לילי
בזמן שאני מכינה את התה מגיחה למטבח מיס דונווי.
"הכנתי לאדון עוד מרק," היא אומרת לי בשקט ומעיפה מבט לעבר אימי שיושבת ליד השולחן ומכינה עבורינו את הכריכים.
"למה היא לא מניחה לך? היא כל הזמן מרחרחת סביבך," היא לוחשת לי.
"זה טבעי. היא אימא והיא דואגת," אני עונה לה. אין לי מושג אם אימא שומעת את השיחה. אני כל כך רוצה לדבר עם מיס דונווי בגלוי לב אבל מבינה שאינני יכולה.
כל שיחה כזאת רק מחזקת את הקשר שלי אליו. אני יודעת שרק איתו אני יכולה לדבר, רק הוא מבין איתי. שנינו יחד, כל אחד מהצד שלו, נלחמים על הקשר הזה.
אני מניחה את המרק על המגש יחד עם התה שהיכנתי. אימא מניחה את הצלחת עם הכריכים על מגש.
"את באה איתי אימא?" אני שואלת.
"אני אלך לישון," היא עונה לי בקול עייף.
"אם כך תלווי אותי," אני מבקשת. עם כל הכעס שלי אני זוכרת שהיא אימא שלי ואינני רוצה להעכיר את רוחה.
אימא עולה איתי בשתיקה במדרגות מלווה אותי לדלת, פותחת אותה בפניי ומאחלת לי לילה טוב.
אני אוחזת את המגש ביד אחד, סוגרת את הדלת אחריי וניגשת להניח את המגש על השולחן. "בוא תאכל ג'ורג'," אני אומרת, "הכריכים האלה נראים נפלא."
אני לוקחת את קערת המרק ומניחה אותה על השידה ליד מיטתו של האדון.
"אני מבקשת שתאכל. זה יעזור לך להתחזק," אני אומרת לו.
ג'ורג' מזדרז לקום כדי לתמוך באדון שיישב, אבל הוא מסמן לו בידו שיעצור. הוא מושך עצמו לישיבה ומאפשר לי לסדר לו את הכרים כך שייקלו עליו לשבת.
אני ניגשת להביא את המגש ומניחה אותו לפניו, ועליו שמה את הקערה.
"זה בסדר, אני יכול לאכול לבד," הוא אומר לי, "אני רוצה שגם את תאכלי. תביאי את הצלחת שלך לכאן."
האדון אוכל בתיאבון רב את המרק מה שמאד משמח אותי. אני לעומתו מכרסמת את הכריך, בוצעת פיסות קטנות ואוכלת.
ג'קסון
"את מטפלת בי בכזאת מסירות. גם את צריכה לאכול שתהיי חזקה בשבילי, למרות שאני מרגיש הרבה יותר טוב," אני אומר ללילי כשאני רואה שהיא בקושי אוכלת.
"מאד דאגתי לך. בסופו של דבר לא לקחת את התרופות שנרשמו לך, והיו רגעים שקדחת מחום בצורה שממש חששתי לך," היא מתוודה בפניי.
"אני רוצה לספר לך על השיחה שלי עם אבי. לא יכולתי לשלוט בעצמי כשדיבר עלייך כפי שדיבר. אמרתי לו שמעולם לא היית משרתת שלי ושעליו לקבל את העבודה שאת מי שאת עבורי.
אמרתי לו גם שאני יודע על ההוצאות הבלתי מוסברות שלו אם כי אינני מתכוון לדון בנושא. הוא הרגיש מאד לא נוח וכנראה הבין מה עבר לי בראש.
דיברתו איתו שוב על ההוצאות של האחיות שלי ואני מקווה שגם הנושא הזה סגור.
עכשיו רק נשאר לי לראות מה יהיו הדי ההודאה שלי שאני אוהב אותך ועומד לשאת אותך לאישה."
לילי מעיפה מבט לעברו של ג'ורג'. אולי חשבה שאני שכחתי מקיומו בחדר. ג'ורג' נד בראשו לעברה.
"אני לא רוצה שתנהג בפזיזות בנושא. אני מבינה מה אתה מרגיש. אני יודעת שכשאני לא לידך אתה חסר לי, אבל עדיין אני לא בטוחה שהגיע הזמן לדבר על זה בגלוי," היא רוכנת קרוב אליי בשעה שהיא לוחשת לי את מילותיה וספק אם ג'ורג' שומע אפילו מילה אחת.
"אתה רוצה לשתף אותי מה אתה חושב?" אני מפתיע את ג'ורג'.
"אם יורשה לי, אני מכיר אותך עוד כשהיית ילד קטן. ראיתי אותך לצד אביך כשהיה אדון האחוזה. אני יודע שאתה מודע לסודותיו מיום שהיית ילד.
יש בך עוצמה שלא ראיתי אצל אביך, ולא פחות טוב לב ש.. אני חושב שאין זה ראוי שאדבר כך," הוא משתתק.
"ג'ורג', כבר דיברנו על כך שהעניינים כאן הולכים להשתנות. את העובדה שאני אדון האחוזה לא אוכל לשנות. זאת זכות שניתנה לי בירושה בתוקף יחוסי המשפחתי ואושרה על ידי אבי.
עם זאת בידיי לנהל את האחוזה כפי שאני מאמין שהיא צריכה להתנהל.
אתה יודע שאינני יכול לסבול שמכנים אותכם משרתים. אז נכון שבהגדרת תפקידך אתה המשרת האישי שלי. אבל זה עומד להשתנות. אני עומד להעניק לכם זכויות שלא היו לכם בעבר, ואבחן אם ביכולתי לתגמל אתכם גם מבחינה כספית. לילי ואני עובדים על כך מאד קשה.
למרות שהתפקיד הזה ניכפה עליי נגד רצוני אני מתייחס אליו מאד ברצינות. כשם שאני מתייחס מאד ברצינות ליחסיי עם לילי.
את הימים הפרועים שלי כגבר צעיר מיציתי. אמרתי לאבי שידעתי נשים רבות. כולן היו בנות המעמד שלי, שלא כפי שנהוג לחשוב, הן לא שמרו על כבודן והתמסרו לי בקלות למרות שידעו שאין לי כוונות רציניות לגביהן.
כמובן שנשמרתי לא להסתבך עם אף אחת. אני יודע בוודאות שלא הכנסתי אף אחת מהן להיריון. תאמין לי שעקבתי אחרי כל אחת.
גם לא התאהבתי באף אחת. הן שעממו אותי, היו חסרות חוש הומור ולא יכולתי לפתח איתן שום שיחה רצינית.
כמה זמן אני מכיר את לילי? היא מצחיקה אותי, מפתיעה אותי בחוכמתה וידיעותיה כל פעם. אני חושב שאפילו אתה מרגיש שנבנה בינינו משהו מיוחד."
ג'ורג' מרכין את ראשו ומחייך. אני יודע שהוא רוצה להגיב אבל לא מעז לאמר מה שהוא מרגיש.
לבסוף הוא שוב מזדקף. "נראה שאתה מרגיש טוב יותר. האם תסכים שלילי ואני נלך לנוח בחדרים שלנו?"
"הייתי רוצה לאמר לך לא. אני רוצה את לילי לידי, אבל אתה צודק, גם לכם מגיע לנוח. עבדתם מאד קשה היום," אני אומר לו.
אני מרפרף בידי אל זרועה של לילי. "לכי תנוחי לילי, נתראה בבוקר."
לילי לוקחת ממני את המגש ומניחה אותו על השולחן. "תמצא לך תנוחה נוחה ואני אסדר את הכרים עבורך," היא אומרת לי ומתקרבת אליי יותר מהרגיל. "לילה טוב ג'קסון," היא לוחשת לאוזני.
אני כל כך מת לנשק אותה, אבל ג'ורג' בחדר ולמרות שחשפתי את ריגשותיי כלפיה בפניו, אין זה מין הראוי.
"אני אוריד את המגש למטבח," אומר ג'ורג' שקולט את הרגע האינטימי בינינו.
"חכה ג'ורג' אצא איתך," היא אומרת לו.
"אחזור אליך בבוקר," היא לוחשת רגע לפני שהיא עוזבת את החדר.
אני עוצם את עיניי ונותן למילותיה לחבק אותי מבפנים. 'יום יבוא,' אני ממלמל לעצמי, 'ולא נפרד עוד.'
לילי
"תודה ג'ורג'," אני אומרת לו.
"על מה מיס לילי?" הוא מקפיד לפנות אליי ברישמיות כשאנחנו מחוץ לחדר, "אני עושה את תפקידי."
"על כך שאתה מוריד עבורי את המגש למטבח. בהחלט לא יזיקו לי כמה שעות שינה כעת. זה היה יום ארוך במיוחד."
"אני שמח לראות שהאדון מתאושש. אני מודה שחששתי שנאלץ לקרוא שוב לרופא. היה מאד קשה להוריד לו את החום ללא תרופות. עשית עבודה נפלאה," אומר ג'ורג' ומחייך אליי חיוך מבויש.
"אני חושבת שהעובדה שפעלנו יחד עזרה מאד," אני עונה לו.
"תודה מיס לילי," הוא אומר, "לילה טוב."
אני פונה לאגף השינה שלי. מהורהרת. 'למה יש לי הרגשה שג'ורג' מתייחסת אליי אחרת? האם הוא מנסה לבנות קשרים מיוחדים איתי לקראת העתיד לבוא? האם הוא באמת מאמין שאעמוד לצידו של האדון כשווה?
"אימא?" אני לוחשת כשאני נכנסת לחדר.
"חזרת," היא עונה מופתעת.
"וכי מה חשבת שאשאר לישון בחדרו של האדון?" אני נאנחת וצונחת למיטה מרוב עייפות.
"אכלת מה שהכנתי לך?" היא משנה הנושא כשהיא מבינה שאני לא מעוניינת לדון בנושא.
בא לי לצעוק שכולם ישמעו שהוא אוהב אותי. הוא אמר זאת בגלוי. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת זאת.
אני נרדמת מייד וחולמת שאנחנו יוצאים לטייל בשדות והוא מלמד אותי לרקוד.
אני מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת ורואה שאימא לא במיטה. אני מתמתחת ומחניקה פיהוק. אני קמה וניגשת להתקלח. אני קופצת מבהלה כשאני מגלה שהיא יושבת על הכיסא ובוחנת כל תנועה שלי.
"על מה חלמת," היא שואלת בשקט.
"חלמתי שאני בשדות מחוץ לעיר, מטיילת בין הפרחים ורוקדת," אני עונה לה בחיוך, "אני מתגעגעת לאביב."
כמובן שאני לא מספרת לה שידו של האדון אחזה בידי ואחר כך הקיפה את מותניי בריקוד.
"האם את מספרת לי את האמת? החיוך על פנייך היה חיוך קסום כמו של נערה מאוהבת." היא משאירה אותי לרגע המומה.
"את יותר מכולם צריכה לדעת כמה אהבתי לשוטט בשדות הפורחים. זה תמיד האיר לי את הלב," אני עונה לה בבטחון.
קל לי לאמר זאת כיוון שאני לא משקרת. זאת האמת.
אני נכנסת בזריזות להתקלח ובאותה הזדמנות אני מכבסת את השמלה הכחולה כיוון שהיא ספוגה בזיעה מהמאמץ של אתמול.
אימא מגישה לי בשתיקה שמלה נוספת שסיימה עבורי.
"אני יורדת להכין לאדון את ארוחת הבוקר שלו. את רוצה להגיש לו אותה ואני אלך לעבוד במקומך?" אני שואלת.
"את לא תביני זאת," היא עונה לי.
"אני לא אבין מה אימא? שהחברה לא רואה בעין יפה סיפור אהבה בין אדון למשרתת? את חושבת שאני לא יודעת זאת. את חושבת
שהוא לא יודע זאת?
ממה את חוששת אם כך? מה יכול לקרות בינינו כשאני עם ג'ורג' בחדר כל הזמן?
האם אבי ניהל איתך רומן לעיני המשרתים שלו?" ידה מתרוממת והסטירה נוחתת על לחי.
"את יודעת אימא שיד גבר לא נגעה בי, את יודעת מה קורה בין אדון למשרתות, ובכל זאת מסרת אותי לידיו.
אני לא בטוחה שהסטירה הזאת מגיעה לי, אבל אם את…" אני נושכת את שפתיי כדי לא לאמר מה שעובר לי בראש.
אני מכניסה את רגלי לנעליי וממהרת לצאת מהחדר בסערה.
"לילי איירבורן תחזרי לכאן מייד," היא צועקת לעברי.
למשמע הצעקות נפתחת דלת חדרו של האדון. אני לא בטוחה שאני מדמיינת. 'האם הוא קם על רגליו?'
אני מסתובבת אליה מייד. "אל תקראי לי בשם שאיננו שמי," אני אומרת לה בטון מאופק.
"זה שם לידתך," היא אומרת לי.
"את אמרת לי שהלורד לא יודע על קיומי," אני עונה לה בכעס עצור, "שיקרת לי?"
"הוא זה שהעניק לך את שמך על שמה של אימו האהובה," אומרת אימא בשקט.
"ולמה שיעשה זאת אם היית סתם אחת מהמשרתות שלו?" אני לא מוותרת. כולם כבר שמעו את הצעקות שלה, כבר אין לי מה להפסיד.
"כי הוא אהב אותי ורצה לשאת אותי לאישה," אומרת אימא.
אני מרגישה שאני בקושי עומדת. "ואם אהב אותך למה לא התחתנתם?" אני ממשיכה.
"כי פחדתי," עונה אימא כמעט בלחש, "אני לא כמוך."
"אני מבקשת להיפגש איתו." אני לא יודעת מאיפה מגיע האומץ לאמר את הדברים.
אימא שותקת.
"עליי להכין לאדון את ארוחת הבוקר," אני אומרת ויורדת בצעדים מהירים למטבח.
מיס דונווי ניגשת אליי כשאני מוציאה את החומרים מהמזווה. "רציתי לאמר לך…" היא מתחילה לאמר לה.
"ישנתי בחדרי עם אימי," אני קוטעת אותה.
"כולם יודעים שלא היית דקה אחת לבד עם האדון," היא משלימה את המשפט.
"תודה מיס דונווי," אני נאנחת, "כל כך קשה לי עם הדיבורים עליי. אני באמת שומרת על כבודי."
"כולנו רואים שגם האדון עושה כך. אנחנו מרגישים את רוחות השינוי שהוא מביא איתו ולא יכולים לחכות כבר לשינויים שיקרו.
עברנו פה שנים ממש קשות. ביחוד העובדות הצעירות שחששו שהאדון הקודם יקרא להן.
אני חושבת שדרך היחס שלו אלייך הבנו שהוא באמת שונה ויש לנו תקווה שדברים רק ישתפרו.
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, אבל אני רוצה שתדעי שכולן כאן אוהבות ומעריכות, אני אפילו מעזה לאמר מעריצות אותך. יש לך לב ענק. את תמיד חושבת על האחרים לפניי שאת חושבת על עצמך."
פתאום היא משתתקת ואני לא צריכה להסתובב כדי לדעת שאימא נכנסה למטבח.
אני מסיימת להניח את ארוחת הבוקר על המגש. אני מוסיפה הפעם גם את המאפים ואת הקפה של הבוקר.
"היכן ג'ורג'?" אני שואלת את מיס דונווי, מעמידה פנים שלא קלטתי שאימא פה.
"כשהגעתי למטבח הוא עלה לחדרו של האדון," היא עונה לי.
"שיהיה לכולכן יום טוב," אני אומרת.
כשאני מסתובבת אני כמעט נתקלת באימא. "שיהיה לך יום טוב אימי," אני אומרת לה ועוזבת את המטבח.
"אני רוצה שנדבר," היא אומרת לי ונוגעת בזרועי.
"ארוחת הבוקר של האדון מתקררת, עליי להביאה לחדרו. כשהוא ישחרר אותי אבוא לדבר איתך," אני אומרת.
כשאני נכנסת לחדרו של האדון אני מוצפת מייד בריח מי הגילוח המוכר שלו. "אז לא דמיינתי, באמת קמת מהמיטה," אני אומרת לו מופתעת.
"כל יום שעובר רק מראה לי שאין טעם שאדחה את ההכרזה על יחסינו," הוא אומר לי בזמן שהוא הולך לצידי לכיוון השולחן לידו הוא מסב לאכול את ארוחת הבוקר שלו.
אני מחפשת את ג'ורג' ומוצאת אותו מתעסק במשהו כדי להתרחק מאיתנו.
"ישנת טוב לילי?" שואל האדון בקול רך. אני נושכת את שפתיי. "חלמת עליי?" הוא מחייך ומרים את גבותיו.
"חלמתי שאני מטיילת בשדות, בין פרחי האביב ומתחילה לרקוד," אני עונה לו.
"ואני הייתי איתך נכון?" הוא לוחש כמעט בלי קול. אני נדה בראשי. "אני יודע, כי אני הייתי איתך בחלומות שלי."
הוא מפתיע אותי ומספר לי במדיוק איך נראה שדה הפרחים עליו חלמתי. "היה שם עץ עמוס תפוחים. קטפתי אחד והיגשתי לך. נגסת בו והמיץ שלו ניתז על פנייך ואני.." הוא צוחק, "את יודעת את ההמשך נכון לילי יקרה שלי? אמרתי לך שהייתי שם איתך."
הוא מושיט יד לעבר פניי, ומעביר אות אצבעו על שפתיי. "בדיוק כך," אני עונה לו נבוכה מעט.
"כל כך רציתי לנשק אותך בחלום, בדיוק כמו שאני רוצה עכשיו."
"איך אתה מרגיש?" אני שואלת.
"אני מרגיש שאני מלא אהבה אלייך," הוא עונה לי.
"ג'קסון! איך אתה מרגיש?" אני נוזפת בו.
"אני עדיין קצת חלש. עבר עליי אתמול יום לא פשוט אבל אני אחרי המשבר. רצוי שאנוח היום ואני מאמין שמחר נחזור לפעילות רגילה.
אני מבקש תביאי לי את העיתון שאוכל לקרוא בזמן שאני שותה את הקפה.
כיוון שלא נעבוד היום במשרד הייתי מציע שתביאי לכאן את בלוק הציור שלך ואולי אפילו את הצבעים. הביטי איזה נוף יפה נשקף מחדר השינה שלי. הייתי רוצה לראות אותו דרך עינייך."
אני כל כך מתרגשת. מי היה מאמין שכך באמצע יום עבודה אני אשב ואצייר.
אני מניחה את הכלים על המגש ומשאירה על השולחן רק את ספל הקפה והעוגיות. אני עומדת לצאת אבל ידו של האדון עוצרת בעדי.
"אני מבטיח לך לחקור את נסיבות הולדתך. בשבילך, כי לי אין זה משנה. הלב שלי שלך ולא משנה איך הגעת לעולם."
אני מציצה לראות מה ג'ורג' עושה ורואה שהוא נמצא בחדר ההלבשה של האדון ומסדר אותו.
אני אוחזת בידו של האדון ונושקת לה בזריזות. האדון מלווה אותי לדלת, ורגע לפני שהוא פותח אותה עבורי, הוא מסיט את שיערי ונושק לעורפי.
"בקרוב לילי אנשקך על שפתייך."
