תגית: בר אבידן

עלה כזיכרון מתוך הסיפור בהמשכים "אבירי הנסיכה" כשאת מפתיעה אותו בנשיקה רק כדי להוכיח לו שלא שתית…     "התנשקתי איתו!" צוהל הלב שלי.   "נשיקה ראשונה ואחרונה," מקרר אותי המח שלי.   . אוף, הוא נשקן מעולה.   איזה טעם מתוק יש לשפתיים שלו.       ב.א.   #אבירי_הנסיכה #genterie.tumblr.com

* 2021 המילים האלה עלו לי כזכרון בחשבון הפייס האישי שלי. את הסיפור "שתיקה נעימה" כתבתי כמעט בנשימה אחת. את עשרת פרקיו הראשונים, (כשעדיין כתבתי פרקים כפולים כפרק אחד,) פרסמתי מידי שבוע. ואז הגיע שלב העריכה. לא שיערתי לעצמי אז לאיפה תסחוף אותנו הקורונה, וטוב שלא ידעתי כמה חודשי סגר עוד יגיעו, שבועות של בידוד,…

כשעלו המילים שלי עם התמונה שבחרתי עבורן, חייכתי לעצמי. נזכרתי במילים העוקצות שנכתבות על התיאורים בהם משתמשות כותבות, ואני ביניהן, על כך שהיא מקיפה בידיה את צווארו, רגליה מקיפות את גופו והוא אוחז בה כשידיו תחת ישבנה. מסתבר שזה אפשרי… בר

היא תמיד כתבה מילים כועסות, מילים שורטות, עם תמונות זועקות. כך החליט, ותמיד כשראה את שמה דילג מעל המילים ולא קרא אפילו אות אחת. * יום אחד צירפה למילים תמונה אחרת. היא משכה את תשומת ליבו והוא קרא את המילים. הוא היה המום. הוא שב וקרא את כל מה שכתבה ומאז קורא כל מילה בשקיקה.…

לפעמים אני חושבת שאם אתעלם דברים יעלמו גם. אז זהו שלא…… כי רגשות שליליים שנטועים באנשים זו בעיה מאד רצינית.כך אני מבינה, שכן מעולם לא התנסיתי. אני כותבת מהלבבקצב שהוא מכתיב לי.במין מנגינה פנימית כזושמהדהדת לי ממנו.ללא חוקים קבועים מראש. אני לא משוררת,לא סופרת,(גם לא אהיה בעיניי אחרי שיתפרסמו ספריי.)אני כותבת,מהלב,עם הרבה אהבה. וכך אמשיך….…

אתה עומד מולי שקוע בעולמך. מבטך מרוכז בצג המחשב ובו בזמן פותח את קשר העניבה, מוריד אותה מעליך במשיכה מיומנת. * אני מביטה בך מהופנטת בשעה שאצבעותיך מתחילות לפרום את כפתורי חולצתך. * יש משהו בידי הפסנתרן שלך שמונעות ממני להסיר עיניי ממך. * פתאום, בלי שנאמרה בינינו מילה אחת, אתה מרים עיניך אליי, ומושיט…