פרופסור דהרמה
אני גבר מאד מחוזר.
אני לא מדבר על הסטודנטיות שתמיד יש להן קראש על המרצה שלהן. אני מדבר על נשים בשלות, נשים על רמה. כאלה שאני מוצא איתן נושא שיחה בקלות.
היו לי סטוצ'ים מידי פעם. תמיד זה היה ממקום של כעס על ג'ניפר ששוב איכזבה אותי, ששוב דחתה אותי.
אני נושק לחמישים ועדיין הגבריות שלי בועטת בי. אני לא מוכן לכבות את הגוף שלי בגלל השגעונות של ג'ניפר.
כאשר ראיתי שניקה עקבה אחריי עלה חיוך גדול על פניי. 'אז לא דימינתי,' אמרתי לעצמי מרוצה.
חזרתי להתעמק במאמר שמולי, אבל ניקה טיילה לה במחשבותיי ומנעה ממני להתרכז.
*
אני ניזכר בטקס הנישואים שלנו. ג'ניפר שכבר הייתה שבויה בתרבות ההודית אמרה שהיא רוצה טקס שיהיה לקוח מסרט בוליוודי.
למרות שגדלתי כאנגלי אני לא זר לתרבות ההודית, לכן הסכמתי.
כאשר חזרנו לניו יורק רכשתי לה ולי טבעות נישואין כנהוג במערב.
אני לא יודע מתי זה קרה, אבל תוך זמן קצר ראיתי את טבעת הנישואין של ג'ניפר על השיש במטבח ומאז לא חזרה לענוד אותה.
היא נחה שם כמה שבועות ויום אחד נעלמה.
מעולם לא אמרתי דבר, מעולם היא לא הזכירה אותה.
את הטבעת שלי השארתי על אצבעי כל השנים. היה לי חשוב שידעו שאני גבר נשוי.
האם מה שעובר עליי כעת קשור לעובדה שהסרתי את הטבעת?
*
ברגע שישבתי לענות לה כבר ידעתי שאני רוצה להיפגש איתה.
כמובן שהמילים שלה על יסמין סללו את הדרך שלה לכך שמימשתי את רצוני.
אני יושב מול המחשב וחושב מה עליי לאמר ליסמין.
אני מתקשר אליה ולא יודע מה אומר לה.
"דאדי," היא עונה לי מייד בשמחה.
"איך את?" אני שואל. המילים שנורו לעברי על ידי דוקטור סטאר בהן ניסה להאשים אותה בתקלה שהשביתה את המכון, עדיין נשמעות באוזניי.
"אני בסדר. שוחחתי עם דוקטור סטאר. הוא ניסה להאשים אותי בכך שאני מחפה עלייך.
העמדתי אותו במקומו ואמרתי שזה חמור מאד בעיניי שהוא משתמש בך כמטריה להגן כל עצמו בזמן שברור שהאשם הוא בו.
הבהרתי לו שהעובדה שאת בתי לא תציל אותו מחקירה בנושא, ביחוד לאחר שכבר ערכתי איתך שיחה בנושא," אני אומר לה.
"דאדי, יש משהו אחר שרצית לאמר," היא אומרת.
"אני לא מבין," אני עונה לה.
"אני מכירה אותך. כשאתה מתחיל לדבר הרבה על נושא זה אומר שאתה מחפש מילים איך לדבר על משהו אחר," אומרת לי הילדה החכמה שלי.
"אני נפגש עם ניקה לקפה," אני אומר מייד.
"איזה יופי!" היא אומרת בשמחה.
"את מבינה שזה פגישה של גבר ואישה, נכון?" אני אומר לה בהיסוס.
יסמין היא האדם הקרוב אליי ביותר. למרות הנושא המורכב, אני מרגיש שאני חייב לפרוק את זה ממני.
"אבא כבר היינו בשיחה הזאת. אני יודעת שאין לך עם מי להילחם על הנישואים שלך.
אני לא שמחה שהגעת למצב שבו אתה מרגיש צורך להיפרד מאימא, אבל לא הכל תלוי בך.
אני רוצה אותך מאושר וגם אותה, ולכן אני שמחה בשבילך."
סקוט
אני מקיים את הבטחתי ליסמין ומסמן את כולי על גופה. זה היה בהחלט מעשה אהבה הכי מושלם שידעתי אי פעם.
אני מאמץ אותה אל ליבי, ורואה בעיניה שהיא אוהבת שאני עושה זאת. היא קורנת מאושר.
"אני לא יכולה למצוא את המילים להסביר לך כמה אני מלאה בך. אתה מה שחיפשתי כל הזמן," היא אומרת לי בלי לשקול את מילותייה.
"זאת את שעושה אותי שלם. אני מוצא בך את עצמי. אני מרגיש שאת מטעינה אותי כוחות לשוב במלוא המרץ לחיים.
חשבתי שיהיה לי צורך לקחת פסק זמן מהחיים כדי לסדר את המחשבות בראשי.
אני מרגיש הרבה יותר טוב. יש משהו בחיבור בינינו, בעובדה שאת מראה לי את הלב שלך בלי לפחד, לא מנסה ליפות שום דבר במילים, לא אומרת את מה שמצופה ממך.
איתך הכל מרגיש לי אמיתי. ומהמקום הזה אני רואה גם את חיי בבהירות.
אני מבקש שתעברי לגור איתי," אני אומר לה ויודע שזה בדיוק מה שאני רוצה.
"אתה רציני?" היא שואלת אותי מופתעת.
"אני לא אלחץ עלייך. אני מבין שאת צריכה להיות מוכנה גם. אני רוצה שתדעי שזה מה שאני מרגיש," אני עונה לה ורואה את החיוך נמרח על פניה היפות. אני כל כך מאוהב בה.
אני לא יכול להסיר את ידי ממנה. אני מלטף את פניה והיא מתמסרת לי כמו חתלתולה קטנה.
"הכל קורה כל כך מהר, אבל אני יודעת שגם אני רוצה להיות איתך תמיד," היא אומרת לי בעיניים עצומות, כאילו מבקשת שלא אפסיק ללטף אותה.
"אני מקווה שתאהבי את הדירה שלי," אני אומר לה.
"אתה לא אוהב את שלי?" היא שואלת ופוקחת עיניים. יש משהו בלתי מפוענח במבט שלה.
"אני אוהב מאד," אני אומר, "אם זה מעציב אותך לעזוב אותה, תסכימי שאעבור לגור איתך כאן?
אני רוצה להיות איתך וזה לא משנה לי איזה קירות עוטפים אותנו. את הבית שלי, לא הקירות או הרהיטים, יפים ככל שיהיו."
"אני מתחברת למילים שלך. לא משנה לי היכן אתה גר. אני רוצה להיות איתך כמה שיותר. אתה מעניק לי שקט בתוך הסערות של חיי, ויש לי רבות כעת שנושבות כעת מעליי," היא אומרת בשקט.
"רוצה לספר לי עליהן." אני שואל.
"הדירה הזאת נקנתה בימים שהחיים שלי זרמו על מי מנוחות ולכן הסכמתי לקבל אותה מאבא שלי," היא מתחילה לספר.
היא אוחזת בידי. "אני רוצה שתחשוב היטב על ההצעה שלך. אל תעשה משהו שאתה עלול להתחרט עליו.
אנחנו יכולים להמשיך להיפגש, לישון יחד, לאהוב, עד שתהיה בטוח שזה מה שאתה באמת רוצה."
"אני לא צריך לחשוב. אני יודע שזה מה שאני רוצה וזקוק לו. אני לא רואה טעם לדלג בין בתים אם כבר החלטתי שאת האחת בשבילי.
עכשיו זה תלוי רק בך."
יסמין מניחה את אצבעה על שפתיה, עיניה מצטמצמות. אני מבין שהיא מנהלת מלחמה עם עצמה.
'מה עובר עליה כעת? המילים שלה זורמות בשטף לידי. מה היה במילים שלי שגורם לה להתכנס?'
"תפסת אותי לא מוכנה. כל כך טוב לי שהדחקתי את מה שקורה סביבי.
אני לא רוצה שתתחייב אליי לפניי שתדע את כל האמת," היא אומרת ושוב מתכנסת בעצמה.
אני מרגיש שקשה לי לנשום.
'איך יתכן שנסחפנו כך אחד אחרי השנייה, שהגענו לפיסגה גבוהה כל כך?
האם כל זה היה אשליה? רגע של אושר חולף?'
"דברי איתי," אני אומר ומנסה לשלוט ברגשותיי.
"אני אוהבת אותך סקוט. עד לפני כמה ימים לא הייתי מהססת בכלל.
נכון שקיבלתי עזרה מאבי, אבל גם עבדתי קשה במסעדה מגיל צעיר. אני לא אוהבת להיות תלויה באיש. את כל החלומות שלי הגשמתי לבד."
"משמעותה של זוגיות הוא שכל אחד מביא אליה את עצמו. כך גם לגבי הפן החומרי. את לא צריכה חשבון הבנק זהה לשלי כדי שתהיה ביננו זוגיות טובה," אני מנסה להסביר לה, "מה אם כן השתנה בכמה ימים?"
"נודע לי, או אם לדייק לאבי, שאימי הכניסה אותנו לחובות כבדים. עד כדי שהיא לא מאפשרת לאבי מרחב נשימה," היא עונה לי.
"את זקוקה לכסף?" אני שואל אני בוחן אותה. המחשבה שהיא יודעת מי אני שוב מנקרת במוחי.
"מה פתאום! שקלתי למכור את הדירה ולחפש דירה בשכירות," היא עונה מייד, "בבקשה סקוט אל תגיד לי שחשבת שפיתיתי אותך כדי לסחוט ממך כסף," היא עונה לי נעלבת.
"את יודעת שתמיד מנכרת בי השאלה למה אישה רוצה בקרבתי. אני לא אומר ש.." אני לא מתאפק ואומר.
"אני מבקשת שתלך. אני מניחה שאתה לא האביר שחלמתי שאתה," היא אומרת ונלחמת בדמעות שבעיניה.
אני אוסף את כל כוחות הנפש ומתאפק לא לענות שמסתבר שהיא כמו כולן עם כל המילים היפות שהטעו אותי להאמין לה.
"הבנתי, " אני עונה לה, יוצא בצעדים מהירים מדירתה, וסוגר את הדלת אחריי. אני מרגיש שאני צריך לשחרר את הנשימה שכלאתי בתוכי.
מעבר לדלת אני שומע קול זכוכית המתנפצת על הרצפה.
'תשכח אותה,' אני מורה לעצמי.
אני חוזר לדירת הגג המפוארת שלי מותש ומובס. אני רוצה למחוק את היום הזה ממוחי.
'בתאוריה הכל יפה, אבל מה אני עושה עם הלב שלי ששבוי בידיה?'
אני נכנס לרשת החברתית להסיר את החברות שלי איתה ורואה שהעלתה פוסט.
היום למדתי
כמה מתוקה
היא אהבה,
וכמה מרה היא.
טעמה הוא טעם
ליבי המדמם.
ג'סי
'את אלופה בדיבורים. אם לא הייתי מכיר אותך, עוד הייתי מאמין לך.'
אני יוצא מהרשת החברתית והולך לקחת לי משקה. אני רוצה להקהות את הכאב.
דן מתקשר ואני עונה לו. "איך הייתה הפגישה?" הוא שואל.
האלכוהול מתחיל להשפיע עליי ואני עוצר לרגע לחשוב על איזו מהן הוא מדבר. הפגישה עם אבי נראית לי כל כך רחוקה.
"הייתה שיחה לא פשוטה. הבהרתי לו איפה אני עומד. לרגע הוא חשב שאני רוצה לרשת את מקומו, אבל הסברתי לו שאין לי כוונה לעשות כן.
אני לא בטוח שהבין מה אני רוצה אבל הוא הבטיח לאפשר לי מרחב פעולה," אני עונה לו.
"זה נשמע מעולה. למה אם כך אתה נשמע מדוכדך?" הוא שואל.
"בא לך לבוא אליי?" אני שואל.
קומה אחת מפרידה בינינו, ותוך דקה נשמעת הנקישה על הדלת המבשרת את בואו.
"אני לוקח פסק זמן מנשים," אני אומר לו, "הייתי בטוח שאני מבין אותן. אני מודיע לך שאני לא!"
"אל תסתכל עליי," עונה לי דן, "בשבילי הן קיימות רק למטרה אחת. אתה יודע שאני לא מחפש קשר עם אף אחת."
תראה מה היא כתבה אני אומר לו ונכנס לרשת החברתית לחשבון של יסמין, או ג'סי כפי שהיא קוראת לעצמה.
אני רואה שהיא העלתה פוסט נוסף.
גבר עשיר
שחושב שאישה
מעריכה אותו
רק בגלל כספו,
רק מראה
שכך הוא
מעריך את
עצמו.
ג'סי
אני רוצה להראות לו את התכתובות בינינו בצ'אט ורואה שהיא מחקה את כל המילים ששלחה לי, גם מהרשת החברתית וגם מהווצאפ.
אני לא קיים יותר עבורה.
"אתה רוצה לצאת למועדון?" הוא שואל.
"אני מעדיף להשאר בבית. הקירות שלי מגינים עליי מהעולם. אתה יודע מה היא אמרה לי? שאני מעניק לה שקט בתוך סערות חייה. היא יודעת לדבר יפה."
"בוא נשטוף את הראש עם סידרה בטלוויזיה," אומר לי דן, "גם לי לא יזיק לשכוח את היום הזה."
אנחנו נכנסים לסלון ואני מפעיל את הטלוויזיה.
מבזק החדשות עולה ותמונתו של המכון למחקר ממלאת את המסך.
אירלנד מורל
"ג'סי אני חייבת לדעת את האמת," אני אומרת לה, "ברור לי שמה שנאמר עלייך לא נכון."
"תבטיחי לי שהמילים שלי הן לא לציטוט," היא אומרת לי.
אני יודעת שבתור עיתונאית חוקרת אני מחוייבת למציאות. אם מגיע מידע לידי אני חייבת לשקול לשדר אותו.
יסמין היא מעל לכל החוקים עבורי. היא אחות ליבי. אני לעולם לא אבגוד בה.
יכולתי לבקש מעיתונאי אחר שיסקר את הנושא. אני יודעת שעליי לעשות זאת כדי שהמכה תהיה חלשה יותר.
יסמין לא ממתינה שאבטיח לה אלא ממשיכה לדבר.
"מעולם לא קיבלתי הנחות בגלל שאני בתו של דיקן הפקולטה למדעים.
לעומת זאת אחרים חשבו שתמיד יוכלו להטיל רפש עליי בחושבם שאבי יסלח לי על הכל.
המחשב לא משקר. הכל רשום בו. מי נכנס ראשון לניסוי, מי התערב ובאיזה הליך.
אני לא עוקבת אחרי המחקרים של אחרים מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה שדעתי תוסח מהמחקר שלי.
מה שדוקטור סטאר לא יודע זה שאני מקבלת התרעות מהמערכת על כל פעולה שנעשית בו ואני יכולה להוכיח בקלות שהאשם בו.
אבא שלי פותח בהליכי גירושין מאימי. היא סיבכה אותה ללא ידיעתו בחובות כבדים.
ביקשתי מסוכנת נדל"ן שתעריך את שווי הדירה שלי. אני רוצה למכור אותה ולעזור לו לכסות את חובותיו.
ברור שמישהו שמע על זה, שכן השיחה הזאת התנהלה רק ביני לבין ג'ורג'י סוכנת הנדל"ן."
הנייד של יסמין מצלצל והיא נושמת עמוק. "השגנו צו איסור פרסום על הפרשה."
אני מרגישה הקלה עצומה.
אני יושבת לכתוב את נוסח פרסום הידיעה ומעבירה אותה ליסמין כדי שתאושר על ידי עורך הדין ששכרה ארן רוטשילד.
רק לאחר שמתקבל המייל חזרה עם ההערה מאושר לשידור אני עולה עם המבזק המיוחד.
כאן אירלנד מורל עם מבזק חדשות מיוחד.
פרשה חמורה נמצאת כעת בחקירה במכון המחקר של מדעי החלל באוניברסיטה UNYC בפקולטה למדעים.
השמועות על כך שהמדענית יסמין דהרמה פעלה למכירה מהירה של דירתה והיא נמלטה מהארץ אינן נכונות.
מיס דהרמה מוסרת כעת עדות בפני ועדת החקירה שהוקמה בנושא. יודעי דבר מסרו לי שאין היא נחקרת תחת אזהרה, אלא מוסרת עדות בלבד, כיוון שהייתה במכון בשעת האירוע.
אני מקבלת הודעה באוזנייה שיסמין בדרך למכון למחקר, והצלמים שלי עולים לשידור.
קראתי את המילים שלה ברשת החברתית. אני יודעת כמה שבורה היא כעת ואעשה הכל כדי להגן עליה.
אני שולחת לה הודעה.
אירלנד מורל: תזכרי שאני איתך.
יסמין דהרמה: תודה. אני יודעת.
על המסך מופיע הג'יפ הגדול של יסמין. המצלמה עוקבת אחריה כשהיא יוצאת מתוכו.
"רואים?" היא אומרת למצלמות, "אני פה ואין בכוונתי לברוח."
"מה יש לך לאמר בנושא? האם.."
היא קוטעת את העיתונאי שדוחף בגסות מיקרופון קרוב לפיה.
"אני מניחה ששמעתם שהוצא צו איסור פרסום. וועדה מיוחדת מתכנסת כעת לחקור בעניין. כשיהיה לה מה לאמר אני בטוחה שהיא תפרסם את מסקנותיה.
מקווה שאתם מבינים שאם אני נכנסת כעת למכון מול המצלמות שלכם, אני לא בגדר חשודה בפרשה."
הצלם מקרב את המצלמה לפניה. העצב העמוק בעיניה גורם לי לבכות.
אני נכנסת לרשת החברתית ורואה שהחשבון שלה הוקפא. אני חשה הקלה. לפחות איש לא ידע כמה שבורת לב היא כעת, ולא ממה שקרה במכון, אלא מאהבה.
סקוט
"זאת האישה שהלב שלי בידיה," אני אומר לדן, "אני כבר לא יודע מה מהדברים שאמרה לי נכון. אני חייב לשכוח אותה."
אני נמנע מלספר לו על הפוסטים שהעלתה.
הצלמים מפנים את המצלמות לגבר בחליפה שפוסע בצעדים נמרצים לכיוון הכניסה לבניין המחקר.
פרופסור דהרמה הגיע לבניין המחקר. כל ניסיון לקבל ממנו תגובה על הפרשה נענה בסירוב.
המצלמה מצלמת את פניו מקרוב. הוא גבר יפה תואר, המקרין עוצמה. הוא מעיף מבט ארוך למצלמות עיניו הכחולות נועצות בהן מבט ארוך. אני רואה בעיני רוחי את עיניה של יסמין. המבט על פניו חתום. הוא נד בראשו לשלילה ונבלע בתוך הבניין.
