"וזו בדיוק הסיבה שעזבתי," היא אומרת לו,
"הכאב הזה אני מרגישה כעת מול מילותיך הקרות."
היא היתה צריכה לדעת.
הרי היא ידעה שאין בו אהבה.
וגילתה את ניצניה אצלה.
היא כבר ידעה שזו לא רק התרגשות ,
ולא רק חלום,
זה משהו אמיתי.
ועכשיו היא נושמת עמוק לתוכה את החמצן
שינקה לה את מחזור הדם
שיוציא אותו ממנה
כי הוא החלום שלה
ולא מציאותה
ולעיתים כשתזדקק לחלומות
היא תשלוף אותו מהמקום בו הוא שמור בליבה
ותעוף אתו למחוזות אחרים
זה, לגמרי שלך….
ב.א.©