תגית: בר אבידן

מיה "הנה השטר על סך עשרת אלפים דולר ששלחת לי,"  אומר לי קיילן ומגיש לי את השטר. אני רוצה לאמר לו שאני לא מוכנה לקבל אותו בחזרה. אבל הוא ממשיך לדבר: "אני מבקש שתחזירי אותו לבנק שלך. כפי שאמרתי לך אינני יכול לקבל אותו ממך בשעה שלשנינו ברור שזה לא החוב שלך."  רוברט מחוויר. הוא…

מיה עורך הדין סטרטון מביט בי במבט מזלזל. הוא כל כך בטוח שאינני עוסקת בעריכת דין, והוא נחוש בדעתו להוכיח זאת בעזרת הרישומים בלשכת עורכי הדין.   הוא מעלה את  התכנה של עורכי הדין, רושם את שמי ומקיש. הוא אפילו לא ממתין שהמידע עליי יעלה ומסובב את המסך אליי ואומר: "תראי במו עינייך." "אה," אני אומרת,…

"קומי קטנה," אומרת  לי מאמאן ונוגעת בי קלות, "יש לנו אורח הלילה." אני פוקחת עין אחת ומציצה למעלה על החלון מעל מיטתי. חושך מוחלט בחוץ. אני כל כך רוצה להמשיך לישון אבל מתמתחת, מנסה לבלוע את הפיהוק הגדול שחומק מפי. אני מותחת את כותונת הלילה בעלת הפרחים הסגולים, דואגת שתכסה את כולי וקמה. אני יוצאת…

מיה "איפה את עובדת?" הוא שואל. "במשרד עורכי הדין," אני עונה. "אני אגיע," הוא אומר לי וסוגר. "ולאן בדיוק תגיע?" אני שואלת את הטלפון לאחר שהשיחה כבר נותקה. אני אבודה. מה יצא לי מזה שהתקשרתי? ברגליים כושלות אני נכנסת לבניין. אני יודעת שעליי להתעשת מייד. "הכל בסדר?" שואל אותי השומר בכניסה. "בטח," אני אומרת ועוטה…

קיילן אני לוקח בהיסח הדעת זוג תחתוני בוקסר ולובש אותם. המחשבות שלי מפוזרות. אני יורד למטבח להכין לי לשתות. שקט גדול עוטף את הבית. רק האור מעל המדרגות דולק. אני יורד בזריזות למטה. אני מוסיף מים למכונת הקפה, שם טבלית, וניגש להוציא מהמקרר את קרטון החלב. הקרטון מרגיש לי קל מידי ואכן רק טיפות מעטות…

טקסס כמה רחוק נראה לי יום אתמול. כאשר צלצל אליי דן מנור והזמין אותי לבית הוריו לא התחשק לי לבוא. אני באמצע פרויקט, ואת השעות שאינני מתכנת בהן אני מעדיף להעביר במשחק מחשב כדי לרוקן את הראש ממחשבות. "אתה חייב להתאוורר," הוא אומר לי. הוא יודע בדיוק כמה קשה אני עובד, כיוון שהוא עובד אצלי.…