היה מכוון. הוא מרים עיניו לכיוון הדלת ורואה אותה מחייכת.
"עכשיו תעשה את זה נכון," היא אומרת לו, "אני כאן להקשיב מה יש לך לאמר לי."
"ראיתי את הבית שלך, כבר הבנתי שאת אחרת. מה שאני מנסה לאמר לך זה שאני משוגע עליך, גם אם את נוהגת בטסלה."
אודרי מתקרבת למיטתו של ברוקלין. היא מרגישה שמישהו נוגע בה בכתפה.
"אודרי איידן, מה את עושה פה?" שואל דריק, "אני מאד מעריך שהגעת להיות איתנו."
"איתנו?" שואלת אודרי.
"עם אחי ואיתי," הוא עונה לה.
"אחיך? לא הייתי מנחשת לעולם," היא עונה לו, "אתם כל כך שונים."
"אני מבין שאין צורך שאערוך הכרה בינך ובין חברה שלי," אומר לו ברוקלין, "נראה לי שאתה מכיר אותה. נכון שאני בר מזל? ועכשיו תסלח לנו, היא הייתה בדרך לנשק אותי ואני לא יכול יותר לחכות אפילו שניה שתעשה כך."
בר אבידן ©
מאמינה באהבה
כל הזכויות שמורות
11.7.2018