תגית: בר אבידן

ספטמבר 7 2018 בלב פועם מהתרגשות אני מניחה את ידי על הדלת. הגיע הזמן. כל שנה מגיע הרגע הזה, וכל שנה אני מתכוננת אליו אחרת. השנה הרגע הזה היה ארוך במיוחד. אני פותחת את הדלת של ארכיון מספר 5778 בפעם האחרונה. לידו כבר נוצצת דלת 5779 מסתכלת עלי ביהירות מסויימת בטוחה שהיא הטובה מכולן. "הרגעי,"…

הוא: מתי סוף סוף נפגש? כבר שבועות אנחנו מדברים בלילות וזה מרגיש לנו שאנחנו קרובים מאד. גם אני כבר רוצה לראות את הגבר שמאחורי המילים. הוא: בואי נבחר לנו תאריך מיוחד. אני חושבת מה יכול להיות תאריך נחמד. הוא: אני יודע. 9.9.18 יהיה מושלם. זה שלוש פעמים 9 וככה נזכור את היום. לו ידעתי אז…

טורי מסיימת לשלוח מייל בשעה שהיא מכרסמת את הכריך שלפניה. היא לא רעבה אבל יודעת שלא יהיה לה הרבה זמן לאכול מאוחר יותר, ולכן היא מכריחה את עצמה לאכול. היא לא רוצה להזדקק שוב לתרופות כדי לחזק את בריאותה. היא יודעת שאביה לא יוותר לה על הבדיקות בחודש הבא. ככה זה שאת בת של רופא…

אני יושבת מול המסך הלבן והריק. אף מילה לא עולה לי בראש שתעזור לי להתחיל לכתוב סיפור חדש. רק הבזקים של המילים שזרק לי רונן. מילים מלאות אש וגופרית, מילים מלאות שנאה. * אני נזכרת ביום ההוא שברחתי פעם ראשונה. היה לנו ריב קשה והחלטתי לשכור חדר בקיבוץ ליד הכנרת. חשבתי שאמצא שם שלווה ואוכל…

"את לא יכולה לעשות לי את זה שרון. אמרתי לך שיום שלישי הוא היום הכי לא גמיש שלי," אומר ג’ו בייאוש. "מצטערת. שלא מתאים לך," עונה לו שרון בלעג. "הסברתי לך שאמא שלי לא יכולה לעזור בימי שלישי. בניגוד אליך היא עדיין עובדת. חוץ מזה שהיא את ילדיה כבר גידלה. לך יש בסך הכל את…

ארבע שנים אחרי שחציתי את האוקיינוס, אמרתי לאמי החולה שיש בכוונתי לחזור הביתה. עדיין הייתה בבעלותי דירה אי שם בשפלה שבה התגוררה באותה העת אמי. היא סירבה בכל תוקף שאחזור. "את כל כך מאושרת שם, את צוחקת מלא. אינני רוצה שתחזרי בגללי," היא אמרה למרות שידעה שימיה ספורים. בלית ברירה חייתי על הקו כמה שבועות…

**מייסי** "קיוויתי לשמוע ממך את המילים 'אני אוהב אותך.' לקח לי זמן להבין שאני משלה את עצמי. לכן אינני רוצה שום קשר איתך יותר," אני אומרת פגועה לטיילור. "בשביל מה באת לפה בכלל אם ידעת שאת לא רוצה לשכב איתי?" אומר לי טיילור בכעס. "אני אשלם על החדר הלילה," אני מפטירה לעברו ופונה ללכת. "אין…

איאן אני מרגיש שאני חי על אוטומט. לעת ערב אני נכנס לבר לשטוף את היום מעליי. האורות מעומעמים, המוסיקה סוערת, ונפשי צמאה לשקט. אני מזמין משקה שישטוף לי את היום, שייקל עליי לנשום, שיעזור לי לשכוח. משקה שישכר אותי כדי שלא אדע מי אני, ולאן אלך בסופו של יום. העיקר לא לזכור את טעם הבגידה,…

לייסי אמנם זה כבוד גדול להיות בתו של טייס קרב, אבל זה גם אומר שאין לעולם לדעת כמה זמן נגור הפעם בבית החדש. זה קשה הרבה יותר כאשר את נערה מתבגרת, והכי קשה ששנת סיום הלימודים מתקרבת ואיתה נשף הסיום. אני לא מרשה לעצמי להקשר לאנשים. בטח לא לבנים. אבל הלב שלי לא מקשיב לקול…

הוא מנסה להיזכר איך נוצר הקשר הראשוני ביניהם. מי מביניהם היה שם ראשון בקבוצה הזו שברשת החברתית. מול עיניו עולים הפוסטים השמחים שלה, תמיד אופטימית, תמיד מחייכת בתמונות. כאשר התקרבו קצת ופתחו קצת את הלב הוא התחיל לקלף ממנה את השכבות וגילה את כל הכאבים. את האכזבות, השקרים והמסכות. היא היתה נותנת לו מעצמה, ונסוגה…