תגית: בר אבידן

“גילי את באה לשחק היום?" שואל איילת. "אני מותשת. הייתי בעבודה עד מאוחר. רציתי לסיים את הפרויקט לפני החג," עונה לה גילי. " יש לפנינו כמה ימי חופש תנוחי מלא. את יודעת שאני אוהבת לשחק איתך," עונה איילת, "יחד אנחנו צוות מנצח." ".מה אני אעשה איתך," עונה לה גילי, "את תמיד יודעת איך להפוך את…

דן אני נכנס הביתה. מרגיש שאני נחנק. אני לא יכול לסבול את המחשבה שהיא תופיע מול עיני. עצם העובדה שהיא נושמת את אותו אויר שאני נושם מעצבנת אותי. "אביך התקשר. זה בקשר…" היא מתחילה לאמר לי. "ממתי את מנהלת לי היחסים עם אבי?" אני יורה לעברה, "ממתי??" "בסך הכל הוא ביקש למסור לך הודעה," היא…

הציר הבא ממהר להגיע ולירז חושקת שפתיים למרות שבא לה לצרוח מכאב. היא שוב מתקשרת לגיא. הפעם הוא עונה לה וצורח: "מה את לא מבינה? אם אני לא עונה סימן שאני עסוק, את לא חושבת?? תפסיקי להטריד אותי." "תקשיב גיא," היא מתחילה לומר אבל משתתקת. היא כל כך כועסת עליו הרי הוא יודע שהיא לקראת…

"זה השולט באחרים הוא אולי בעל עוצמה,אך זה השולט בעצמו הוא חזק יותר עדיין." לאו-צה הוא חוזר הביתה, ניגש להניח את תיקו בחדר העבודה שלו. הוא מוזג לעצמו כוסית ומתיישב על הכיסא. הוא מסתובב לעבר החלון אך אינו מביט מבעדו, אלא עוצם את עיניו ונותן למשקה לחמם את גופו, לטייל לו במחזור הדם ולעמעם את…

“אני בצרות. העוזרת שלי אושפזה בבית חולים ואני חייבת עזרה, " אומרת נטלי לחברתה שרה. את שרה היכרה נטלי כמה שנים קודם באמצעות ידיד משותף בשעה שחיפשה מישהו שיבוא לצלם את הילדים בגן. אמנם שרה מתעסקת בצילום אומנותי, אבל הסכימה לבוא. נטלי התרשמה מאד מהקשר המיידי של הצלמת הצעירה עם הילדים ומאז הן חברות בנפש.…

צלצול עקשני מחריד את השקט בבית. אליה מקיצה משנתה מבולבלת, לא בטוחה מהיכן נשמע הצלצול. "למה שמתי שעון מעורר לשעה כל כך מוקדמת?" היא ממלמלת. היא מביטה מבעד לחלון. חושך מוחלט בחוץ, לילה ללא כוכבים. שוב נשמע הצלצול. עכשיו היא קולטת שזהו צלצול הפעמון בכניסה. הלילה חם במיוחד והיא ישנה ערומה. היא מגששת על הכרית…

            אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות עכשיו. אני נכנסת לרכב ונוסעת מחוץ לעיר לשכונה של ההיספנים. אני נכנסת לפאב עם סמל המגדלור הכחול. ״ילדה מה את עושה פה לבד?" שואל אותי הברמן. ״אני רוצה לשתות את עצמי למוות,״ אני עונה בחיוך הכי מתוק שאני מצליחה לגייס. ״אני יודע…

"אנחנו צריכים לדבר," אני אומרת לשון. "אין לי זמן כעת," הוא עונה לי, "יש ישיבת סיעור מוחות עוד עשר דקות." "אני מבקשת ממך דקה אחת," אני אומרת לו בקול רועד. "אין לי," הוא עונה, "עכשיו תעזבי אותי לבד." אני מסתכלת על הגבר הזה שחולק איתי את מיטתי ולא יודעת איך להגיב. הוא לא מזכה אותי…

*(היא)* רואה אותךעומד קרוב אליהנושק להנשיקות קטנותבעורףבמקום שאני אוהבתבדיוק כמושהיית נושק ליהלב שלי אומר:"לכי מכאן"ואני מרגישהאת פירפוריוואת משאבת הדםעובדת כמשוגעת *(הוא)* אני עוצם את עיניימנשק את האחרתבדיוק כמושאת אוהבתבמקום שאת אוהבתמדמייןשזו אתרוצה שתראיכי במשחק הזהשבינו לבינהאיני מוכן להיות הראשוןשיאמר:"אוהב אותך" *(היא)* יוצאת לרחובבהליכה מהירהשהופכת לריצהוהגשם יורד מלמעלהעוטף את כולישוטף את כולינמהל בדמעותייואני עומדת באמצע הרחובוצועקת…

  **קייתי** אני יוצאת מהמקלחת, שערי הקצר עדיין נוטף מים. אני מתנגבת ונכנסת לחדר הארונות למצוא לי סט של בגדי ספורט. אני רוצה לומר לו שאני הולכת להתאמן כאשר אני מבחינה בטלפון שלו רוטט על השידה שבמרכז החדר. על הצג מופיעה תמונה שלא מותירה כל ספק לגבי כוונתה, והכיתוב: "מחכה לך חסרת סבלנות." שתבינו, היום…