אומרים שהגורל מזמן לך
בדיוק את מה שאת לא אוהבת,
ועכשיו תתמודדי.
אן
אני מתעבת אנשים עשירים.
אני כל כך עצבנית כעת וחסרת סבלנות.
אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר. אז בואו נעשה סדר.
*
קוראים לי אן , אבל הסיפור שלי לא מתחיל איתי, אלא עם אימי רוז.
רוז נולדה למשפחה עשירה שבבעלותה שדות נפט בטקסס, וגם סוכנות רכב.
לא סתם רכבים, אלא רכבי יוקרה.
היא באה בהפתעה אחרי שני אחים שהיו מבוגרים ממנה ביותר מעשור.
"אני לא יודעת איך זה קרה," אמרה סבתי לא פעם, ולא היה ברור האם התכוונה לכך שנכנסה להיריון בהפתעה, או לעובדה שנדהמה לגלות שיש לה …בת. זה ממש לא היה בתכנון, לא שלו ולא שלה.
רוז גדלה כנסיכה. כל מה שביקשה קיבלה. אם חשבתם שהוקירה תודה על מה שהעניקו לה הוריה, אתם טועים.
היא גדלה להיות ילדה מרדנית שהעדיפה לבלות מאשר להשקיע בלימודים.
הנהלת בית הספר כבר התייאשה ממנה והפסיקה לשלוח מכתבים להוריה. "את מבינה מיס וייאט," אמר מנהל בית הספר למחנכת כיתתה, "אם תמשיכי להתלונן התרומות לבית הספר תפסקנה."
הבנים חיזרו אחריה ונהנו להיות בחברתה. היא מעולם לא חשבה מה הסיבה לכך, אלא פשוט נהנתה מתשומת הלב הרבה שקיבלה.
כאשר סיימה רוז את לימודי בתיכון היא נשמה לרווחה. עכשיו היא באמת חופשיה.
אלא בזמן שחגגה את החופש, תכננו חבריה את עתידם. כל אחד מהם בחר קולג' או אוניברסיטה בה ילמד את המקצוע בו חשק. וכך היא נותרה לבדה.
רוז האמינה שכשיבואו לחופשה, וכשייסימו את לימודיהם, הם יחזרו אליה.
האמת היכתה על פניה כשהבינה שלאיש מהם אין כוונה לחזור. כל אחד מהם התחיל לבנות קריירה. רוז כבר לא עניינה איש מהם.
השנים עברו ורוז נשארה בבדידותה. את יום הולדתה השלושים ציינה בחיק משפחתה בלבד.
באחד מביקוריה בסוכנות של אביה הכירה את ג'ורג. הוא היה מכונאי רכב צעיר ויפה תואר. הוא נהג ללבוש מכנס ג'ינס לא צמוד וחולצה צמודה שהדגישה את גופו השרירי.
אז כבר הבנתם שמסיפור האהבה הזה אני הגעתי לעולם.
זה יכול היה להיות סיפור מהאגדות אלא שאימי מאסה בחייה כאישתו של מנהל מוסך, ודרכיהם נפרדו.
עם גירושיהם עזב אבי ג'ורג' את המוסך ואת טקסס ועבר לניו יורק בה הוא פתח מוסך … לרכבי יוקרה.
"את מבינה שרק באלה היה לי ניסיון," הוא אמר לי פעם.
*
אתם בטח תוהים למה אני כזאת עצבנית דווקא היום.
קוראים לו שי דור. הוא ישראלי ובן למשפחת יורדים שבחרה בניו יורק כדי להגשים את החלום על 'ארץ בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות.'
כאשר ראיתי את שמו בלוח העבודה שאלתי את סטייסי חברתי שביקרה פעם בישראל מה פרוש השם שי, כי הוא ממש לא בחור shy. כמה צחקתי כשהיא אמרה לי שפרוש השם מתנה.
'בדיוק כך הוא מתנהג, כאילו הוא מתנה לעולם וכל אישה צריך לנשק לו את הרגליים,' אני חושבת לעצמי.
כמו כל מתעשר צעיר בחר שי לקנות טסלה. כמובן את היקרה מביניהן, טסלה Y.
לרוע מזלי הגורל בחר בי לתקן לו את הרכב, ולא סתם אלא רגע לפני שהייתי צריכה ללכת.
שוב אני מקדימה. מה יהיה איתי?
*
בילדותי אבא גידל אותי לבד, ואסף אותי כל יום מבית הספר למוסך. הוא הקצה לי חדר משלי בקומת המשרדים המרווחת של המוסך. היה לי בו שולחן כתיבה וארונית לספרים שלי. הייתה בו גם ספה ואפילו טלוויזיה.
לא פעם היה שולח אותי אבא להתקלח במוסך וללבוש פיג'מה כי נאלץ לעבוד עד מאוחר. כאשר סיים היה נושא אותי בזרועותיו החזקות לרכב וממנו הביתה לחדרי.
כל זה היה עד שקיבל את ההסמכה לטפל במכוניות של טסלה ואיתה גדל המוסך להיות מה שהוא היום, ואבא חזר לעבוד שעות שפויות.
הייתי תלמידה מצטיינת וחרוצה ותמיד הייתי מסיימת את לימודים עם הגיעי למוסך. כיוון שהשתעממתי הייתי יורדת למוסך וצופה במכונאים עובדים. לאט לאט למדתי את העבודה והם נתנו לי לעזור להם.
אבי התבונן בי מהצד ושתק.
"הגיע הזמן שתבחרי לאיזה אוניברסיטה את רוצה ללכת. את יודעת שעם ציונים כמו שלך לא תהיה לך בעיה להתקבל לאן שתרצי."
"אני רוצה לעבוד כאן," עניתי לו להפתעתי.
אני זוכרת את המבט על פניו כשעמד מולי ולסתו נשמטה מתדהמה. "מה??"
"זה מה שאני רוצה," עניתי לו.
"את מאוהבת באחד מהעובדים?" הוא שאל.
"אני פשוט אוהבת לקחת מכונית מקולקלת, לפרק אותה ולהרכיב אותה מחדש. אני אוהבת את נהימת המנוע כשהוא חוזר לחיים."
כמובן שלא אמרתי לו שאחרי שבררתי מה אני רוצה ללמוד, וראיתי כמה עולה שכר הלימודים, החלטתי לוותר.
"אני מבטיחה לך שאמשיך ללמוד, אבל בלימודי ערב," עניתי לו.
"באמת? ומה תלמדי?" הוא לא הרפה.
"עוד לא החלטתי," עניתי לו.
'איך יכולתי לאמר לו שמה שמושך אותי יותר מכל הם לימודי אומנות? הוא מעולם לא ראה את הציורים שציירתי ולא את התמונות שצילמתי.
אבל זאת לא הייתה הסיבה העיקרית. אם יש משהו שאני זוכרת מאימי היא אהבתה העצומה לאומנות. כשעוד הייתה בבית הייתה שעות מנתחת עבורי יצירות אומנות. השיחה הזאת תמיד הייתה מסתיימת במילים- "בשביל מה אני טורחת להסביר לך. את בכלל מבינה מילה ממה שאני אומרת?'
המילים האלה הכאיבו לי גם כי הבנתי כל מילה, ובעיקר כי הן נאמרו בהתנשאות.
באותם ימים נולד בי הצמאון ללמוד את עולם האומנות.
באותם זמן ניטעו בתוכי ניצני השינאה לאנשים עשירים ומתנשאים.
*
שי דור נשען על הטסלה שלו בזרועות משולבות. ניכר עליו שהוא משקיע בעצמו. הבגדים שלו הם תוצרת בית האופנה היוקרתי מיו מילאן ומבנה גופו מעיד על כך שהוא מתאמן באופן סדיר.
'לפחות את העובדה שהוא יפה תואר הוא לא יכול לזקוף לזכותו,' עוברת בי המחשבה.
"הידיים שלך נקיות מידי," הוא מגיב לבקשה שלי שימסור לי את המפתחות,
"והצפורניים שלי מטופחות." אני יודעת שאני מעצבנת אותו. אני מביטה על הג'ינס שאני לובשת ועל החולצה הנקייה שלבשתי לפני כמה דקות ורוצה לשאול אותו "ומה עם הבגדים שלי?"
"תיקנת פעם טסלה?" הוא שואל בטון שחצני.
"תן לי לראות," אני אומרת ומצביעה על רשימת הרכבים בהם מטפל המוסך. אני מקריאה כל שם באיטיות.
"מסתבר שכן," אני אומרת כשאני מגיעה לשם טסלה.
"אני מבין שזאת הראשונה שאת רואה," הוא ממשיך בטון הלגלגני, "לא מתאים לי. אני רוצה מישהו שמבין באמת ברכב כמו שלי," הוא ממשיך.
"ולמה אתה חושב שלא ראיתי אף פעם טסלה?" אני שואלת בפליאה מעושה.
"לא זיהית את הסמל שלה," הוא מגחך.
"ג'ון אתה מוכן לבדוק בלוח העבודה על מה עבדתי היום? האדון לא בטוח שאני יודעת לטפל בטסלה חולה," אני אומרת לו.
"אני ממש מתרשם," עונה לי ג'ון שמבין את הציניות שדבריי, "שחררת היום שני רכבי טסלה Y," הוא עונה את מה שאני רוצה לשמוע.
"אז כפי שמעת מר דור, תיקנתי היום כבר שני Y, אבל אני בספק שאוכל לתקן את שלך," אני עונה לו ופונה ללכת.
"למה?" הוא יורה מייד. הצלחתי להרגיז אותו.
כל כך בא לי לאמר לו שאני לא סובלת אותו ופשוט לא מתחשק לי. אני נעמדת מולו. "מהסיבה הפשוטה שהרכבים ההם היו בצבע לבן ושלך בצבע כסף."
"את תמיד כך עם הלקוחות שלך?" הוא שואל הפעם בטון מאופק.
"ברור שלא. רק עם נבחרים כמוך. אחרת איך הייתי מתפרנסת? העובדה שאני הבת של הבוס לא משלמת לי את ההוצאות."
"אלחנדרו, מר גולד מחפש מישהו עם ידיים מלוכלכות שיודע לתקן Y בצבע כסף. אני אשמח אם לא תתן לו לחכות. אני אסיים את העבודה במקומך כי אאודי אני יודעת לתקן."
"אין צורך אן. סיימתי עם האאודי," הוא עונה לי, "רק העברתי עליה ניגוב אחרון. אני כבר ניגש אליו ," הוא אומר לי.
"את יכולה לגשת לראות משהו," אומר לי בן שעובד על מרצדס שחורה.
אני מרגישה את העיניים של שי בגב שלי ומחייכת לעצמי בסיפוק. אני מציצה במנוע, מצביעה על חוט רופף.
"איזה אדיוט אני. את יודעת כמה זמן אני מחפש את התקלה?" אומר בן בשקט.
"אתה ממש לא אדיוט. עובדה שאמרת מה שאמרת בשקט. אחרת היית גורם לטסלה לברוח מחשש שאיננו יודעים לתקן רכבים. ועכשיו תכנס לרכב ותתניע. בוא נערוך לו מופע קטן," אני אומרת לו בשקט.
"אני אוהב איך שאת מעמידה אנשים כאלה במקום," הוא לוחש לאוזני ונכנס לרכב.
הרכב לא מתניע כיוון שלא חיזקתי את הכבל עדיין. אני עוטה על ידי כפפות , מוציאה מברג מהכיס ומחזקת אותו. הפלא ופלא המנוע מתחיל לשאוג.
"איך אני אוהבת את השאגה שלך מרצדס," אני אומרת בקול רגיל וסוגרת את מכסה המנוע.
"ג'ון, אני יוצאת לסיבוב עם היפיפיה הזאת. בינתיים בן יתן לך את הפרטים עבור החשבונית."
אני נוסעת לאחור בהילוך איטי, מוציאה את המכונית מחוץ למוסך, מסתובבת ויוצאת מהחצר. רק אז אני לוחצת על הגז ומשתלבת במהירות עם התנועה.
כאשר אני חוזרת ופונה להחנות את הרכב בחניה בחוץ אני רואה שעיניו של שי מקובעות על דלת הכניסה של המוסך.
"היא נוהמת כאילו יצאה רק אתמול מהניילון," אני אומרת לג'ון. אני מניחה את המפתחות על הדלפק, "אתה יכול להודיע ללקוח לבוא לקחת את הרכב."
"תודה," אומר לי בן וניגש לקחת את התיק של הלקוח הבא.
"אני מאחרת, אני חייבת לברוח," היא אומרת ועוזבת את המוסך.
שי
אני עוקב במבטי אחריה בזמן שהיא עוזבת את המוסך. שאגת המנוע בזמן שהיא סוחטת את הגז נשמעת ברחוב אבל לא לאורך זמן.
"המנוע נשמע בסדר גמור," אומר בן בסיפוק, "ולחשוב שאמרו לו שהוא צריך מנוע חדש. המזל שלו הוא שהוא ביקש חוות דעת שניה."
למקום מגיע שליח עם זר פרחים גדול. "אן נמצאת?" הוא שואל.
"היא יצאה לנסיעת מבחן," זורק לעברו אלחנדרו שבוחן את הרכב שלי.
"הפרחים האלה בשבילה," הוא אומר ומוסר אותם לאחד העובדים.
"זה מה-Y של הבוקר," אומר השליח.
"היא אמרה לו שהיא לא יוצאת עם לקוחות כיוון שזה מתכון לאסון. הוא חושב שרק בגלל שיש גם לה Y הם זיווג משמים. לו ידע מי היא באמת הנסיכה הזאת," אומר המכונאי לשליח של חברת הפרחים.
"יש גברים שחושבים שבגלל שיש להם כיסים מלאים הם יכולים לכבוש כל אישה," מגחך השליח.
אני מסתכל עליהם וחושב כמה עולמם רחוק מהעולם שלי. הם מדברים על מה שבא להם בלי לחשוב מה יוצא להם מהפה, בלי מסננים, בלי מסיכות, בלי תכתיבים של החברה סביבם.
אן חוזרת אבל ממהרת לצאת שוב. לפני שהיא יוצאת מהמוסך היא מעיפה עליי מבט כועס.
"חכי רגע," אני קורא לעברה ולא יודע בעצם מה אני מתכוון לאמר לה.
"אני מצטער," אני אומר כשאני עומד לידה.
"יש לך על מה," היא עונה זועפת ועוזבת את המקום.
'חוצפנית,' אני חושב בליבי.
כעבור שעה היא חוזרת. הפעם היא לובשת שמלת מיני פרחונית וסנדלים בעלי עקב גבוה, בהחלט לא לבוש שבאים איתו לעבודה במוסך.
היא עולה במהירות לקומת המשרדים כאשר קול עקביה המטופפים על מדרגות הברזל גורמות לכל הגברים לעצור ולהביט עליה. אפשר בהחלט לראות את השפעת נוכחותה עליהם. כמובן שלא אודה שגם עליי.
היא יורדת חזרה וידה אוחזת בידית של תיבה גדולה. "צריכה עזרה ילדה?" צועק לה אחד המכונאים וממהר למדרגות.
"אל תתן להופעה הנשית שלי להטעות אותך. אני עדיין אותה אן," היא אומרת לו ופונה להפתעתי לעבר הרכב שלי.
"בוא נראה את היפה הזה. מה הבעיה שלו," היא אומרת וניגשת לרכב שלי.
"שלו?" צוחק אלחנדרו.
"לפי איך שהוא נראה הוא חייב להיות בן,"היא עונה לו בחיוך מתוק.
"כל עוד את לא מדברת על…" הוא מגחך.
"אלחנדרו!" היא גוערת בו.
היא מניחה את התיבה על השטיח ליד מושב הנוסע, וניגשת למושב הנהג.
אלחנדרו מנסה לראות מה היא עושה, אבל מתקשה. "איך אני אלמד אם אני לא יכול לראות כלום?" הוא שואל אותה לא מרוצה.
"אתה יודע את התשובה," היא עונה לו.
אלחנדרו משפיל את עיניו. אני מנסה להבין למה, אבל לא מצליח.
"לא יזיק לך להיות יותר נחמדה, אני מסנן לעברה, "אוי סליחה, שכחתי את בתו של הבוס."
"הבנתי. אתה רוצה לחנך אותי," היא עונה לי, "לא כעת. כל מה שאני רוצה הוא לתקן את התקלה ולשלוח אותך לדרכך."
"אף אחד לא יאמר לך מה לעשות," אני לא מרפה ממנה.
"כמה דקות אתה פה? זה מרשים איך אתה מבין הכל בזמן כל כך קצר. האם היית מגן כך עליי אם זה היה נאמר לי? לא נראה לי. זה האגו הגברי שלך שנפגע אני מניחה," היא עונה לי, "אז יש לי חדשות בשבילך מר דור. אתה לא יודע הכל."
היא שבה להתרכז במה שהיא עושה ותוך דקות ספורות המחשב של הטסלה מראה שהכל תקין.
"ג'ון הטסלה מתוקנת. תשלח הודעה לחברה שהייתה תקלה במחשב שיהיה רשום גם אצלם כיוון שזה לא אמור היה לקרות," היא אומרת.
"שתהיה לך נסיעה טובה מר דור," היא אומרת ויוצאת בצעדים מהירים מהמוסך.
"תודה שחיכית לי," אני שומע אותה אומרת לנהג המונית שהמתין לה.
*
בערב אני הולך למועדון השחקים.
אני יושב עם חברים ואנחנו מנהלים שיחה ערה על המצב בעולם.
סבב ראשון של בירה מונח על שולחננו. רוי מעיר משהו על המלצרית, אבל אותי היא לא מעניינת. אני לא כזה שיצא עם מלצרית.
השולחן שלנו מושך אליו את הנשים. גם מי שמגיעה לכאן לראשונה לא יכולה להתעלם מהנוכחות שלנו. חמישיית גברים לבושים בחליפות שזועקות עושר.
"אומרים שהבגדים עושים את האדם," אמר לי רוי כשהכיר לי את בית האופנה מיו מילאן.
אני מגחך כשאני רואה את מבטיהן כשהן שסוקרות אותנו.
"מה זה היופי זה," אומר עידן שהגיע לכאן אחרי השחרור מהצבא, "אין ספק שהיא מלאך שירד מגן עדן." שפת הגוף שלו משתנה והוא נכנס למוד של צייד.
הוא תמיד מצחיק אותי עם הביטויים שלו. אני מנחש המשפט הבא שלו יהיה שישאל אותה אם אבא שלה גנן, מה שנשתמע ממש מגוחך באנגלית.
אני מודה שלקח לי זמן להבין את השפה שלו, למרות שבני משפחתי דוברי עברית, את העברית המדוברת כיום אני לא כך מכיר.
מישהי עוברת לידינו. אני רואה את גבה החשוף, וגופה המושלם עטוף בשמלה שחורה ארוכה.
"מחפשת אותי סוויטהארט?" פונה אליה עידן ואוחז בידה, גורם לה להעצר.
היא מסתובבת ומביטה בעיניים מצומצמות על ידו האוחזת בה.
"זה התחביב שלך, לגעת בבחורה שאתה לא מכיר ולקוות שזה יעבוד? אני תוהה אם זה פעם הצליח לך," היא אומרת לו בקול שליו.
"מי רוצה אותך בכלל," מסנן בכעס עידן ומוסיף בעברית, "סתם אחת שחושבת שהיא נסיכה."
"אתה קורא מחשבות?" היא עונה לו בעברית עם מבטא אמריקאי, "כי זה ההסבר היחיד לכך שאתה יודע מה אני חושבת."
אני מתחיל לצחוק. לא כי מה שאמרה הוא כל כך מצחיק, אלא כי אני מבין שזאת אן והלשון החדה שלה.
"מה שלומו?" היא פונה אליו ומחייכת את החיוך המתוק שלה.
"תודה על ההתעניינות, אני בסדר. נהנה מהשיחה," אני עונה לה.
"שאלתי על הטסלה," היא עונה לי.
"אתה מבין," היא פונה לעידן, "אני עובדת במוסך. אני ממש לא נסיכה."
"אם לא הבנת לא חשבתי שאת כן," הוא עונה לה בלעג.
"מר דור אני מאוכזבת ממך. אתה לא מחנך את החברים שלך, רק אותי," היא אומרת ועוזבת את השולחן.
"לפעמים כדאי שתשתוק," אני אומר לעידן, "העובדה שהיא אישה זאת לא סיבה לדבר אליה בצורה כזאת,"
אני קם והולך בעקבותיה של אן.
"אני מצטער," אני אומר לה.
"עכשיו אתה מתנצל בשמו?" היא שואלת ומרימה עיניה אליי.
"לא. הייתי צריך לראות את ההתנהגות שלו כדי לראות שבאמת כך אנחנו מתנהלים כשאנחנו מונעים מהאגו," אני אומר לה.
"אתה יודע כמה פעמים ביקשתי מאלחנדרו שיעבור השתלמות בטסלה? המכוניות החשמליות הן עולם אחר. צריך להכיר אותן.
הוא, כמוך, לא יתן לאישה לאמר לו מה לעשות, גם אם היא הבת של הבוס.
הוא לא יודע שבקרוב אעזוב את המוסך. אני מסיימת בקרוב את לימודיי ואפתח קריירה עצמאית משלי. לא תמיד אהיה שם כדי 'לכבות שריפות.'
הוא מכונאי מעולה. לא ברור לי מדוע הוא מתעקש לא לעבור השתלמויות.
לבן לעומתו לוקח זמן ללמוד ועדיין הוא מתאמץ ומגיע להישגים.
אתה מבין שרק בגלל שאני אישה לא אומר שאני לא יודעת על מה אני מדברת?
הגעת למוסך בדיוק אחרי שהתקלחתי ועמדתי לצאת ללימודים. ועדיין, כשהייתה בעיה נשארתי לעזור. לא בגלל שהמוסך של אבא שלי, אלא כי זה מוסר העבודה שלי."
"אני מצטער," אני חוזר על דבריי, "את סולחת לי?"
"שלא תחשוב שאני לא מבינה מאיפה בא החשש שלך. בסך הכל עמדה לידך אישה שבאמת הייתה נקייה מידי כדי להיות מי שעובד במוסך," היא צוחקת.
"אני מבטיח לך שפעם הבאה אשאל לפני שאני מחווה דיעה," אני אומר לה.
"אני לא חושבת שתגיע שוב למוסך. הרכב שלך במצב מעולה. מה שקרה הייתה תקלה נדירה," היא עונה.
"לא התכוונתי כלקוח. בבקשה תאמרי שאת לא רואה בי לקוח, כי אני יודע שאת לא מוכנה לצאת עם לקוחות," אני אומר. היא מופתעת. אני יותר. ממתי אני מדבר בגילוי לב כזה אל אישה.
"אתה מציע לי לצאת איתך?" היא שואלת.
"אני מאד אשמח אם תצטרפי אליי למסיבה ביום שישי לכבוד טו באב. יודעת מה זה?" אני שואל.
"חג האהבה," היא מחייכת, הפעם חיוכה ביישני, "אתה לא חושב שכדי שתכיר אותי קודם לפני שאתה מזמין אותי לחגוג איתך?"
"אני חושב ששנינו כבר למדנו המון אחד על השניה, אבל יודע שיש לנו עוד מה ללמוד, שנלך?"
ישנן אהבות שנבנות לאט.
בלי שידעת שלשם זה יוביל.
ויום אחד אתה מוצא עצמך
מלא בה.
?
ישנן אהבות שמתחילות
ממילים שאתם מחליפים ביניכם,
ובהן נזרעים זרעי אהבה,
שיום אחד יפרחו בשיא יופיים.
?
ישנן אהבות שמתחילות
כשחבר חושב שאתם זיווג משמים
ומפגיש ביניכם,
והוא צדק.
?
יש אהבות
שמתחילות במבט אחד חטוף,
שגורם לכם לעצור רגע,
להביט, להסתקרן.
ברגע הזה מתעוררים בכם רגש
שלא ידעתם איך להגדיר אותו,
אתם רק יודעים
שזה מה שחיפשתם כל הזמן.
?
יש אהבות שמתחילות
כשממש לא חיפשתם אותן.
זה בא בהפתעה גדולה,
פתאום היא מקיפה את כולך,
מעירה את פרפרייך ברעש גדול
ומכאן,
אלה הם חייך.
?
ואני, כידוע לכם,
לא סתם
מאמינה גדולה באהבה.
היא באה אליי ברגע
שהכי לא ציפיתי שתבוא,
והיא מאז ועד היום.
טו באב שמח!?
קרדיט תמונות:
מכונית במוסך Image by Dariusz Sankowski from Pixabay
רכב חשמלי Image by Peter Gottschalk from Pixabay
כותרת Photo by Samuele Errico Piccarini on Unsplas
פרפר Image by Erik Karits from Pixabay
