תגית: בר אבידן

הוא לא רגיל לחתולות רחוב. הוא סוקר אותה. הוא לא בטוח מה הוא יותר. מתעב את הססגוניות שלה, או סקרן ממנה. "מה לזו ולאירוע כזה?" לא מתאפק און ושואל את עדן מזכירתו שיושבת לידו לבושה בטוב טעם כאילו יצאה מירחון אופנה פריזאי. "אין לי מושג מי זו," היא אומרת ומוסיפה בלעג ש”בטח היא עובדת פה…

"וזו בדיוק הסיבה שעזבתי," היא אומרת לו, "הכאב הזה אני מרגישה כעת מול מילותיך הקרות." היא היתה צריכה לדעת. הרי היא ידעה שאין בו אהבה. וגילתה את ניצניה אצלה. היא כבר ידעה שזו לא רק התרגשות , ולא רק חלום, זה משהו אמיתי. ועכשיו היא נושמת עמוק לתוכה את החמצן שינקה לה את מחזור הדם…

**יואב**   "אתה שוב יוצא הערב?" שואלת אותו הופ בתחינה.   "מה את מתפלאת?" עונה לה יואב, "יש לי משהו טוב יותר לעשות?"   "להיות איתי אולי?" היא עונה לו.   "את משעממת אותי, כבר לא מרגשת אותי בכלל. מה שמחזיק אותנו יחד היא העובדה שיש לנו ילדים שאותם את רצית," הוא אומר לה ומוסיף,…

בימים ההם בהם הכל סער מסביבי איים להטביעני הקשבתי לשתיקתך שדיברה אליי ללא מילים אמרה לי בדיוק את המילים הנכונות שהייתי צריכה לשמוע ועזרה לי לנשום כמה היית רוצה לשמוע אותן בקולך ואת מה שלוחשים לי געגועיי לוקחת נשימה עמוקה ועוד אחת והנה זה אתה שוב זה שעוזר לי לנשום ב.א.©

אני עוטה על עצמי מסיכה, יוצאת לשוטט בעולם. המסכה הזו מגינה עליי מפניך ומפני אחרים. אתה אומר שאני אטומה, שליבי נעול. לו היית יודע את הקוד הסודי לליבי, לו היית יודע מהי האבן הנכונה בחומה שיצרתי, היית יכול להסיר אותה, והיא כבר היתה ממוטטת את כל האבנים מסביבה. אבל אתה מנסה לחדור אותה בכח, ורק…

מתרגלת איפוק. לא כותבת לך את געגועיי. לא חושבת על שלך אליי. זה כואב לי מידיי. רואה אותך נוכח. מקטינה את החלון עד שנעלם. כדי שלא אדע, שלא אשלח לך מילים. אני רוצה להגן עלייך מפניי. פעם אמר לי מישהו: ״כשאת נוגעת במישהו, הוא שלך לנצח.״ אז הורדתי את ידיי ממך. מצלמת תמונות בשבילך, אותי…

הדבר היחיד שאני זוכרת ממנה הוא הריח הנפלא של רוטב העגבניות שהייתה אמא מוזגת בנדיבות על הפסטה. כל פעם היתה הפסטה מסוג אחר. פעם בצורת חצי סהר, פעם ארוכה, פעם בצורה של צדף. רק כאשר בגרתי למדתי שלפסטה שמות שונים. הפוסילי היא הפסטה המסתובבת סביב עצמה, הפנה היא קצרה וחתוכה בצדדים באלכסון, וישנם גם הפטוצ'יני,…

חיבוק, זה כל מה שהיא רוצה כעת. כמעט סוף שבוע. היא יודעת שהוא לא יהיה שונה מאלו שקדמו לו, מאלו שיהיו. חוטים דקיקים של עצב כבר מתחילים להירקם סביבה. רסיסי דמעות כבר מתחילים להיווצר בתוכה, מחכים להתגלות לעולם. היא כבר יכולה לשמוע בדמיונה את צעדיו של העצב ההולך ומתקרב יד ביד עם הבדידות. היא יכולה…

"מישהו מצלצל בפעמון או שאני מדמיינת?" שואלת אווה את בעלה דיוויד, מעירה אותו משנתו העמוקה. הם מטים אוזן ושומעים שוב את צלצול הפעמון העקשן. דיוויד ממהר ללבוש את החלוק האפור שלו ויורד למטה. "מרי את נראית נורא. מה קרה? בואי כנסי." "אין זמן מר סמית'. אני מפקידה בידך את עתיד ילדיי. שמור על זה מכל…

חברת סטארס מערכות מתקדמות חדר ישיבות – קומה 48 לב העיר   15:00   אני יושב בפנים חתומות מול הלקוח שלי. אם יש משהו שאני מתעב הוא שלקוח מביא איתו בחורה לקישוט, כזו עם שמלה קצרה ורגליים שלא נגמרות, וחושב שבכך יסיח את דעתי ויוציא אותי מהריכוז. כמה שהוא טועה. אני סוקר אותה במהירות רק…