תגית: כותבת אותי

אינך צריך לדבר,העיניים שלךאומרות הכל. היוםאתה חסר סבלנות,לא רוצה לשחק,לא להתלטף,לא לנשק. היצר טורף אותךואתה חייב להתפרקכאן ועכשיו. ורגע אחרי..כשאתה רגועומסופק,אתה מביט בי מתנצלולוחש: "הייתי חייב." "אני יודעת," אני עונה לך,"ולכן אני כאן." בר

מוקדש לך, האחת שתמיד מוכנה להיות שם בשבילו, גם כשאינך יודעת מתי ואם יבוא. ואולי יום אחד, תתעוררי ותביני……… * הוא שומר עליה על גחלת קטנה. כל פעם שמסתיים לו סיפור אהבה, אם בכלל אפשר כך לקרוא למערכות היחסים שהוא מנהל, הוא חוזר אליה. והיא שכמהה אליו, מקבלת אותו בזרועות פתוחות, מוחלת על כבודה, מוחלת…

אין זה משנה כמה  פעמים הוא יאמר לך שאת הכי יפה בעולם בעיניו, שאת מושלמת. אין זה משנה אם את רזה או שמנה. מה שמשנה איך את רואה אותך, איך את מרגישה כלפייך. זה נעים שמחמיאים לך, שמפזרים סביבך מילים יפות. השאלה היא האם את מאמינה למילים. כל אישה לגופה. בר

היא עדיין זוכרת..את מגע האש הלוהטתעל גופה,את הכאב של העור הפגוע,ובעיקר את הפחד. היא מפחדת מאש כמו מאש.מתנהלת לידה כשצריך.תמיד נזהרת,תמיד זוכרתמה היא יכולה לעולל. היא לעולם לא תשכחאת היום שרקדהאת ריקוד האשבמעגל,על החול הרך והמלטף,ואת כל מהשקרה אחריו. ועדייןחי בה הפחדמפניה. בר