on
אפריל 18, 2022

פטריק

אנחנו מבקרים בכל הקומות של המשרד החדש וחוזרים חזרה למשרד שלי. "אין כמוך, אני לא יודע מה לומר לך." אני אומר ללואיז.

"לנו," היא מתקנת אותי, "לאבא שלי יש חלק גדול מאד בהקמת המשרד הזה. אני אמרתי לו מה אני צריכה, המלצתי לו על אנשי מקצוע, אבל את כל העבודה הוא עשה לבד," היא עונה לי.

"ומה עכשיו?" אני שואל.

"אנחנו צריכים לוודא שבן היה החפרפרת היחידה במקום. אני מהמרת שלא," אומרת לואיז.

"את חושדת במישהו?" אני שואל אותה.

היא מעיפה מבט לעבר איגור. הוא מהנהן בראשו. "כן?" היא שואלת אותו.

"כן," הוא עונה לה, "לצערי."

 "ראשית אנחנו לא נעבוד מפה לפני שנפתור את הבעיה, וגם לא נשחרר את התוכנות," אומרת לואיז, "מה שאני רוצה לומר הוא שאתה מוזמן לעבוד פה מתי שאתה רוצה, אבל עדיין הייתי רוצה שתגיע יותר לסטודיו."

"אין לי בעיה להגיע רק לשם. אני מקווה שאת יודעת שאני רוצה רק את טובתך," אני אומר לה.

"פטריק! לו הייתי חושדת בך לא היית רוצה להיות חלק מחייך. העברת אותך מבחני נאמנות ואין לי ספק שאתה לחלוטין איתי," היא עונה לי מיד.

אני נושם לרווחה.

"אני מדברת על אחותי," אני עונה לו בצער, "היא לא אוהבת את הזוגיות שלנו. היא משחקת משחק כפול איתי. אם היה לי ספק, היום קיבלתי אישור."

"מה שנעשה כעת הוא שתספר בישיבה מיוחדת שלצערנו בן עזב כי הוא ניסה לחבל בחברה. העמדנו אותו בניסיון בשעה שהפצנו שמועה שהתוכנה של אבירי הנסיכה עדיין קיימת, כאשר בפועל לא הצלחנו לשחזר אותה, ואנחנו נאלץ לעסוק בתוכנות של המשחקים בלבד. אין לנו תקציב ליותר מזה. תוכנת המעקב שלנו תגלה מי עוד שותף לקנוניה נגדנו."

"הגיע הזמן לחזור הביתה," אומר איגור, "אני אודיע לנטשה שאנחנו בדרך."

אנחנו נוסעים בשתיקה, כל אחד בהרהוריו. איגור ביקש שהיא תשב לידי. אני יכול להבין אותו. קשה לו לקבל את העובדה שהיא חושדת בג'ולי. "מה לא עשית בשבילה. הרמת אותה מהמקום הכי נמוך שהייתה בו. נתת לה יד חופשית לפעול, משכורת שהיא לא תקבל בשום מקום. אני מבין לו פטריק היה חבר שלה. האם הייתה היחידה בחייו. אבל היא הייתה בסך הכל….. אני חושב שהעובדה שראתה את עוצמת הרגשות שפטריק מפגין כלפייך רק הדגישה מי היא באמת, ואת זה לא היה נעים לג'ולי לראות," אומר איגור בכאב.

"כן פאפא," היא אומרת, "למה אם כך עודדה אותי להקשיב לפטריק?" אני מגשש בידי אחרי ידה. היא מושיטה לו אותה, אני מקרב אותה לפי ונושק לה ללא מילים.

"חשבת למה בעצם לא היא אמרה לך שפטריק כותב לך כל יום בשעה ששהה בתאילנד, ולמה כן כתבה לו שאת לא תבואי לשדה? היא רצתה לשדר לו שאת לא מעוניינת בו. היא כל הזמן שיחקה משחק כפול," אומר איגור.

"את רוצה שנדחה את החתונה?" אני שואל אותה.

"מה? למה אתה רוצה?" היא עונה לי ומושכת את ידה ממני.

"מה פתאום," אני עונה לה.

"אז למה אתה בכלל מעלה את זה. אנחנו שייכים אחר לשנייה ומי שלא אוהב את זה  שלא יהיה חלק מחיינו," אני עונה, "גם אם זו אחותי."

"פטריק, אתה יקר לי כמו בן. כואב לי שג'ולי מתנהגת כך, אבל אותי זה לא מפתיע. בכל דבר שהיא עושה היא מחפשת מה היא תרוויח מכך. אותו דבר לגבי אחותה. היא יודעת איזו פרחחית הקטנה הזו וחשבה שאתה תתרחק ממנה והייתה כבר מוכנה לנחם אותך."

"בזמנים שלואיז לא הייתה איתי לא הייתה אישה שיכלה לנחם אותי. הלב שלי בידה מהיום הראשון. עשיתי דברים כדי להגיע אליה שלא היה עולה בדעתי לעשות לפני כן. היא יקרה לי יותר מעצמי," אני עונה לו.

"אני יודע," עונה לי איגור, "מעניין," הוא אומר כשהוא מביט לעבר הבית אליו הגענו, "הרכב של ג'ולי לא פה."

"ג'ולי עזבה. היא אמרה שחיכתה לכם יותר מידי זמן ויש לה תוכניות להערב," אומרת נטשה בהיכנסנו.

"יש לי דז'ה וו," אני לוחש ללואיז.

"בדיוק מה שעלה לי בראש," היא עונה לי.

לואיז דיאמונד

לואיז

"תתיישבו לאכול, אני כבר מגיעה," אני אומרת לאימא ופונה לחדר שלי.

"את צריכה אותי?" שואל אותי פטריק.

"תמיד," אני עונה לו בחיוך, "אבל לא כעת. אני הולכת להחליף מכנסיים."

אני חומקת למחשב שלי ומבינה שמישהו התעסק איתו. כמה אני שמחה שאין שום חומר שנשאר עליו בגלוי. אני עוקבת אחרי תוכנת הריגול ומבקשת דו"ח מה ניסו לחפש בו, ובו בזמן מפעילה את נמר השלג בכל מחשבי המשרד. אני דואגת לנעול את האגף המיוחד על ידי כך שאני משנה סיסמה. איש לא יוכל להיכנס אליו כעת.

אני לא רוצה לעורר חשד לכן מחליפה מהר את המכנסיים וחוזרת לשולחן האוכל.

פטריק מגשש אחרי ידי מתחת לשולחן. "הכל בשליטה," אני לוחשת לו, "יש מי שעובד בשבילנו כעת."

"אז מה את אומרת אימא  על התגובה של ג'ולי, את חושבת שעשיתי משהו לא בסדר בזה שהתארסתי לפטריק?" אני שואלת.

"לואיזה. את הקרבת כל כך הרבה בשביל המשפחה שלנו. את בנית לג'ולי חיים שלא יכלה לחלום עליהם. היא הכירה את פטריק לפנייך. הייתה לה אפשרות לנסות לגרום לו להתאהב בה. זה לא קרה. בינינו, את ואני יודעות שהיא הלכה איתו בגלל שהוא עשיר. היא הייתה מעוניינת בכסף שלו, בארוחות במסעדה יוקרתית, ולא באמת ניסתה ללמוד מיהו. היא יכולה להאשיםרק את עצמה," היא עונה לי.

"אני חושב שהיא לא האמינה שבאמת יקרה משהו ביניכם ולכן כביכול עודדה אותך. אני מרשה לעצמי לומר זאת, כעת שברור מה אתם מרגישים אחד כלפי השנייה, שמעולם לא הייתה לך מערכת יחסים כזו עמוקה עם גבר. אני מרשה לעצמי להאמין שאותו הדבר נכון לגביך פטריק," אומר פאפא.

"אם הייתי שואל אותי באותו בוקר שהכרתי את לואיז, האם אני רואה את עצמי במערכת יחסים רצינית עם מישהי בשנים הקרובות, הייתי מכחיש את זה. אני לא יכול להסביר מה קרה שם באותו בוקר בפגישה. אני הפסקתי לנשום, החסרתי פעימות, הרגשתי התרגשות בלתי מוסברת. ולא בגלל שהיא כל כך יפה אלא משהו באופן שהיא דיברה, הדהד לי בלב. פרחחית שכמוה," אומר פטריק.

"אני התאהבתי בו כמובן בגלל שהוא יפה ועשיר," אני אומרת.

"לואיזה!" גוערת בי אימא.

"כשהתפרצתי אז לחדר הישיבות הייתה פריצה למערכת של סילבר. אתה יודע, אף פעם לא חשבתי על איך זה שלחברה שלו יש מלא פריצות למערכת. מדוע בעצם? מה היה שם כל כך מיוחד? בכל מקרה, היה משהו במבט שלך בעיניים שהפנט אותי, שגרם ללב שלי להרגיש משהו שאף פעם לא הרגשתי, וזה היה כל כך נעים שרציתי עוד מזה. "

"אין ספק שג'ולי מרגישה את האש שביניכם והיא לא אוהבת לראות אתה זה," מסכמת אימא את הנושא.

נראה שלאף אחד מאתנו יש חשק לאכול. "אולי נדלג על הארוחה ישר לקינוח?" אומר אבא לבסוף.

"רעיון מעולה מבחינתי," אני אומרת, "פטריק?"

"אני מסכים לגמרי, ביחוד שאני יודע מה שאימא שלך הכינה," עונה פטריק.

"אני אארוז לכם את האוכל," אומרת אימא.

פאפא ופטריק עוברים לשבת בסלון. אני מגישה להם שתיה חמה ואת הקינוחים הטעימים של אימא וחוזרת למטבח.

"אף פעם לא חשבתי שהאירוסין שלי ילוו באווירה כזו. חשבתי שכולם ישמחו שסוף סוף הפרחחית של המשפחה נרגעת, שלא לדבר על כמה שאני מאוהבת ומאושרת," אני אומרת.

"ילדונת שלי, אל תתני לג'ולי לפגוע באושר שלך. אני יודעת שאת הפרחחית שלנו אבל בעצם את היית תמיד הטובה מכולם. רק שהשם הזה שהעניקו לך האפיל על מה שג'ולי עושה. אני לא יכולה לומר שהיא גרמה לי גאווה גדולה בהתנהגות המופקרת שלה. יש דברים שאינך יודעת. אין לך מושג איך היא מרשה לעצמה לדבר אלינו. את מעולם לא היית מרשה לעצמך להשתמש בשפה כזו זולה ובטח לא להתחצף אל פאפא או אליי. גם לסבתא היא מתייחסת בזלזול."

אני רואה שפטריק מסתכל עליי בשאלה. "הכל בסדר?" אני שואלת ומתיישבת לידו.

"את לא הולכת לבדוק?" הוא שואל אותי.

"פתאום אני לא רוצה לראות את האמת," אני אומרת לו.

"בואי אני אבוא איתך," הוא עונה לי.

"אתה יודע מה הכי בא לי כעת? ללכת איתך למשרד החדש וללמד אותך את כל התוכנות."

"אם כך זה מה שנעשה. אני אעשה הכל כדי להקל עלייך. אני לא רוצה שתישאי את המשא הכבד הזה עלייך לבד. אני איתך לטוב ולרע," הוא אומר לי.

אני ניגשת למחשב שלי. אני מעלה את כל מה שמצוי בו לענן ויוצרת תקלה במחשב כך שאיש לא יוכל להוציא ממנו נתונים. אני משאירה אותו בכוונה במקומו כדי שג'ולי לא תחשוד שאני יודעת.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא %D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93-791x1024.jpg

פטריק

"אנחנו נכנסים למשרד החדש. האור נדלק בעזרת חיישנים. אני מעיף מבט מסביבי ורואה שהכל ממוגן במצלמות אבטחה. הנייד בכיסי מצלצל . חברת האבטחה על הקו. "מר גולד ישנה כניסה למשרד. אמנם אני רואה אותך אבל רק מבקש לוודא שהכל בסדר."

"תודה שהתקשרת," אני עונה לו, "הכל בסדר."

"אני מודה לך. אני רק רוצה שתדע שלקחתי ברגע זה את טביעת קולך ושומר אותה במערכת," אומר איש האבטחה.

"חשבת על הכל," אני אומר ללואיז בשעה שאנחנו נכנסים לאזור שלנו. "אצלי או אצלך?" אני שואל בחיוך.

"אצלך," היא עונה לי.

היא מניחה את המחשב שלה לפניי.

"בוא נתחיל עם אבירי הנסיכה. עכשיו אני מגלה לך כל אחד מסודותיי. אבירי הנסיכה שהותקנו אצל סילבר היו גירסה ראשונית של תוכנה ההגנה הזו. לקחתי בחשבון שאולי יש מי שיפצח חלקים ממנה ולכן לא התקנתי שם את התוכנה שאותה המשכתי לפתח עד ליום שפירסמתי הודעה שדרוש מנכ"ל. התוכנה הזו נותנת למי שחודר למערכת להיכנס, לא מערימה עליו יותר, לוכדת אותו ולא מאפשרת לו לפעול יותר. זו התוכנה שהצלחת לגלות שהיא מותקנת. יש התרעה של חדירה אליה לנייד שלך ולשלי. העובדה שעדיין לא קיבלת שוב הודעה מעידה כמה חזקה היא."

"אם יש משהו שלמדתי לאחרונה הוא שכל עובד צריך לדעת רק חלק אחד מתוך מערך שלם," היא מוסיפה.

"התוכנה השנייה היא נמר השלג אותה ראית בפעולה. היא עולה על שיחות שמתנהלות בין אחד ממחשבי החברה ומישהו בתוכה או מחוצה לה. זו היא תוכנת ריגול לא שגרתית. תיכנתתי בה רשימת מילים ושמות שאם הם נאמרים אני מקבלת התרעה ביניהן:

פטריק, גולד, לואיז, בוס, אבירי הנסיכה, סילבר.

התכנות הזה ניתן לשינוי לפי הצורך. אני אוסיף אותך גם כדי שתקבל התרעה."

אני מסתכל עליה בהערצה. אני, שמכיר את עולם התכנות, יודע כמה מסובכות התוכנות שהיא יצרה.

"ועכשיו אני כבר לא יכולה להתאפק עם האחרונה. אתה מכיר רק את הסמל שלה בחלקו, אני רוצה לשים לך את התמונה הגדולה על הקיר. היא מורידה את התמונה על הקיר שמול שולחני, אוחזת בה ויוצאת מבעד דרך הדלת המחברת בינינו. אחרי דקה או שתיים היא חוזרת עם תמונה גדולה יותר ותולה אותה על הקיר.

אני קם ממקומי ונעמד מול התמונה. אני לא מאמין למראה עיניי. היא יצרה תכנה ליישומים משרדיים, כזו שתתחרה באופיס בה כולם משתמשים. אני עוד צריך להבין מה גרם לה לעשות זאת, אבל לפני כן אני צריך לחזור לנשום רגיל אחרי שאני רואה ששם התוכנה נושאת את שם משפחתי. היא באמת הקדישה לי את התוכנה הזו שהולכת להפוך את החיים שלנו למשהו שאני לא יכול לחלום עליו כלל.

"גולד," אני אומר לה.

"כמובן אם אתה מסכים," היא עונה לי. היא ניגשת למחשב שלי. "בוא תכניס לך סיסמה."

אני נכנס לחלון שבו עליי ליצור את הסיסמה. אני יודע בדיוק מה אני רוצה שתהיה הסיסמה שתגן על המחשב שלי. אני מכניס את התאריך שבו היכרתי אותה. הוא היה חמישה ימים אחרי שהתחלתי לעבוד עבור סילבר.

היא מחייכת ומראה לי את הנייד שלה. "אני שמחה לראות שהתאריך הזה משמעותי עבורך. הוא היה היום ששינה לי את החיים. עכשיו תעביר יד על המקשים," היא אומרת.

אני עושה כדבריה והמשפט "פטריק גולד, מנכ"ל פניני בר" רץ על המסך ואחריו הסמל של הדרקונה שלנו.

שוב מופיע חלון שדורש שאכתוב קוד. אני מכניס הפעם את תאריך אירוסינו.

המסך מואר ולעיניי מתגלות כל תוכנות המשחק אחת אחרי השנייה. ואז בפינה למטה, במקום בו נוהגת לואיז להצפין את אבירי הנסיכה אני מוצא את דלת הסתרים.

אני לוחץ עליה וחלון נוסף נפתח. "סיסמה?" עולה השאלה.

אני מחייך. "בואי אליי פרחחית קטנה, הברכיים שלי חסרות אותך," אני אומר ומושך אותה אליי. אני יודע שאסור לי להתחיל בכך. ברור לי שזה יוציא אותי מהריכוז, אבל אני צמא למגע השפתיים שלה. אני מנשק אותה ונסחף לנשיקה סוערת. לבסוף אני מתנתק רגע לפני שההשפעה שלה עליי תורגש מבעד למכנסיי. "יש לי שאלה מתוקה, מתי את רוצה שנתחתן?" אני שואל.

היא מביטה בי מופתעת. נראה לי שלא ציפתה לשאלה הזו כעת. "את מבינה אני חייב תאריך משמעותי כדי לפתוח את דלת הקסמים," אני עונה לה.

"לדלת הזו אתה חייב משהו שלא קשור אל שנינו. זו דלת מיוחדת במינה כפי שהבנת."

אחרי מחשבה ארוכה אני מקיש: אוברולג'ינס  "מקובל עליך?"

היא מביטה עלי. "נו באמת."

"אני מצטער אין משהו שאני יכול לחשוב עליו שאת לא מופיעה בו."

אני מאשר את הסיסמה ולנגד עיניי מתגלות שלושת התוכנות.

"לך תשחק אהוב שלי," היא אומרת לי, "אם אתה זקוק לי שאני בחדר השני."


לואיז דיאמונד

לואיז

עם כל האהבה העצומה שלי לפטריק אני רוצה להיות כעת לבד. אני הולכת כעת לקבל מכה קשה ואני יודעת שהיא תשבור אותי. אני מנטרלת את ההתרעות של פטריק מהתוכנות. אני מקווה שהוא לא יעלה על השיחות האלה מתוך התוכנות. גם אם כן, אני מזכירה לעצמי שאין לי סודות ממנו יותר.

אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות את זה. "אני יכולה להפריע לך?" אני שולחת לו הודעה.

הדלת נפתחת מיד. "מאיפה השאלה הזו?"

אני קמה לאט מכיסאי. "אני צריכה אותך כל כך," אני אומרת לו.

"יש לך אותי כל הזמן," הוא עונה לי ברוך ומביט לתוך עיניי בשאלה.

אני משפילה מבטי. "כל כך קשה לי לראות מול עיני את בגידתה. העניין הוא שאני מרגישה בתוכי שזו האמת וחייבת לאמת אותה," אני אומרת לו, "קשה לי לנשום."

הוא מביט בי ואני רואה את האש נבנית בעיניו. "תגידי מתוקה, המקום הזה מרושת כולו במצלמות, נכון?"

"לשאלתך," אני אומרת לו ומובילה אותו לחדרו. אני מקישה את הקוד שלו במחשב, "ככה אתה מנטרל את מה שאתה רוצה. עניתי על שאלתך?"

הוא לא מחכה אפילו רגע נוסף. "אני רוצה לממש פנטזיה שיש לי בראש כבר הרבה זמן. את, אני, במשרד שלי."

"אנחנו לבד. ההגנה מגינה עלינו מחוץ לחדר כעת ואת רשאי לממש איזו פנטזיה שבא לך. כי בינינו מתאים לי לככב באחת כזו שלך."

הוא מתחיל לנשק אותי בעדינות. העיניים שלו בוערות, המילמולים שלו בקולו הרווי תשוקה מטריפים אותי. אני ממהרת לפשוט מעלי את הבגדים. אני מתיישבת עליו. כבר אין לי ספק שאין טעם להמתין. שנינו לוהטים מתשוקה.

*

"אני לא נותן לך לעבור את זה לבד," הוא אומר לי בשעה שאנחנו מתלבשים.

"הטענת אותי כעת בהרבה כח," אני אומרת לו, "אתה מספיק קרוב אלי ואם אזדקק לך אקרא לך מבטיחה."

הוא מצמיד אותי אליו, עכשיו שהגוף שלו שבע, ומעניק לי נשיקה ארוכה על מצחי.

אני נושמת עמוק וחוזרת לחדרי. מה שלא רציתי קורה לנגד עיניי.

אחותי היקרה ג'ולי מדברת עם מישהו עליי. "היא כזו תמימה לואיז, היא באמת מאמינה שגולד אוהב אותה. היא לא מבינה שהוא מנצל אותה, רוצה לשאוב ממנה את כל המידע. אני יודעת שיש לה סודות, שהיא מסתירה דברים אפילו ממני. אני לא יודעת אם כבר יש בידיו את המידע שהוא רוצה, אבל ברגע שזה יקרה הוא יזרוק אותה לכל הרוחות. לא תהייה בו טיפת רחמים כלפיה."

כיוון שאני נכנסת באמצע השיחה איני יודעת עדיין עם מי היא מדברת.

אבל אז קורה משהו שמדהים אותי יותר.

פטריק מקבל שיחה. אני זונחת את השיחה עם אחותי שמקליטה את עצמה ועוברת להקשיב לגולד. כיוון שניתקתי אותו מההתרעות אין לו מושג שאני שומעת אותה גם.

אני סוגרת את הווליום כי בדיוק מהבהב הטלפון. פאפא על הקו. "תסתכלי בחדשות. מדברים על רומלי," הוא אומר לי.  

אני לוחצת על השלט, כדי להפעיל את הטלוויזיה. "באיזו תחנה?" אני שואלת.

"איפה לא?" הוא עונה לי.

אני מסתכלת ורואה את המשדר המיוחד.

"מר רומלי מהרשות לרישום תוכנות שוחרר לאחר חקירה למעצר בית. הוא מואשם בכך שניסה…"

אני מספיקה להקשיב כיוון שיש לי שיחה בלתי מזוהה. "פאפא אני חייבת לענות," אני אומרת ועונה לשיחה.

"זה רומלי, אנחנו צריכים לדבר," הוא אומר לי.

"דבר," אני אומרת לו.

"לא בטלפון," אני רוצה שנפגש. הוא נוקב בשם של בית קפה קטן, שנמצא בקרבת המשרד שלנו.

אני רואה שפטריק עדיין מדבר. עליי להחליט בזריזות מי יותר חשוב לי כעת,  השיחה של ג'ולי, השיחה של פטריק או להיפגש עם רומלי.

"תן לי עשרים דקות להגיע." אני עונה אני מבקשת מרומלי. תמיד אוכל לומר לו שחניתי בחניון בגלל הקירבה לבית הקפה.

"יצאתי להביא לנו קפה," אני שולחת הודעה לפטריק. אני מעבירה את הסקירות לנייד ומשקיטה את הקול. אני שמה אוזנייה ומקשיבה לשיחה של פטריק. "תן לי לבדוק," הוא אומר לאיש שיחו, "לואיז את כאן?" אני מניחה שהוא קרא כבר את ההודעה שלי. "רגע יש לי הודעה ממנה. היא ירדה לקנות קפה. האישה הזו מכורה לקפה שזה לא יאומן," הוא מאלתר.

"אם כך בוא נסכם. אני רוצה ממך את אבירי הנסיכה," נשמע קולו של סלומון.

"אני לא בטוח שהיא באמת קיימת. יש לי הרגשה שמשום מה היא רצתה להוציא את סילבר מהבוץ. אני לא יודע מה היא חייבת לו, בכל אופן אין לי אפילו מושג איך לגשת לזה.

"יש לך עשרים וארבע שעות לתת לי אותה או שכל האישורים של הגברת הנכבדה ימחקו באורח פלא מהרישומים," הוא אומר לו.

"אני מבטיח לך שתקבל את התוכנה במידה והיא קיימת. רק אני מבקש ממך שתתחייב לי שלא תאמר לה שקיבלת אותה ממני. אנחנו מאורסים ואני רוצה לשמור על תרנגולת הזהב הזו לעצמי."

"אתה לא במצב לנהל איתי משא ומתן. אני אשקול את דבריך. אתה חושב שיש לה עוד תוכנות?" הוא שואל את פטריק.

"רק המשחקים המטופשים האלה שלה," עונה לו פטריק.

"דווקא נראה לי שהיא עושה הרבה כסף מהם," הוא עונה.

"תאמין לי שהאישה הזו לא יודעת מימינה ומשמאלה. אין לה טיפת ידע עסקי. היא רק אוהבת לתכנת. מכורה לזה. כמו לקפה," אומר פטריק.

אני מחייכת. עכשיו אני כבר בטוחה שלפטריק יש תוכנית בראש.

אני מחכה שהשיחה תסתיים. אני שולחת הודעה לפטריק. "אני בבית הקפה ממול בפגישה עם…רומלי. הנמר איתי." אני נזכרת שנטרלתי את פטריק ומחזירה לו שוב את ההרשאה להכנס לתוכנות.

אני מפעילה את נמר השלג בשעה שאני נכנסת לבית הקפה. רומלי יושב בפינה חשוכה ונראה כמו חיה רדופה.

"מישהו עקב אחרייך?" הוא שואל.

"למה שמישהו יעקוב אחרי?" אני שואלת ומסתכלת לאחור ולצדדים.

"תקשיבי, כי אין לי הרבה זמן, אני אמור להיות במעצר בית כעת," הוא אומר. הוא לוחש את דבריו.

"תקשיב אין פה איש מלבדנו, אני בקושי שומעת את מה שאתה אומר," אני אומרת לו.

"סלומון סחט אותי. הוא אמר שיפרסם משהו אישי עליי אם לא אשיג את התוכנה שלך. את מבינה אני נשוי ומה שהוא יודע יכול להרוס את נישואיי," הוא אומר, "מעולם לא רציתי להרע לך. אני אומר לך את זה כדי שתדעי שהסכנה שלך לא חלפה."

"ולמה שאאמין לך. הרי אם אפעל נגדו אתה יכול להרוויח ואני אולי להפסיד. יש אנשים שלא נלחמים נגדם," אני אומרת.

"תראי אני כבר נפלתי. אם את לא רוצה להקשיב לי זו בעיה שלך," הוא אומר ומסתלק משם.

אני ממהרת לחזור חזרה דרך החניון, מעיפה מבטים לראות שאיש לא עוקב אחריי. רק כאשר אני נכנסת אליו אני מבחינה בפטריק שעומד ומחכה לי. הלב שלי קופץ  מהתרגשות למראה הגבר שלי שעומד זקוף ולא מוריד את עיניו ממני. איזה מחשבות עוברות לי כעת בראש….

"שמעת את השיחה?" אני שואלת.

"הוא לא שיקר לך מתוקה," הוא אומר, "גם לי יש מה לספר לך."

"אני חושבת ששמעתי את החלק העיקרי של השיחה שלך," אני אומרת לו בשעה שאנחנו חוזרים למשרדי. פטריק מעדכן אותי בקצרה בחלקים שלא שמעתי.

"יש חדש עם ג'ולי?" הוא שואל.

"שמעתי חלק מהשיחה שלה ואז אבא שלי צלצל ואז רומלי. בוא נקשיב יחד," אני אומרת לו.

"עכשיו הכל מתחבר לנו לפאזל שלם," אומר פטריק, "סלומון דיבר קודם עם ג'ולי וגישש מה קורה ורק אחר כך דיבר איתי."

"רק חבל שלא שמענו את התחלת השיחה ואיננו יודעים האם גם עליה איים וניסה לסחוט אותה," אני אומרת.

"עם כל הקושי שבדבר בואי נתייחס אליה בינתיים בחשדנות, למרות שאני מקווה שאני טועה," הוא אומר.

אני יושבים מספר דקות בשתיקה. כל אחד שקוע בהרהוריו.

"אז מה אנחנו אמורים לעשות כעת כדי להגן על התוכנות?" הוא שואל אותי.

"להזמין כרטיסי טיסה לקליפורניה ומשם לפנמה," אני אומרת, "אנחנו נפתח שם חברה ונרשום גם שם את הזכויות על התוכנות."

"אם כך בואי ניסע הביתה ונקח את הדרכונים שלנו. חבל על כל שנייה," הוא אומר.

"מתאים לך להתחתן הלילה בוגאס?" אני שואלת.

"אני כבר קולט את הראש שלך מיסיס גולד," הוא אומר.

אני נכנסת להזמין לנו כרטיס טיסה ללאס וגאס. "בא לכם טיול ללאס וגאס?" אני שואלת את הוריי, "לא הייתי רוצה להתחתן בלעדיכם."

"את מבינה למה אני כל כך מטורף עלייך. המח היצירתי שלך מדהים אותי כל פעם מחדש."

*

בטיסה מספר לי אבא שהוא לא אמר מילה לג'ולי.

"הבאתי לך את שמלת החתונה שלי," אומרת לי אימא להפתעתי. רק אז אני מבינה שבכלל לא חשבתי על כך. "אני מבינה שטבעת תקני שם."

"אין צורך נטשה. הטבעות שלנו אצלי בכיס. הייתי מאד רציני כשהצעתי לה נישואין," אומר פטריק.

"אני יודעת," אומרת לו אימא, "לרגע לא פקפקתי ברצינות כוונותיך כלפיה. למעשה מהיום הראשון שהיא הביאה אותך לארוחת צוהריים ידעתי שזה יגמר בחתונה, למרות שלא חשבתי שזה יקרה עם אלביס בוגאס."

"יש עוד כנסיות בוגאס," הוא עונה לה, "אני חושב שכדי באמת שנעבור על הרשימה."

"נוסעים נכבדים. מזג האוויר לא מאפשר לנו לנחות בלאס וגאס ואנו נאלצים לנחות בדנוור, קולורדו."

"רווח לי," אומרת אמא, "הבת שלי לא תתחתן בכנסייה של אלביס."

"האמת אימא שהחתונה הייתה רק כיסוי. אנחנו טסים לפנמה," אני אומרת לה.

"לא לפני שאנחנו הולכים לעירייה להתחתן," אומר פטריק.

"אתה ממש רציני בקשר לחתונה," אני אומרת לו.

"ברור, הרי אני רוצה לקחת ממך הכול זוכרת?" הוא שואל ושנינו מתגלגלים מצחוק.

"אני שמחה שזה מצחיק אותכם. אני לא הבנתי מה מצחיק," נעלבת אימא.

"בשלב זה נטשה, עדיף שלא תדעי כלום," יוצא לעזרתנו אבא.

אנחנו מבקשים מנהג המונית שייקח אותנו לבניין העירייה. פטריק ניגש לדבר עם הפקידה האחראית על הרישום ומספר לה שהיינו בדרך להתחתן בלאס וגאס. "את מבינה, הארוסה שלי כל כך רוצה להתחתן היום. היא אפילו הביאה את הוריה איתה. בבקשה תבדקי אם אפשר יהיה לקיים את טקס הנישואין עוד היום."

"יש לנו חמש שעות," אומר לבסוף פטריק, "אני מציע שנלך לאכול משהו. אני מניח שהדיינר כבר פתוח."

אבא ואימא שלא עברו איתנו את כל ההתרגשות הלילה מזמינים להם ארוחת בוקר ויושבים לאכול. פטריק ואני מסתפקים בקפה. אמנם הזמנו לנו גם קרואסון אבל לשנינו אין חשק גדול לאכול אותו. המתח הרב שבו היינו שרויים ואנחנו עדיין מתחיל לתת את אותותיו.

מסתבר שהדיינר שייך למוטל. "הזמנתי לנו שני חדרים," אומר פטריק להוריי ומגיש להם מפתח. "שנינו מותשים כדי שנלך לישון קצת."

אנחנו נכנסים להתקלח. הפעם המקלחת היא זריזה. "אל תתלבשי," הוא לוחש לי ונושא אותי בזרועותיו למיטה. "את כבר יודעת כמה מרגיע יכול להיות מעשה אהבה. אני בספק אם נוכל להירדם, אז חשבתי ש…" הוא אומר, מעביר את לשון לאורך צווארי וממשיך כלפי מטה. אני מנסה להתאפק אבל קשה לי למראה המבט המסויים הזה מלא האש…

 האם יתחתנו פטריק ולואיז, האם יגיעו לפנמה בסופו של דבר, או שמא…

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם