תגית: בר אבידן

"אני לא מבין מה הבעיה לתת אישור לארבע שעות למדורה ברחוב הפרדס?" שואל אסף, "מה אני אמור לומר לילדים. מכבי האש לא מאשרים לכם את המדורה?" "בהחלט. הם לא יודעים שאש זה דבר מסוכן?" עונה לו אפרת בחוסר סבלנות. "זה ממש הזוי," עונה לה אסף, "אפשר לחשוב שהילדים שלי הם היחידים שחוגגים את ל"ג בעומר…

"רייצ'ל, קיבלת 85. כל הכבוד," אומרת מיס פולק, "אני מניחה שלמדת עם ג'ורג'ינה כפי שיעצתי לך." "כן, מיס פולק," היא עונה לה. "ג'ייקוב, הו ג'ייקוב, מה אני אעשה אתך. עוד פעם 75. מתי תתחיל ללמוד?" אומרת מיס פולק. ג'ייקוב שותק. מה יש לו כבר לומר. הרי גם הוא וגם מיס פולק יודעים שהוא לא משקיע…

דצמבר 16 2017 5:20 היא יושבת המומה מול הרופאה. רק לפני שבועיים גמרה את הלימודים. היא יחסה את עייפותה המתמשכת לתקופה הלחוצה של המבחנים, וגם לעצב שהשתלט עליה אחרי שגילתה שג'יימס בעצם לא אהב אותה מעולם. מבט אחד בפניו המזלזלות ובפניה הסמוקות של מרצדס ששוכבת תחתיו, מגלה לה מה שכולם כבר ידעו. אש האהבה כובה…

  "מיקה אני חייבת את עזרתך דחוף," אומרת גילי, "מישהו לא נעל טוב את הדלת והמסעדה מוצפת. אני חייבת שמישהו ילך עם הבוס לקניות. לצערי אני לא יכולה ללכת, את יודעת שאני מאוהבת בו וכל כך חיכיתי להזדמנות להיות איתו לבד." "אני לא מבינה אם בכל מקרה אי אפשר לפתוח את המסעדה בזמן, והמטבח מושבת,…

  "להתפרע, להשתולל, הכל מותר. רק לא להתאהב," היא משננת לעצמה לפני שהיא פותחת את הדלת הכבדה של הבר. היא מרגישה את הקור המקפיא עדיין מנסה לאחוז בה, אבל היא חומקת פנימה. מיד כשהיא נכנסת מקבלת את פניה הרוח החמה העולה מפתחי החימום ומאיצה בה לפשוט את מעילה הצמוד, את הצעיף, הכפפות והכובע. שיערה הארוך…

יש ימים כאלה שאני מרגיש שאני לא יכול יותר. אני גבר מאד מסודר, אם זה בעבודה ואם זה בביתי. אני עדיין שומע את השאגות של אבי צועק עלי לסדר את החדר, כאשר בגלל החלון הפתוח עף דף על הריצפה. עדיין זוכר אותו ממלא את הנייר שלו בטבק ומדליק אותו בעצבים. פניו היו אדומות מכעס וידו…

  "נלי סמואל את בסדר? יש משהו שאת לא מספרת לי?" שואלת בדאגה סוזן. "הכל מעולה," עונה לה נלי בחיוך. "משהו פה לא בסדר. אני חושבת שאת מתחזה," עונה לה סוזן.  נלי מסתכלת עליה בתמיהה. "שאת תקני רק שמלה אחת? ומה עם עוד כמה חולצות לבנות וכמה שחורות, כי כאלה אין לך?" "ראשית קניתי שלוש…

הכתם על צווארון החולצה לא השאיר הרבה מקום לדמיון. האשה שהיה איתה משתמשת בבושם שלא לטעמי, אבל זה לא העניין. השפתון שמרחה על שפתיה אמש היה סגול. אני לא רוצה לחשוב היכן עוד היו שפתיה על גופו של בעלי. אז זהו, שהוא לא בדיוק בעלי. מעולם לא נישאנו. זה פשוט לא יצא. השנים עברו, ולשנינו…

          "אני לא מאמין איזה כבישים מחורבנים יש פה," אני רוטן וחושב על צמיגי הטויו החדשים שלי. "אתם מאמינים שעברנו שבע תאונות שרשרת בפחות מחמישים מייל?" אני שואל את טימותי ואנדי. אני מעיף מבט על השעון ורואה שאנחנו באחור מטורף. "נראה לי שנצטרך לחפש מקום לישון בו הלילה," אני אומר ומנסה…

אני מביט מסביבי. כל המעמד הזה הזוי בעיני. ככל שעבדתי קשה יותר מירל ביקשה יותר. אני תוהה לעצמי להיכן נעלמה הנערה המתוקה והצנועה שנשאתי לאשה. לא הייתי מעלה בדעתי שהיא תגדל להיות כזו מפלצת. היא נכנסת לאולם בית המשפט, נעולה בנעלי סטילטו מנומרים, עם חצאית שלא הייתה מביישת נערת ליווי וטון של שרשראות זהב וטבעות.…