מתארחים

עשר פרשיות /עופר מור

on
יוני 10, 2019

המון פגישות ראשונות כאלה יהיו לנו, ובכל פעם נגלה את עצמנו מחדש, כי למה לוותר על משהו, למה לוותר על הכל, את הכל אני רוצה אתך, כי רק איתך אני יכול לרצות הכל, כי אולי רק דרך ה"כל" הבזבזני הזה יתגלה לנו לאט לאט הדבר האחד, המחצב הסגולי שיכול להיווצר רק בינך לביני, ולא ייווצר לעולם בין שני אנשים אחרים.

וכמובן צדקת שהמציאות היא גם פלא וגם נס, את הדברים היפים האלה גם אני יודע לומר בנימה רכה ומצועפת, אם תסלחי לי, אבל אל תשכחי שגם ה"מציאות" היא בסופו של דבר רק צירוף מקרים רגעי אחד על פני כדור ענק שכולו רוחש אפשרויות שלא יתממשו לעולם, ושכל אחת מהן הייתה יכולה לספר לנו סיפור אחר לגמרי על עצמנו, לנגן אותנו אחרת, ולמה שלא נבוא זה אל זה מהמקומות הכי לא צפויים, מהצד האפל של המוח?

אני רוצה שיהיו לי עשר פרשיות יחסים שונות איתך, למה לא, ושכל אחת תדובב ותעיר בי איש אחר לגמרי, איש לא מוכר לי, שישן בתוכי זמן ממושך. בשביל זה אנשים מתחברים זה לזה, לא? הרי זה בדיוק כמו השאלה שלך פה – אם אי פעם יהיה לי באמת האומץ להסתכל עמוק אל תוך עינייך ולקרוא למענך את מה שאת בעצמך לא מסוגלת לקרוא שם. אני מבקש יותר מידי? אולי, אבל למה להסתפק במועט, ממילא כל החיים אנשים רק "מסתפקים", ואיתך אני רוצה לגעת בכל, ובתנועות רחבות ונדיבות, כאילו שזאת הפעם האחרונה בחיי.

ואיך זה שאת מסוגלת להיעצר ברגע שהתחלת סוף סוף לתת משהו עמוק מתוכך. תסבירי לי, מה זאת המלחמה שיש לך לפעמים לסיים עוד יום אחד עם רצון ברור להתעורר למחרת ,על מה בדיוק את מדברת, ומאיפה התחושה המופרכת והמטורפת, שאת אדם שאסור לו ליצור דבר חדש בעולם? זה אני ההפכפך וההרסני ביננו, אל תשכחי!

די. די כבר להדק אגרופים, הסודות האפלים שלנו תמיד קטנים יותר ממה שנדמה לנו, אז תני, תני אותך בלי מעצורים. יש כאן עשרה גברים שאוהבים אותך בכל נפשם ובכל מאודם…וכולם יחד הם אני. מה הדבר הראשון, המחשבה הראשונה, ההבהוב שמבזיק בך כשאנחנו עושים אהבה?

ומה המחשבה הראשונה שמתעוררת בך כשאני כותב לך דברים של אהבה ? כך אני רוצה להיות איתך, כמו עשרות פלגים שחוברים לנחל אחד ,אבל עדיין שומרים על מיוחדותם- ואת כל זה תזכרי טוב טוב עוד לפני ההסתבכויות שלך איתי בתוך-תוכך.

עופר מור

10.6.2019

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם