תגית: כותבת אותי

כשהקמנו בית, חשבתי איזה כייף לי שיש לצידי גבר חזק עם שתיי ידיים טובות. אבל הוא לא ויתר לי ולימד אותי… להסתדר לבד. "מה תעשי כשאהיה במילואים?" הוא זרק לי את הטעון הכי הגיוני. אני מודה לו שהוא לימד אותי לא לוותר לעצמי, בשום תחום. לימד אותי, שאני יכולה הכל. זה לא שהוא לא עשה…

ישנן דברים שמונחים לפיתחך, בלי שציפית, והם מרטיטים את מיתרי ליבך, במדוייק, בדיוק בזמן הנכון.   אני זקוקה לצלילים כמו חמצן. הם עוזרים לי לנשום, בימים שאני ממעיטה בנשימות.   בר   imgbin.com

הוא יודע את השקט, את המבט הזה, את שפת הגוף, כשמחשבות שלי נודדות בעקבות המילים, שנכתבות בראשי טרם כתיבתן על הנייר, והפיכתן לעוד פרק מהספור. אני מחפשת לדייק אותן, רואה את גיבור סיפורי יושב ליד מושא אהבתו, ואצבעותיו מרפרפות על עורה כמו רוח שעושה אהבה עם עלי העץ. פתאום אני מבינה, שאצבעותיו שלו, של האחד…

אתה שראית רואה אותי מתלהבת מפרחים, את כל הפרחים שבחנות אתה תקנה לי. שלל צבעים, אדומים, כחולים, צהובים. והוא, הוא כמה פרחי חרצית יקטוף לי‏, מהשדה שבפאתי העיר יביא ואותי מיד יצית,. הרי עוד מעט פסח, האביב כבר בפתח. אתה בכלל, יודע מהי חרצית? ‏ אתה תמלא את ביתי באוכידאות, וורדים. אותם תשים באגרטלי קריסטל…

"בא לך לשחק?" לעיתים זה נאמר בלחישה, לעיתים בקול נמוך וחרוך, לעיתים זה נזרק לאוויר באגביות, כאילו שאל אותו מה דעתי על שלום עולמי… "בא לך לשחק?" לעיתים הוא שואל כשמביט על שפתיי, נושך את שלו, או נוגע בלשונו בשפתיו, ולעיתים כשמבטו מלטף את גופי. "בא לך לשחק?" הוא שואל תוך כדי נגיעה מרפרפת כאילו…

בסופו של דבר,מה רוצה כל אחד מאתנו? שיהיה לו ביתשיהיה לו לאי של שפיות.מקום של שקט. מקום בו יוכל להיות הוא,בלי מסיכות,ערום מכל סממניו החיצוניים.מקום של קבלה. מקום בו יתקבלו השברים שבו,השריטות שנחרטו בובמהלך הימים.מקום של הכלה. מקום בויוכל להניח את ראשוולנוח ללא חשש.מקום בטוח. ולשם כך,אין צורך בעושר גדול.לשם כך צריכה להיותחברות אמיתית,ונקיה. #מעצבת_את_חייההחל…

מידי לילה, רגע לפני שאתה עוצם את עיניך, אתה מביט בו בירח ושולח את מילותייך אליה. אתה יודע שכשהירח יזרח מעל הים, היא תושיט ידה אליו ותקטוף אותן. כל חודש עם מולד הירח אתה כותב רק מילה אחת את.  היא סופרת את הימים עד שיאיר כולו כדי לקרוא שיר שלם שכתבת רק לה. כל לילה…