תגית: כמה מילים אישיות

כאן מעבר לאוקיינוס עדיין חג,כנהוג בגולה.אני יושבת לכתוב לכם כמה מילים… חודש מאי לא חייך אליי.זה הגיע למצב שהתקשיתי ללכת,שהשרירים היו מכווצים,והדירו שינה מעיניי.מה שלא עשיתי,לא מצאתי מנוח. אני מאמינה בכוחו של הגוףלרפא את עצמו,והתעקשתישלמרות שהוא כועס עליי,ומאותת לי שקשה לו,שהוא סובל ודלוק,להראות לו שאני מאמינה בכוחולרפא את עצמו, אותי. כשחשבתי שכבר הוקל לי,וישבתי לכתוב…

מילות אהבה שנולדות ממני, מחווירות לעומת גיצי אש שנפוצות לכל עבר של עם מפולג. לא פשוט לצפות בכם מרחוק בדף שלי, שעולה באש מהם. אז בחרתי להתרחק. בחלומותיי אני רואה אתכם מבקרים את בית הסיפורים שלי, בלי שאצטרף לעבור כאן.

והגדת לבנ(ת)ך… קשה לחגוג את חג החרות, כשיש מבני עמך שחרותם נלקחה בכח. לא פשוט לחיות בסביבה עויינת, כאשר העבר הרחוק, זה שעבורו נטבעו המילה 'לא נשכח,' מתעורר לחיים לנגד עיניך. מילים רבות איבדו מערכן במאתיים ויותר הימים שעברו. ובדיוק לשם כך, היה עלינו לקיים את 'והגדת לבנ(ת)ך,' כדי שידעו – את זכותינו על הארץ…

אני יושבת לכתוב כמה מילים אישיות לקראת פרסום גיליון השבת. הגיליון נושק גם לחג הפסח, ואני מקדישה אותו לאלה שחרותם נטלה מהם, ונושאת תפילה שהיא תושב להם במהרה. התקשיתי לכתוב סיפור לחג. בחרתי להעלות סיפור קצר שכתבתי לפני חמש שנים, סיפור שאני מאד אוהבת. בכל סיפור יש משהו ממני. #מבוך_העכברים נולד מתוך אהבתי למשחקי מבוכים…

הוא נולד באירופה הקרה, בן להורים שהתרחקו מהדת, שהרחיקו כל סממן יהודי מביתם, מה שלא מנע מהילדים לקרוא לו 'יהודי,' ולו היה לא מושג מדוע. מתישהו הוא הבין שזו באמת מציאותו, ועם נעוריו עלה לארץ. …לבד. היא נולדה בתל אביב, וגדלה בלב הקהילה החרדית בבני ברק, אצל סבתה. שני עולמות כל כך שונים אחד מהשנייה.…

המילים האלה עלו כזיכרון. הן נכתבו בלב ימי המגיפה העולמית. הן כמשל לימים אלה. * הרבה זיכרונות עלו לי מהיום הזה לפני שנה. רציתי להעלות את כולם. החיים רצו אחרת. כמה קשה לקבל את הבשורות המרות מהערים המוכות בארה"ב, עם שמות של אנשים שקרובים אלייך. לדעת שישנם אנשים היום שנפרדו מהעולם לבד. מידי פעם אני…

השבוע היה עבורי שבוע לא רגיל. (מתי כן?) בסוף השבוע כולל יום שני היו לי אורחים, (שהגיעו מעבר לים,) כך שהשבוע התחיל מבחינתי ביום שלישי. היו לי הרבה תוכניות, אלא שהודעה מטלטלת על מותו של חבר משפחה קרוב, והוא בן 32 בלבד, טילטלה אותנו, והתכנסנו בעצמנו. לא הייתי בטוחה שאצליח לסיים את הגיליון בזמן, ובכל…

מידי שבוע אני מוצאת את עצמי באותה נקודה. ימי המלחמה הממושכת יושבים כבד על הלב. המחשבות על החטופות והחטופים, התמונות שלהם שרצות בראש, מול מה שקורה בארץ, לעיתים קשה לי לכתוב סיפורים ברוח התקופה. אני מתגעגעת לחיים שידענו. סיפור השבוע #היופי_שלך מתוך #והימים_ימי_מלחמה, היה בראשיתו מאד רחוק ממה שהוא הפך להיות. אז שוב אני כותבת…

הפעם במקום כמה מילים אישיות, אני בוחרת להעלות מילים שכתבתי בעבר. הלב טמון במעמקי גופנו ולכן כשכואב לו, כשהוא עצוב, כשהוא בודד, הוא מאפשר לאור שבו לעזוב, ולצאת לחיפוש אחר מי שקורא את סימניו. כשימצא אותו הוא יוביל אותו בין סידקי הלב, בין חרכיו כדי שיאירו מחדש. כך גם המילים, כך גם האהבה. בר מתוך:…

את הסיפור כל הנשים התחלתי לכתוב בימי שלפני … כיוון שבימים אלה אני כותבת סיפורים על רקע המלחמה שנכפתה עלינו, החלטתי לשנות את הרקע והשמות לכאלה שיתאימו לארץ. שיניתי את השמות לשמות עבריים, אבל לא הייתי מרוצה מהם, והחלפתי אותם יותר מפעם אחת. הרגשתי שזה פשוט לא מתאים לסיפור, והחזרתי אותו חזרה לנוף של ניו…