תגית: בר אבידן

אני יושבת בבית החולים בשעת לילה מאוחרת. כל האורות כבויים, רק ליד תחנת האחיות דולק אור קטן. שעות רבות ישבתי לידה, והיא לא נתנה לי לזוז ממנה. כמו ילדה קטנה לא הפסיקה לבקש ממני דברים. לרגע אחד לא עלה במחשבתה שאני אחרי שעות רבות של טיסה, לאחר עיכוב של שבע שעות בשדה, שזה אומר שיצאתי…

הוא יושב במשרדו בסיום יום עבודה, פותח את הרשת החברתית, בודק אם היא כאן. הוא מרופף מעט את קשר עניבתו המוקפד, פותח את הכפתורים של הז'קט שלו, ומסיר אותו. הוא מניח אותו על גב כיסא המנהלים שלו. הוא פותח את הכפתור בשרוול חולצתו ומתחיל לקפל אותו מספר קפלים, עד קרוב למרפקו. הוא חוזר על אותה…

יום שישי. מריחים את סוף השבוע מכל פינה. דווקא בשישי הזה היא מורחת את הזמן. יודעת שהיום אין לה תרוץ למה אינה יכולה להיפגש אתו. כל התירוצים כבר נגמרו לה. הרי למחרת לא עובדים ואין פרויקטים שצריך להשלים. "אולי אומר לו שהיה כזה עומס שלקחתי עבודה הביתה?" עוברת בה המחשבה והיא מזדעזעת. "ממתי אני צריכה…

אחרית דבר היא יושבת במשרדה בקומה הארבעים ומביטה מבעד לחלון הגדול על עלי השלכת האדומים. שלווה גדולה אופפת אותה. אם בימים רחוקים הייתה מתמלאת עצבות למראה השמים האפורים, היא כבר לא שם. היא מלטפת את בטנה התופחת. "כשיבוא האביב," היא לוחשת לה, "ילבלבו שוב העצים בתצוגה מרהיבה ויקשטו את העולם לכבוד בואך, ילדה קטנה שלי."…

"אנו נתאהב כל כך עד כי נהיה חסרי מילים, בהושיטנו את היד כשנתראה שנית." פרנסיס ז'אם   הוא כל כך כועס עליה, שהוא עוזב את הבית בטריקת דלת וצועד במרץ לאורך השדרה. הוא אוחז את הז'קט ביד אחת, ואת תיקו בידו השנייה. מרוב שהוא כועס, הוא אינו טורח לסגור את חולצת הבד הכחולה שלו ולא…

ואם חשבתם שכסף מתחתן עם כסף זה מתכון לזוגיות טובה אז טעיתם," אומרת קלי לחברותיה. "אם יש זוג שהייתי מהמרת על חיי שלא ייפרד, זה את וריצ'ארד," אומרת לה שילה, "אני לא מאמינה למה שסיפרת." "גם לי זה נראה עדיין חלום רע. זה שאינו רוצה אותי יותר מילא," היא אומרת, מסתירה את הכאב העצום המאיים…

הרוח משחקת עם כנף החלון הפתוח, מטלטלת אותו בקצב משתנה. אני יושב על הכורסא בסלון ובוהה בו, לא מסוגל לאסוף כוחות כדי לקום ממקומי ולסגור אותו. הרוח מתגברת ולעיתים נדמה לי שאוטוטו תתנפץ הזגוגית שלו ואלפי רסיסים יעופו לתוך החדר החשוך. ועדיין, אין בי כוח לקום. המראה שלה הולכת מחובקת עם אחר לא יוצא מראשי.…

אני מלטפת את ראשו של ספיריט. האוזניים שלו שמוטות והליכתו לא בטוחה. "הוא לא מסוגל לקפוץ לתוך הרכב," אומר לי בלייק, "אולי תערכי לו בדיקות דם? את בטוחה שהוא בסדר?" "הדלקת שלו באוזניים מאד חריפה," אני אומרת לו, "הדבר גורם לו לחוסר שיווי משקל. כבר שלחתי דגימת דם למעבדה, אין צורך לשלוח שוב. זה לא…

יום חמישי היום, מה שאומר שמחר הם לא עובדים, גם לא בהכרח מתאמנים. לכן היום הזה נקבע כיום היציאה המשותפת של הגברים בחברת "דלטון פתרונות טכנולוגיים." החבורה הקולנית נכנסת לבר. מבין כולם דווקא קית' דלטון שקט במיוחד. הוא מצפה בכיליון עיניים לעלות על הבמה ולפרוק את כל המתח שהצטבר השבוע עם ניסיונות הפריצה למערכות ההגנה…

שתפו בפייסבוק6 שתפו בטוויטר0 שתפו במייל0 "איך הפכה המאפיה הקטנה של מרק לבית הקפה ששימעו הגיע למרחקים, אתם שואלים אותי?" אני חייבת להחזיר אתכם שנים אחורה ליום ההוא.*מרק מקלל את העולם. שניים מהעובדים הודיעו לו הבוקר שהם חולים. "שיחלו במחלה קשה, שיפול עליהם הגג, שנשותיהן יברחו עם אחר," הוא מסנן בשקט.לקונים אין מושג מה עובר…