תגית: כותבת אותי

היום היא רוצהקצת שקט. בלי שיחות מהלב,בלי שיחות על אהבה,בלי שיחות על תשוקה,או כאלה שדורשות מחשבה. רק שקט. כמו השלגשיורד בשקט גדולמחוץ לחלונה,מכסה את העולם שלהבלבן בתולי. היא לוקחת נוצה,טובלת אותה בדיו ליבהמציירת לבבות קטנים,ומפריחה אותם לעולםעוקבת אחרי מעופםבעיניים עצומות. בשתיקה. 

פשוט עפים עם הדימיוןלמחוזות שהיינו בהם,כאלה שרוצים להיות. מידי פעם נושכים שפתיים,עוצמים לרגע עיניים,לוגמים יין אם צריך אומץ. לעיתים פותחים כפתור,ולעיתים מתעטפיםבשמיכה מחממתומדמיינים….. הכי חשובלקחת איתך למסע הזהאת המישהו המיוחד,שמסעיר לך את החושים,שמעורר את תשוקתךכפי שאת אוהבת. אם זה במסע איטיאו באש יוקדת.בדיוק כך. ב.א.

"צא למסע למצוא את תאומת הלב שלך. אני רוצה שתזכור שאיש מאתנו לא מושלם. כל אחד עם רשימה של הישגים וכישלונות. תחפש אותה את האחת שתהיה בשבילה המרפא, והיא תנשק את צלקותיך ותהפוך אותן לסימני אהבה. צא למסע למצוא את הלא מושלמת שתשלים את הלא מושלם שאתה לידי שלמות." בר אבידן מאמינה באהבה

המילים דלות מידי לתאר את עוצמת רגשותיי. זה קורה כשהלב שלי מוצף באושר, או כשהוא שבור מכאב. לכן, אני מתכנסת בעצמי, ונותנת להם לשקוע. בר

אני תוהה אם המילים על אהבה באות ממקום של רעב, או דווקא מלב מלא עד גדותיו. מילים של אחרים כמובן. כי את שירו של הלב שלי אני יודעת.

ניסיונך האישי הוא הטוב שבמורים. אומרים שצריך להסתכל תמיד קדימה. ואני אומרת שלעיתים דווקא טוב להסתכל לאחור. לראות מה שעברנו, ולשאוב כוחות מהידיעה שעל הכל התגברנו. להבין שיהיה טוב.