חיים (לא) רגילים
לפעמים כשהריכוז ממני והלאה
אני משוטטת ברחובות הפייס
וקוראת מילים שנכתבות על ספרים.
לא פעם נתקלתי בהערות עוקצניות
על הדמויות שנבחרות לככב
כדמות הגברית.
זה מחייך אותי.
כאחת שיודעת
שאלה הגיבורים של הסיפורים
שכותבים את עצמם
אני חושבת לעצמי מה היה קורה
אם הייתי כותבת על
חיים "רגילים."
גבר ואישה נשואים.
עבודה,
משכנתא,
ילדים,
כביסות,
מריבות….
הוא-
עם כרסונת מתפתחת
וקרחת בשלב מתקדם,
לא מהסוג הסקסי הזה,
אלא שערה פה
שערה שם.
היא-
עם גלגלי שומן
בגלל שלוש לידות
שאין לה זמן להוריד
כי היא עסוקה בעבודה-בישולים-כביסה…
וילדים.
או לחילופין-
היא דווקא יכולה להרשות לעצמה
לבלות שעות במכוני יופי,
בוטוקס,
שיחות "החלפת מידע,"
שזה רכילות בשפה עדינה יותר,
עם חברות בבית קפה נחשב.
על מי אנחנו עובדות?
הסיפורים הן המקום
בו אנחנו יכולות להיות מי
שאנחנו רוצות,
עם מי שאנחנו חולמות להיות.
עולם נטול מטלות היום יום.
עולם בו
יוצאים השדים החבויים בנו
ותמיד מסתיימים
באהבה גדולה ורומנטית.
בעולם ששטוף היום בכל מיני גוונים,
כמה הייתן רוצות אבל באמת באמת,
להתחלף עם הגיבורה של הסיפור,
לוותר לתמיד כל החיים שלכן
כפי שהם?
אני מכירה את העולם הזה
של בעלי ממון,
גברים בחליפות,
והנשים שלצידם.
הדשא של השכן
לא ירוק יותר….
גם אם
זה גנן חטוב ושרירי
שמטפח אותו.
בר
