תגית: סיפור במתנה

"למה שלא תקפצי לבקר?" שואלת אותי אחותי החורגת. אני מכירה אותה ויודעת שאף מילה שיוצאת מפיה, איננה מקרית."מאז עברת לניו יורק לא נפגשנו," היא ממשיכה בטון מתפנק. 'כי ממש אנחנו אחיות בנפש,' אני חושבת לעצמי ומגלגלת עיניים. "את יודעת איך זה. אני חדשה כאן, ועובדת שעות רבות," אני מנסה להתחמק. "אל תהיי כזאת. אני מתגעגעת,"…

אני נכנס לתחנה עייף מיום פעילות ארוך. תמונתו של אבי מחייכת אליי מהקיר בכניסה. 'היי דאדי,' אני ממלמל, וממשיך לעבר חדרי ההלבשה. ישנן ימים בהם אני נכנס להתקלח אחרי פעילות, וישנם, כמו היום, שאני פשוט מעדיף להחליף את המדים לבגדיי הרגילים, וללכת. "החבר'ה הולכים לפאב, אתה מצטרף?" שואל אותי בילי. אני מושך בכתפיי. "נראה," אני…

עיקר כתיבתי היא כתיבת סיפורים בהמשכים. הסיפורים בקטגורית #סיפור_במתנה נולדו מהצורך שלי לכתוב מידי פעם סיפורים קצרים, שאינם משתייכים לאף קטגוריה, ואני כותבת אותם לפי הקצב שהדמויות מכתיבות לי. קריאה מהנה, בר 2024 פורסם ב-6.11.24 פורסם ב-26.10.24 פורסם ב- 3.7.24 פורסם ב- 12.6.24 פורסם ב- 3.4.2024 2023

אם יש משהו שאי אפשר לומר עליי, זה שאני גבר רגשן. מעטים הם הדברים שמרגשים אותי. אין ספק שהמח הוא ששולט בכל דבר שאני עושה, והלב הוא רק משאבה שמזרימה את הדם בגופי ותו לא. * גרהם ניופנלנד, אבי, הוא גבר קשוח, שחי חיים סגפנים, ואיני זוכר שראיתיו מחייך. הוא מתחיל את יומו עוד בטרם…

"אני מת לנשק אותך," אמר אוליבר מקלאוד. לא ידעתי אם הוא צוחק עליי, או מתכוון לדבריו. "מה את מסתכלת עליי כך? יש לך שפתיים מושלמות. אני בטוח שכל מי שרואה אותך רוצה לנשק אותך." כמובן שלא הייתה לי כוונה לספר לו שלמרות שהייתי בת שש עשרה, אף פעם לא נישק אותי אף אחד. הוא לא…

ישנם הרגעים האלה שאני נמצא עם עצמי, למרות שלידי יושב טייס המשנה, ומאחוריי מטוס עמוס נוסעים. הרגעים האלה קורים כאשר אני מייצב את המטוס ברום השמים, ומעביר את הפיקוד לטייס האוטומטי. אני מרגיש שאני כמותן, כמו הציפורים. מדמה שאני טס לידן, נושם את האוויר הנקי, מרוחק מהחיים הסואנים על פני הקרקע, מנותק ממי שנשאר טמון…

חלק א' חלק ב'