ריף שינדלר
אסיה יושבת לצידי בזמן שאבא אומר:"עכשיו זה מסתדר לי פתאום. זו היא שמאירה את העיניים שלך."
איך אני יכול לענות לו שכן, בזמן שאני נלחם בזה בעצמי?
"הכל בסדר?" היא שואלת ומניחה ידה בעדינות על זרועי. אני לא יודע איך להגיב. האם להתמסר למגעה שמעביר בי זרמים חמים בכל הגוף, או לעטות על עצמי מסכה.
"בטח" אני עונה לה לבסוף, "אני פנוי היום להסיע אותך."
אנחנו נוסעים לסוכנות ואני מחפש את ויליאם איש המכירות שלי.
"זו אסיה חברה של אישתי," אני אומר לויליאם, "היא מחפשת רכב."
הוא מציע באופן אירוני לאסיה שתקנה רכב כמו של שרה.
"אני מכירה את הרכב הזה היה לי כזה באירלנד," היא ממהרת לענות, "רק שלא קניתי חדש מבינה שבזה קיימים כל השכלולים ואין לי צורך להוסיף דבר."
"אני דווקא לא בעד," אני אומר, "הרכב של שרה עושה הרבה בעיות. היא מרבה לבקר במוסך."
ויליאם מגחך.
"משהו מצחיק אותך?" אני שואל, "אתה לא רוצה לאמר לי שזה נורמלי שרכב כל הזמן זקוק לתיקון."
ויליאם מביט בי ושותק.
"אם כך נראה מה יש לך להציע לה," אני אומר.
"אני לא יודע איך לאמר לך את זה מר שינדלר, אבל אישתך…כלומר היא לא באה לכאן בגלל תקלות ברכב. אלא בגלל מכונאי מסויים," אומר ויליאם.
"אני עדיין בג'ט לג," ממהרת אסיה, "חשבתי שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה אבל אני לא מסוגלת להחליט היום. איכפת לך שנדחה את זה לפעם אחרת?" היא אומרת ספק לויליאם ספק לי.
"מה שתגידי," אני אומר לה, מפגין שליטה ברגשותיי. איש לא יראה מה המילים האלה עושות לי.
"אתה בסדר?" היא שואלת אותי כשאנחנו מתרחקים. הטון הרך של קולה מחזיר אותי באחת למציאות.
"היה לי ברור שלריחוק של שרה יש סיבה. לא חשבתי שאגלה אותה כך בלי להתאמץ," אני עונה לה, "האם את חושבת שאני פגוע? לא אין לי כלום אליה יותר. אני רק צריך למצוא את הרגע המתאים כדי להתיר את הקשר איתה. ביחוד כשאני …..אני במקום אחר."
יומיים לידך ואני מתחיל לנשום…כמובן שאת המילים האלה אני לא אומר בקול רם. גם לא לעצמי. אני יודע שאני חייב לה התחלה נקייה. אין לי שום רצון להפוך אותה למאהבת שלי אני רוצה ממנה יותר.
*
"בואי נתרחק מפה קצת," אני אומר לה ובמקום לנסוע מזרחה לכיוון לונג איילנד אני נוסע לכיוון הכביש המהיר 95 לכיוון דרום. אני פונה לכביש 35 המוביל ליוניון ביץ'.
למרות שאנחנו לא מחליפים אף מילה, השתיקה נעימה לי. כל אחד שקוע במחשבות שלו. מה לא הייתי נותן כדי להיכנס לראש היפה שלה ולדעת על מה היא חושבת.
אני פותח את החלון בגג נותן לרוח ללטף אותנו. השיר מתחלף לשיר "מגפיים נוקשות"
אני מתחיל לשיר עם לוק בריאן :
"ציפורים זקוקות לדבורים
כמו גלידה לויסקי,
בנים צריכים בנות
כמו שאני צריך שתנשקיני."
היא מחייכת. "אל תסתכלי עליי," אני אומר לה, "זה מילים שלו." לא שאני חושב שיש דברים מקריים בעולם, והמילים האלו עלו סתם…
"יש לך קול מאד נעים. אני נהנית לשמוע אותך שר כך," היא אומרת, "בלי לפחד מה זה יעשה לתדמית האלפא הקשוחה שלך."
"את מתכונת מה זה יעשה לתדמית הגבר הנבגד," אני עונה לה.
"תקח את הדברים שלך מייד חזרה," היא עונה לי מייד, "הבגידה שלה זה שלה. זה לא קשור אלייך. אישה שיש לה הכל ועדיין לא שבעה. ראית בעצמך אחרי כל שפע הבגדים שהיא קיבלה ממני בשנתיים האחרונות, כולל ביום שהגעתי, זה לא הספיק לה. מזוודה שלמה מפוצצת בבגדים, ריף." השם שלי שנישא בפיה מחמם לי את הלב. "במקום שאביא עוד לעצמי, הבאתי לה. אתה חושב באמת שלא יכולתי להתגורר במלון בימים האלה? היא לקחה רק מה שיכלה. אני שמחה שלפחות מעט התכשיטים שלי והבשמים נמצאים בתיק שעליי."
"אני לא פחות גבר בעינייך אחרי שברור שאני לא מספיק טוב בשבילה?" אני שואל.
"אתה לא שומע מהמילים שלי כמה אני מאוכזבת ממנה? בלי שום קשר למה שאני מרגישה, היא לא ראויה לך," היא אומרת מייד. יש לה צורך דחוף לענות כשהיא כועסת.
"ומה את מרגישה אסיה?" אני שואל.
היא מניחה את ידה על רגלי ועוברת עליה באצבעה. אני מוריד שנייה את עיניי מהכביש ועוקב אחרי המסע של האצבע שלה על עורי.
"יצאת פעם מחוץ לעיר?" אני שואל. אני חייב להסיח את דעתי מהמגע שלה.
"לא הייתי מעולם דרומה מעיר. ניו יורק בשבילי היא רק מקום שביקרתי בו. מעולם לא חייתי כאן. אז לא, אני לא מכירה את הכבישים האלה שאתה נוסע בהם," היא עונה לי.
"אנחנו נוסעים למקום שנקרא יוניון ביץ' לחבר שלמדתי איתו באוניברסיטה יש שם טברנה. המקום הזה הוא אי של שקט עבורי."
"אי של שפיות," היא אומרת.
"לא הגעתי אי פעם למצב בו איבדתי את שפיותי, אבל כן המקום הזה מרגיע אותי," אני אומר לה.
מעולם לא קרה שאני נוסע לניק והוא לא נמצא בטברנה לכן לא העליתי בדעתי שעליי להתקשר אליו. אנחנו מגיעים למקום ונתקלים בשלט. "סגור לרגל חופשה."
אני מתקשר אליו. "ריף," הוא עונה לי בשמחה, "אל תשאל מה קרה לי. עברתי תאונה עם האופנוע ושברתי את הרגל."
"איפה אתה?" אני שואל.
"אבא שלי לקח אותי הביתה. אם כבר חופש לפחות שאהנה מהפינוק של אימא שלי. אתה יודע שנטלי ואני כבר לא," הוא אומר, "ואל תגיד שאתה מצטער, כי אתה כל הזמן אמרת לי שהיא לא בשבילי. אני כנראה לא בנוי כמוך לנשואין."
"בקשר לזה," אני אומר לו, "אני בשלבים לצאת מהקשר עם שרה." אני רוצה לספר לו על אסיה אבל משהו עוצר בעדי.
"למרות שאני חושב שאתה בנוי לנישואין אני מתפלא שזה לא קרה קודם," הוא עונה לי.
"אני באמת לא מבין מה עשיתי איתה. איך כולם ראו את זה ואני לא," אני ממלמל אחרי שהשיחה מסתיימת, "זו לא הייתה זוגיות באמת. לא מצידה אבל גם לא מצידי."
" אתה באמת לא צריך לחזור לעבודה היום?" שואלת אסיה. זה אחד הדברים שאני אוהב בה. היא מסיטה את הנושא באלגנטיות. מזכירה לי את עצמי.
"אני לא חוזר היום לעבודה," אני עונה, "אני לרשותך."
*
אסיה מיין
"אם כך אנחנו נוסעים לניו ג'רזי," אני אומרת לריף.
אני מוציאה את הנייד ומחייגת. "היי סיס, מה את מכינה לאכול?" אני שואלת.
"את בדרך?" צווחת לטלפון אלבמה אחותי, "ג'ונתן אחותי באה!"
אני רואה את המבט הסקרן על פניו "זו אלבמה, אחותי," אני לוחשת לו.
"יהיה לך את כל האוכל שאת אוהבת סיס," אומרת אלבמה.
"אני באה עם ריף, הבעל של שרה,"אני אומרת.
"הכנתי מקודם סיר גדול של צלי עם ירקות. ג'ונתן שאל אותי מה עובר עליי. אמרתי לו אולי אסיה תבוא. האמת שצחקתי. לא האמנתי שזה יקרה. אבל הנה את בדרך," היא אומרת.
"אנחנו באים מיוניון ביץ', מכירה?" אני שואלת.
"בטח. וזה אומר שיהיה לי זמן להכין לך גם את המרק שאת אוהבת. אני מתרגשת כל כך!" אומרת אלבמה.
"את רוצה שאביא משהו?" אני שואלת.
"אותך ואותו כי החלטת שאת רוצה לבוא איתו," היא עונה.
"כן, אני עונה, "רק שאל תשכחי שהוא עונד טבעת נישואים," אני עונה לה.
אלבמה מספרת לי משהו שקרה בגן של דנה אבל אני כבר מתקשה להתרכז.
ואז קורה משהו שמשאיר אותי המומה. הוא מניח על רגלי את טבעת הנישואים שלו. "אין לי עוד צורך בה. היא מזמן איבדה משמעות."
"ומה אני אמורה לעשות איתה?" אני ממלמלת.
"מצידי, תזרקי אותה מבעד לחלון," הוא אומר, פותח את החלון לידי, מעיף מבט מהיר במראה, לוקח את הטבעת וזורק אותה החוצה.
"אני יודע מתוקה שאני צריך לעשות הרבה יותר מזה בשביל לעמוד חופשי לפנייך. אני עובד על זה כבר אמרתי לך. אבל הלב שלי אין בו כלום."
אני שמחה שהגענו לבית של אחותי. המילים שלו מקשות עליי להעמיד פנים שהן לא נוגעות בי במקומות חשופים.
אלבמה קופצת עליי ודמעות זולגות מעיניה. "את יודעת דיברתי עם לונדון. זה אח שלנו, " היא מסבירה לריף, "אתה כבר יכול להבין מהשמות שלנו איפה נולדנו. אסיה נולדה במקום עם שם מוזר ולכן זכתה בשם של היבשת. אז דיברתי עם לונדון והוא אמר לי שאם את מתכוונת להישאר בניו יורק הוא יעבור לפה גם. כבר אין לו שום דבר שמחזיק אותו באלבני."
"הלוואי," אני עונה לה ומסבירה לריף שהקשר ביני לבין האחים שלי הוא מאד קרוב.
"היה לנו מאד קשה בלעדייך," אומרת אלבמה, "עכשיו כבר מותר לי לאמר לך את זה סיס. למרות שבאנו לביקור מידי כמה חודשים היית חסרה לי בטירוף. בואי נכניס את התיק שלך."
"זה ביקור מאד ספונטני," אני אומרת לה, "אחרי שכל מה שתיכננתי הבוקר בקשר לדירה ולרכב לא הסתדר. ואז נסענו לטברנה של חבר של ריף ביוניון ביץ' והוא לא היה שם." אני חוסכת ממנה את האמת.
אני רואה שהמתח על פניו מתחלף לחיוך. "בדיוק כך. היא אמרה לי פשוט נוסעים לניו ג'רזי."
"בוא נצא החוצה," אומר ג'ונתן לריף, "ניתן לאחיות לפטפט קצת. אולי כדאי שאתן לך בגדי ספורט ונשחק כדורסל עד שהאוכל יהיה מוכן."
"יש לי את התיק עם בגדי הספורט ברכב, אני אלך להביא אותו," עונה לו ריף.
אני צופה בשניהם משחקים. אני מוקסמת מהשינוי שחל בריף. כל הרצינות שעל פניו נעלמת. אין ספק שג'ונתן וריף שניהם גברים תחרותיים ועם זאת נראה שהם משחקים בתאום מושלם כמו שני חברים שרגילים לשחק באותה קבוצה.
*
ריף
"אני לא זוכר מתי פעם אחרונה שיחקתי כך. ממש נהניתי לשחק איתך," אני אומר לג'ונתן, "ותודה על הכנסת האורחים. זה ממש לא ברור שתקבל אותי כך שאתה יודע שאני נשוי. חשוב לי לאמר לך שהנישואים שלי רק על הנייר. לא רק בגלל שכבר מזמן לא היה בינינו מגע אינטימי, אלא בגלל שאני לא מרגיש כלום אליה. הילדה הזו, אסיה, מעוררת בי רגשות שלא היו שם כבר הרבה זמן. אני יודע שאני מכיר אותה רק יומיים ובכל זאת נכבשתי בקסמיה. היא כל כך מדהימה בעיניי. העוצמה שלה, האור שנובע ממנה מבפנים."
"היא נראית חזקה," אומר לי ג'ונתן, "אבל אל תשכח שהיא עברה המון בשנה האחרונה. אל תשחק עם הלב שלה. הלב שלה התרסק והדבק שמחזיק את רסיסיו עדיין טרי. נהג בה בעדינות."
"אני מבטיח לך. היא יקרה לי יותר משאי פעם אוכל להסביר במילים," אני אומר.
"אני מכיר את אסיה כל כך טוב. יש משהו בחיבור בין שניכם שכל כך נכון. אני רואה את ההשפעה שלך עליה ושלה עלייך למרות שאני לא מכיר אותך. יש במבט שלך רוך שיש רק לגבר שמלא ברגש. אני שמח שהבאת אותה. קשה מאד לאלבמה בלעדיה. היא סיפרה לך על הילדות שלהן?" שואל ג'ונתן.
"היא אמרה לי שאף פעם לא היה ממש להם בית," אני עונה לו.
"בדיוק, ולכן השתיים האלה קשורות כל כך יותר מקשר אחיות רגיל למרות שמפרידות ביניהן שש שנים," אומר ג'ונתן.
"אני מבטיח לך שאבנה לה בית. אתן לה את היציבות שהיא זקוקה לה, ואני לא מדבר רק על החומריות, אלא על הלב שלה," אני אומר לו ובזמן שהמילים יוצאות מפי אני יודע שכך יהיה. "ביום חמישי שרה עורכת מסיבת הפתעה לאסיה. לא סיפרתי לאסיה על כך. אני רוצה שהיא תהיה מופתעת, ששרה לא תחשוד שאנחנו בקשר. אני אמצא זמן בלילה של המסיבה לשבת עם שרה על ההסכם. היא מתחמקת ממני שבועות. עד היום לא לחצתי עליה. היום אני אהיה מוכן לוותר על הרבה כדי שהזוגיות שלי עם אסיה לא תהיה בסתר. אני רוצה שכל העולם ידע. זה מוזר שאני אומר לך את זה ועדיין איני יודע מאסיה שהיא באמת מוכנה להיות איתי."
*
אסיה
"זה מרגיש לי כל כל טבעי להיות עם ריף פה איתכם. אני רק מקווה שהוא כך לא בגלל שהרבה זמן לא היה עם אישה אחרת. שזו לא התאהבות אלא שהוא באמת אוהב אותי כמו שאני חושבת שקורה. אני לא אעמוד בעוד שברון לב," אני אומרת לאלבמה.
"אין לי ספק שיש לו רגשות אלייך. תראי את שפת הגוף בזמן שהוא מביט בך. והוא מביט בך! הוא בודק כל הזמן שאת בסדר. אני רוצה שתשארי לישון פה היום. תשארי איתו," אומרת אלבמה, "תשלחי הודעה לשרה שאת איתי."
אני מוציאה את הנייד ושולחת מסרון לשרה:
נפגשתי עם אחותי. אני בניו ג'רזי. אשאר ללון כאן.
הטלפון מצלצל מיד ושמה של שרה מופיע על הצג. אני מסמנת לריף וג'ונתן שישתקו. "שרה," אני אומרת להם בלי קול. הם עומדים לידי בשתיקה.
"אני מבינה שריף הסיע אותך," היא אומרת.
"הוא לקח אותי לסוכנות הרכב שלכם," אני אומרת לה, "אבל לא יכולתי להחליט מה לקנות. הייתי מבולבלת ואני עדיין בג'ט לג. אני אבדוק קודם באינטרנט ואבוא פעם הבאה מוכנה. אחר כך נפגשתי עם אחותי."
"מתי את חוזרת? פיניתי את יום חמישי בערב בשביל לבלות איתך," אומרת שרה.
"אני מאד אשמח לבלות איתך. אני מבינה שזו רק אני בחופש ויש לך את העיסוקים שלך. אחזור אם כך ביום חמישי לקראת ערב. אני אראה מתי אחותי תוכל להסיע אותי," אני אומרת ומסיימת את השיחה.
"בואו נלך לאכול," אומרת אלבמה ואני ניגשת לעזור לה לערוך את השולחן.
"אני מבין שאתם נשארים לישון פה. הייתי מציע שתודיע לשרה שאתה לא חוזר," אומר ג'ונתן לריף.
"אני מאד רוצה," אומר לי ריף, "ואת?" הוא פונה אליי.
אני מחייכת נבוכה ואומרת לו: "מאד."
ריף מתקשר אליה אבל שרה לא עונה ולכן הוא שולח לה מסרון.
מחוץ לעיר אחזור בחמישי בערב או שישי בבוקר. ריף
היא מתקשרת מייד.
"איפה אתה?" היא שואלת.
"יפה שאת מתעניינת. את צריכה משהו?" הוא עונה לה. שפת הגוף שלו משתנה מייד. ארשת הפנים הרצינית והקפואה שוב תופסת את מקומה.
היא שותקת.
"זה מה שחשבתי," הוא עונה ומסיים את השיחה.
*
אנחנו מעבירים ערב נעים ורגוע והזמן רץ. "הודעתי בעבודה שלא אגיע מחר," אומר ג'ונתן.
"מה שמזכיר לי שאני צריך לדבר עם אבא שלי גם," אני אומר.
אני יוצא החוצה ומתקשר לאבא שלי. "אני מחוץ לעיר ורציתי לדעת מה קורה מחר," אני שואל אותו.
"יש ישיבה חשובה בשתיים עשרה, תוכל להגיע?" הוא שואל.
"אני אגיע ואספר לך הכל. בינתיים אני מבקש שאם שרה תתקשר תאמר לה רק שנסעתי מחוץ לעיר," אני אומר לו.
"למה אתה חושב שהיא תתקשר?" הוא שואל.
"משום מה יש לי הרגשה כיוון שאסיה חברה שלה גם לא ישנה בבית שהיא תחשוב שיש קשר בין הדברים," אני עונה.
"ויש?" הוא שואל.
"אתה באמת רוצה לדעת?" אני שואל.
"הבנתי. רק אל תעשה שטויות," הוא אומר.
"אתה ראית איזה שינוי לטובה חל בי. זה בזכותה. אתה תתאהב בה כשתראה אותה. אני חושב שרק בגלל זה התחתנתי עם שרה, כדי שיום אחד אכיר אותה," אני אומר.
"אתה נשמע לי מאד רציני בקשר אליה," אומר לי אבא.
"אתה צודק," אני עונה לו.
"וגם אתה. יש לי שיחה ממתינה וזו שרה. אני אחזור אלייך," הוא אומר לי.
אז זהו. אמרתי את זה לאבא שלי. כל פעם שאני אומר זאת בקול רם אני מרגיש טוב יותר.
"אמרתי לה שאתה בנסיעה דחופה," אומר לי אבא, "היא שאלה אותי איפה ועניתי לה בשאלה האם היא מכירה את הלקוחות שלנו."
"תודה אבא. מי כמוך יודע שאני חי בנפרד ממנה כבר תקופה ארוכה, למרות שאנחנו חולקים את אותה מיטה. הסכם הגירושין כבר מוכן. אתה יודע שאנחנו לא מדברים. אני אמצא את הזמן בקרוב להחתים אותה. יהיה המחיר אשר יהיה."
"אבל היא חתומה על הסכם ממון," אומר אבא.
"ועדיין היא יכולה למשוך אותי ואני רוצה להשתחרר מהקשר הזה מייד," אני אומר לאבא.
"יודע מה ריף, אני אסתדר בלעדייך מחר בישיבה . אעדכן אותך אחר כך."
*
אני חוזר לחדר האוכל. השולחן כבר נקי והאחיות עומדות ומפטפטות בזמן שהן רוחצות את הכלים.
"אני כבר ממש עייפה," אומרת לי אסיה, "נלך לישון?"
*
אסיה
אני הולכת לחדר האורחים בקומה העליונה. הוא נמצא בקצה השני של חדר השינה של אלבמה וג'ונתן ודנה הקטנה שישנה כבר מזמן. מה שמאפשר לי להרגיש יותר נוח. אני מתפשטת ונכנסת להתקלח. לקחתי מאלבמה חולצה בגלל שאין לי בגדים להחלפה . אני מודה על כך שאחרי ששרה לקחה ממני גם תחתונים הכנסתי את השניים הנותרים לתיק שלי.
אני ניגשת לקחת אותם אבל ריף מבקש שלא אתלבש. המבט בעיניו בוער.
"תני לי לגעת בך," הוא מבקש, "אין לי איך להגן עלייך כך שבכל מקרה אני לא יכול לעשות הרבה."
"רק הבוקר סיימתי את המחזור," אני אומרת לו, "אין סיכוי שאכנס להריון."
המילים האלה מבעירות אותו מייד, הוא מוריד בבהילות את בגדי הספורט. "אני חייב להתקלח," הוא אומר לי.
אבל כשהוא מתפשט אני רואה את הזין המתוח שלו ומושכת אותו אליי למיטה. הוא מסתכל עלי בהפתעה אבל לא מהסס ומפסק ברגלו את רגליי ומתמקם מעליי.
הוא חודר אליי בבת אחת וגורם לי להחניק צעקה. לא הייתי מוכנה לזה.
"את בסדר?" הוא שואל.
"בטח, תמשיך," אני אומרת והוא יוצא קצת ושוב ננעץ בי בכח. אני מביטה ורואה את המבט המעונה שעל פניו. נדמה כאילו הוא נלחם על חייו.
מעולם לא חוויתי חדירה כל כך עוצמתית. אני יודעת שאני רוצה למלא את הצורך הזה שלו ומתמסרת לו, משתפת איתו פעולה, לוכדת אותו בתוכי ומתחילה להנות מהחיכוך המטורף הזה. אני רואה שהוא כבר על הקצה. "אל תתאפק," אני לוחשת לו. הוא מרגיש לי כמו גלים עצומים שמתנפצים על הסלעים בכח.
"אבל מה איתך?" הוא אומר לי.
"אני איתך, כמעט שם," אני אומרת אני מרגישה כל כך קרובה. הוא לא נותן לי לנשום עם הקצב האינטנסיבי של הנעיצות שלו בתוכי. אני נכנעת רגע לפני שהוא נשכב לידי מתנשם.
אנחנו מחליפים מבטים, אני מצפה לראות את העננים בעיניו מתפזרים, אבל לא. יש בהן כאב. "הייתי קשה איתך," הוא אומר.
"זה מה שהיית צריך," אני עונה לו, "היית טוב אליי. היה לי נעים. אני מודה שהופתעתי, אבל זה לא מנע ממני להנות."
"לא כך רציתי לאהוב אותך," הוא אומר לי בהתנצלות.
"היי, אל תלך לשם. לפעמים זה מה שאנחנו צריכים כדי לשחרר מועקות מבפנים. אני רוצה לעשות לך טוב, גם אם זה בצורה נזקקת כזו. אין שום דבר רע בכך שאתה צריך לזיין חזק ולא לעשות אהבה," אני אומרת לו. מאיפה באות לי המילים האלה אין לי מושג. אני מרגישה שאני חייבת לאמר אותן כדי שמה שקרה כעת לא יעמוד בינינו.
"בחיים זה לא קרה לי," הוא אומר לי.
"בחיים לא הייתי לך. אני שמחה שהבנת שאתה יכול לקחת אותי לכל מקום שאתה זקוק לו. אני לא רוצה שתצטרך אי פעם לחשוב איך להתנהג איתי. אני רוצה שהכל יזרום בינינו, גם אם זה לעיתים בצורה כזו. אני מבטיחה לך שאם אי פעם לא ארגיש בנוח אומר לך," אני עונה לו.
"את כל כך מתוקה," הוא אומר ונושק לי ברכות שמהווה כל כך ניגוד למה שקרה פה לפני רגע. "באמת לא שינית דעתך אליי."
"כבר אמרתי לך. אני שמחה שאתה מרשה לעצמך להיות אתה לידי," אני עונה לו.
"אני אוהב אותך אסיה מתוקה," הוא אומר לי, "ותרשמי לפנייך שאני אמרתי ראשון."
"זה באמת משנה? זו לא ההרגשה שמשנה?" אני שואלת בחיוך.
"חכי שהנכדים יבואו לשאול אותך את השאלה הזו," הוא עונה לי ברצינות.
"נכדים? תן לי להנות מהרגע. אני יכולה לאמר לך שאני מאד נהנית ממנו," אני עונה לו, "אני שמחה שאתה נותן לי הצצה לעתיד שלנו."
"את צינית?" הוא שואל.
"לא ריף. גם אני אוהבת אותך ומחכה ליום שנוכל להיות יחד לעיניי כולם, ייקח כמה שייקח," אני עונה לו.
"אני לא אתן לשרה יותר להתחמק מהשיחה איתי. ביחוד כשעכשיו יש לי הוכחה למה שחשדתי בו. אני הולך לסיים את זה בימים הקרובים," אומר ריף, "יש לי עכשיו עבור מי להילחם על כך."
"אני לא רוצה שתאיץ בדברים בגללי," אני אומרת.
"את נותנת לי את הכח לדרוש זאת מייד. גם בשבילך אבל גם בשבילי," אומר ריף, "את מה שחיפשתי, מה שאני זקוק לו. ואם המחיר היה שהייתי צריך לחיות בקור במשך כשנתיים, אני שמח שזה קרה. כי בזכות זה פגשתי אותך."
"אני חושבת שלא הייתי נותנת לזה לקרות, הייתי נשארת נאמנה לה למרות הרגשות שלי כלפייך, אם הייתה מתנהגת אחרת. היא לא רואה אותי מאז שהגעתי. כאילו שאני נטל עליה. מה הסיפור שלה לגבי יום חמישי אין לי מושג. אני משערת שזה היה סתם תרוץ לחקור אותי בקשר אלייך."
"דיברנו עליה מספיק. בואי אני אראה לך שאני יודע גם להיות רגוע," הוא אומר לי ומתחיל לנשק אותי במעלה רגלי באיטיות מטריפה.
"בוא כבר," אני מאיצה בו, "היה לי טוב כל כך מקודם."
"אך ככה את אוהבת את זה. חזק בכל הכח?" הוא לוחש לי.
"אני רוצה את זה איך שאתה רוצה. איתך הכל שונה," אני אומרת לו ומרגישה את הרטיבות מציפה אותי.
"אם כך תתאפקי," הוא אומר וממשיך בטיפוס כלפי מעלה.
"אולי תסביר לי איך אני יכולה למנוע מהגניחות להימלט מפי?" אני שואלת ומשתדלת לשכב בשקט.
"אני דווקא אוהב לשמוע אותך. אם לא מפריע לך שאחותך פה את מוזמנת להתבטא כאוות נפשך," הוא אומר לי.
"אני לא יודעת איך אתה מבקש ממני שאתאפק. בזמן שאני רואה הזין שלך ממש מתחנן כבר לבקר אותי," אני אומרת לו.
"מנוולת," הוא אומר ומטפס למעלה, נשען על זרועותיו ומנשק אותי בפראות.
אני ממלמלת משהו והוא מפסיק מיד. "תזכור לא להשאיר בי סימנים," אני אומרת לו.
"אני כל כך מוטרף ממך," הוא ממלמל.
ולמרות זאת הוא נוהג בי בעדינות, כל כך שונה מהפעם הראשונה ומאריך במעשה האהבה איתי, מטפס איתי מעלה מעלה וכאשר מגיע רגע השיא אני מתרוקנת לגמרי ומסופקת כמו שלא הייתי אי פעם. כל מה שאני רוצה כעת זה להתכרבל איתו ולהירדם.
*
יום רביעי
ריף
אנחנו מסתובבים במרכז הקניות הגדול הסמוך למקום מגוריה של אלבמה. אני לא זוכר מתי עשיתי דבר כזה פעם אחרונה. הגענו לפה כי באנו בלי בגדים ואנחנו מתכוונים לישון כאן גם הלילה. אני מנצל את ההזדמנות להיכנס לבית המרקחת. למרות שזה ממש לא סביר שתכנס להריון, אני מעדיף שתהיה לי חבילה של קונדומים איתי. אחרי התלבטות קלה אני קונה שתיים. "תשמרי את זה אצלך," אני אומר לאסיה, "לא הייתי רוצה שימצאו את זה אצלי."
אסיה, שאין לה מושג מה הכנסתי לה לתיק מציצה לתוכן השקית ומחייכת. "שתיים, יפה."
"אני עדיין רעב," אני לוחש לה.
אנחנו יושבים ומשוחחים בזמן שאלבמה נכנסת לאחת החנויות.
"אני מותשת מהקניות האלה," אומרת לי אסיה ונשענת על כתפי.
אני שמח לשמוע את דבריה. אם יש משהו שאין לי סבלנות אליו זה השיטוטים הארוכים במרכזי קניות גדולים. אני נוהג לרכז את הקניות שלי במקום אחד. בחנות של מיו מילאן במגדל הנהר.
אלבמה יוצאת מהחנות עם שקיות. "קחי, קניתי גם לך," היא אומרת לאסיה. רק כאשר אני מסתכל על השקית אני שם לב שהשיחה שלנו התנהלה מול החנות של ויקטוריה סיקרט. היא מציצה לתוך השקית ואני לא יכול להתאפק.
"רק את זה הייתי צריך לראות," אני אומר לעצמי.
"תמיד תהיתי מה זה בעצם משנה לגבר מה אישה לובשת מתחת לבגדיה?" היא אומרת, "שכן בכל מקרה הוא ממהר להוריד את זה."
"את יודעת, בסרטים יש הרבה פעמים סצנה שהגבר מבקש ממנה להתהלך בלי תחתונים. היית עושה את זה בשבילי?"
"קל לי לענות על זה. אתה לא היית מבקש כי רק המחשבה על כך שאני בלי הייתה מוציאה אותך מדעתך. יש עוד מבחנים שאתה רוצה שאעבור?" היא שואלת.
"תראי מה את עושה לי," אני עונה לה, "אני לא כזה. מאיפה באות לי השאלות האלה? אין לי תשובה. אני מרגיש כאילו יצאתי מהקפאה. תהיי בטוחה שאעשה רק מה שאת רוצה. מה שהיה בפעם הראשונה שלנו לא יקרה. אני אוהב לאהוב אותך, להאריך במעשה האהבה איתך. הכי נקי, הכי פשוט."
"אני יודעת," היא עונה לי ומושיטה יד ללטף את פניי. המגע שלה כל כך נעים לי. לרגע אינני נרתע ממנו. אני כבר לא צריך להיות על המשמר כל הזמן כפי שהייתי רגיל. אני אוחז את פנייה בידיי. "תסתכלי לי בעיניים," אני מבקש.
היא עושה כבקשתי. "יש לך עיניים מעלפות," היא אומרת.
אני מחייך, אבל מרצין מייד. "אני מבטיח לך שלא יהיה לילה שלא אישן איתך. אם תהיינה לי נסיעות עסקים אקח אותך איתי. וזה תקף גם למחר כשנחזור ללונג איילנד. אני לחדר השינה שם לא חוזר. את תתני לי להוביל אותנו?"
"בטח. אני סומכת עליך בעיניים עצומות," היא עונה.
"תבטיחי לי ששום דבר ממה שהיא תאמר לך לא ירחיק אותך ממני," אני מבקש.
"אין סיכוי. אתה הגבר שלי. ההתלבטות בנושא הזה כבר מאחוריי. זו שרה שדאגה שלא אחוש רגשי אשמה, ההבנה שהיא לא באמת חברה שלי, שרק ניצלה אותי. אתה יודע היא הזמינה מחר גם את מרלין חברתינו מהתיכון? אני יודעת שיש לה מניע נסתר, ואני עוד אגלה אותו."
אנחנו מתיישבים לשתות קפה עם אלבמה וג'ונתן בדיוק בזמן שהטלפון מצלצל. על הצד מופיע שמה של שרה.
"מתי אתה חוזר?" היא שואלת.
בר אבידן
מאמינה באהבה
?
©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.
קרדיט:
buzzfeed.comריף:
playbuzz.comשרה: