תגית: בר אבידן

שבוע עבר מאז החלטתי שאין טעם שאדבר עם ד"ר רובינס. דווקא בגלל שאנחנו עובדים באותו בית חולים, ואנחנו נפגשים לא פעם. לא שחלילה אני חושבת שהוא ישתף מישהו בשיחות. שלנו. אני מנסה להרים את עצמי, אבל לא מצליחה. אמנם אני מתפקדת, אבל קשה לי לעטות חיוך על פניי. אני מקפידה להתלבש יפה, אפילו התחדשתי בבגדים…

המילים של ברנדון מצלצלות באוזניים ללא הפסקה. "אני לא כלב המחמד שלך." אין לי אשליות לגבי הגברים שמחזרים אחריי, הם רק רוצים לכבוש את גופי. אני כל כך זקוקה לאחד שיעטוף אותי באהבה. אני יוצאת מהמחלקה, אבל במקום לצאת מבית החולים, אני עולה למחלקת הילדים בה מעניק ד"ר ריי רובינס עזרה נפשית לילדים חולים. "ד"ר…

'אז עכשיו את נפגשת עם הבוס במאפיה. את חושבת שכולנו מטומטמים?" מסנן לעברי סוייר ששומע את דבריה של בילי. "תאיר את עיניי סוייר. מה לדעתך אני עומדת לעשות עם הבוס במאפיה, כשלואי שם, וצוות עובדים, ולפי המכוניות שחונות בחוץ, גם צוות המשפצים? אתה יכול לדמיין אותו ואותי הולכים 'לעשות את זה' בין תנורי האפיה הלוהטים?…

השעה חמש וחצי בבוקר. היחידה לטיפול נמרץ פגים עדיין שקטה, למרות שבני המשפחה הקרובים מורשים להיכנס אליה ללא הגבלה. אני ניגשת לבדוק את התיקים מהלילה שעבר. לידת פג אחת הייתה הלילה, וחמישה פגים עומדים לעבור למחלקת הילדים לתקופת מעבר, לפני השחרור הביתה. אני רושמת הערות לתזונאית לגבי כל אחד מהם, כדי שתנחה את ההורים איך…

שעות רבות ביליתי אתמול בקריאת מאמרים בספריה בחברה. למרות שהנושא מאד מעניין ומאתגר אותי, אני חוזר הביתה מותש. לפחות הלילה אוכל לישון, שכן אין היום משחק. חבריי מזמינים אותי לשחק איתם ברשת, אבל זה לא כל כך מושך אותי פתאום. את שעות המחשב שלי מחוץ לעבודה אני רוצה להקדיש רק למטרה אחת, למצוא את מדיסון.…

אני מתעורר שטוף זיעה. אני לא תמיד זוכר את החלומות שלי, אלא שהבוקר החלום מלווה אותי גם כשאני נכנס להתקלח. * "שיהיה לך ברור שאני הכרתי אותה קודם!" צרח עליי סוייר. קולו הדהד בכל המסעדה, וגרם לסועדים לקפוא במקומם. "אתה מבין שאם סלין הייתה רוצה אותך, זה היה קורה כבר, ואין לזה קשר אליי?" עניתי…

אני מעיפה מבט מהיר על השעון שעל ידי. "אני מצטערת, המשמרת שלי מתחילה עוד חמש דקות. עליי למהר ליחידה." “אני לא מבין, חשבתי שאת מסיימת כעת את המשמרת. הנחתי שאם לא עבדת ביום, עבדת במשמרת לילה. את רוצה לומר לי שהקפיצו אותך במיוחד?" שואל ד"ר פיצג'רלד בפליאה. אני לא מגיבה על כך שהוא עוקב אחרי…