בר אבידן -מאמינה באהבה

כריס
כריס

כריס

"אני צריך לקחת את לונדון לסיבוב קצר," אני אומר לשופט, "מתי אתה רוצה שניפגש?"

"אני צריך ללכת לסדר משהו, אשלח לך הודעה," הוא עונה לי.

אני לוקח את לונדון ויורד איתה לחוף האוקיינוס.

"איזה יום מטורף," אני אומר לה, "את מבינה שהיה לי מזל גדול? יכולתי להסתבך עם מק'ניל. כמובן שהייתי תובע אותו, אבל באמת שאין לי כוח לתביעות כאלה. את רוצה לרוץ קצת?" 

לונדון מביטה עליי בסקרנות ולבסוף ניגשת לשחק עם המים. היא מתקרבת אליהם כשהם נסוגים, ובורחת חזרה כשהם מתקרבים אליה.

למרות שכבר אמצע היום אני נכנס למדור הרכילות לראות אם כתבו עליי משהו ורואה את תמונותיה של סול מצולמת בבית הקפה אצל בן במגדל הנהר.  היא מחזיקה בידיה תינוק שמחבק אותה ומניח את ראשו על כתפה. רק במבט שני אני מזהה שזה סקוטי הבן של ריי חבר שלי.

אני תוהה האם היא באה לדבר איתו. אני יודע שהיא לא מטופלת שלו אבל יודע גם שהם מדברים כשהיא מרגישה שקשה לה להתמודד.

אני מרגיש דקירה בלב. בדיוק כך אני מדמיין אותה עם הבן שלנו בזרועותיה. המילים שלה שהיא לא רוצה ילד שוב מהדהדות לי בראשי.

אני מרגיש שאני לא מסוגל ללכת לעבודה כעת. אין לי שום רצון לשתף איש ברגשות שבועטים בי. אני מרגיש שנזרקתי אחורה בזמן, לימים בהם בעטו בי השדים וגרמו לי להיות חסר מנוחה.

אני יודע מה הנשק שלי להלחם בהם. מיום שהיכרתי אותה, עוד לפני שהפכנו לזוג, התחלתי להרגיש שהגוף שלי נרגע, שהוא לא נלחם כשהיא בסביבה.

אני מחכה כבר לרגע שהיא תהיה לידי. אני זקוק לה כאוויר לנשימה.

השופט מתקשר אליי ומודיע שצץ לו דיון דחוף. "אני נאלץ לדחות את הפגישה למחר."

"באיזה עזרה מדובר? אני שואל כדי לדעת לכמה זמן תזדקק לי," אני מסביר לו.

"העניין של מק'ניל השכיח ממני שלא הספקתי לספר לך. אנחנו רוצים להציב את עץ חג המולד על המרפסת בקומה העליונה של הבניין. כיוון שזו מרפסת פתוחה עלינו לחזק אותו כך שישאר יציב ולכן אני זקוק לכמה זוגות ידיים חזקות. "

חג המולד נשכח ממני לגמרי. כאשר אני עושה את דרכי חזרה למשרד אני עובר בחנות התכשיטים שנמצאת בניין אחד מול הבניין שלנו.

אני יודע בדיוק מה אני רוצה לקנות לסול. "תראי לי בבקשה תליון של מפתח, כזה שפותח לב," אני אומר לה.

המוכרת מוציאה שני מגשים עמוסים בתליונים.

"אני רוצה משהו עדין בזהב לבן ומשובץ ביהלומים," אני מסביר לה.

"אני רואה שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה ומבינה בדיוק למה אתה מתכוון." היא מחזירה את שני המגשים למקומם, הולכת לארון תצוגה אחר, מוציאה מאחת המגירות קופסה קטנה וחוזרת.

"זה מה שאתה מחפש," היא עונה לי בחיוך .

"זה האחד," אני אומר לה מרוצה.

אני לא טורח לשאול כמה הוא עולה, ומגיש לה את כרטיס האשראי.

"אני חושבת  ששרשרת דקה תתאים לתליון, מה דעתך על  זאת?" היא מניחה את השרשרת כשהתליון עליה על בד קטיפה שחור.

"מושלם. זה יפיפה,"  אני מתפעל, "בדיוק כמוה."

היא מחזירה לי את כרטיס האשראי והקבלה, ומתפנה לארוז את המתנה. "איזה עטיפה אתה בוחר?"

אני מצביע בידי על האחת שמוצאת חן בעיניי.

"אני יכולה לשאול אותך משהו? אני מקווה שלא תחשוב שאני חטטנית," היא שואלת בחשש.

"תשאלי," אני אומר כשאני רואה שהיא מסמיקה.

'מה כבר יכול להיות שאסרב לענות?' אני חושב לעצמי.

"שרשרת כזו נותנים לאישה שאתה רוצה שתאחוז בלבך," אני מרגיש שהיא מתפתלת, בוררת כל מילה.

"בדיוק כך," אני עונה בחיוך.

"אבל אתה כבר מאורס," היא אומרת.

"הבנתי… אני לא. אין לי מושג מי הפיץ את השמועה הזאת," אני עונה לה בקול אדיש אבל בתוכי אני מתפוצץ.

"טוב זה די ברור," היא עונה לי, "מיילי רוקפלר הרי יכולה לפרסם כל מה שבא לה."

"וזה למה?" אני שואל.

"אני מניחה שאני לא מחדשת לך שהיא קריסטל. כולם יודעים זאת ורק מעמידים פנים שלא. יום יגיע ומישהו עוד יתנקם בה על כל המילים שהמרושעות שהיא כותבת בטור הרכילות שלה."

"אני אדבר איתך בכנות," אני אומר, "אני באמת לא מכיר אותה. לא ברור לי איך מזה שבאופן מיקרי היא ישבה לידי בארוע ואפילו לא דיברנו, היא המציאה את הסיפור הזה. אני מקווה שזו שתקבל את מפתח ליבי תבין זאת."

"אני לא יודעת מי האחת שלך אבל בטוחה שהיא תאהב את המתנה שקנית לה."

אני נכנס למרכז הקניות הצמוד להשלים את הקניות לחג. אני מודה על כך שלפול כבר קניתי בגדים במיו מילאן. אני זוכר שהתלבטתי לגבי סול, אבל אני מניח שבתור פרזנטורית היא כבר רכשה כל מה שרצתה.  

רק כאשר אני חוזר למשרד ומניח את הנייד על השולחן אני שם לב לסימן של הודעה. אני ניזכר שכאשר קרה מה שקרה עם מק'ניל העברתי את הנייד ל'שקט.'

אני עדיין לא מרוכז ולכן לא בודק ממי ההודעה אלא נכנס לקרוא אותה.

כריסטופר

רציתי ליידע אותך שאני בדרך חזרה ממסעי האירופה.

אגיע תוך כמה ימים לסן פרנסיסקו.

נודע לי שאתה גר כעת בעיר ורציתי למנוע אי נעימות במקרה שנתקל אחד בשניה.

ברכותיי לרגל אירוסיך.

"איפה את?" אני שולח מייד מסרון חזרה.

היא לא עונה.

"את לא עונה לשאלתי. איפה את? אני רוצה לראות אותך," אני כותב לה.

"זה חסר טעם,"  היא עונה, "מה שהיה בינינו, או איך שתקרא לזה, חתום. תניח לי," היא כותבת ומעלה את חמתי.

אני מתקשר אליה והיא לא עונה.

"אני מזמין כרטיס ומגיע לניו יורק," אני כותב לה מייד.

"תעשה מה שבא לך. סביר להניח שאני כבר לא אהיה פה" היא עונה לי אחרי זמן שנראה לי נצח.

אני עושה את מה שהבטחתי לעצמי לא לעשות. אני מתקשר לסמואל.

" בישיבה," הוא שולח לי מסרון.

אני יודע שיש סיכוי שהוא מתעלם ממני, אבל מבין שיתכן שהוא באמת לא יכול לדבר ולכן אני מרפה מהעניין.

אני נכנס לתוכנה של ברוקלין חוף מערבי עורכי דין מסחריים, שולף את כתב התביעה נגד מיילי רוקפלר ושולח אותו לסול.

"אני מבטיח לך שאגיע אליה. היא צריכה לדעת שאני לא יכול לנשום בלעדיה. נכון לונדון?"

לונדון ניגשת אליי ומחככת את אפה ברגלי.

אני מחכה לראות האם סול פתחה את ההודעה ורואה שלא.  

'אתה רוצה אותה, תלמד לחכות,' אני מדבר אל עצמי, 'היא שווה את זה.'

overstock.comתליון

סול

אני לא נושמת.

אני מביטה המומה בהודעה שכריס שלח עם נספח מצורף שכותרתו – כתב תביעה.

על מה בדיוק הוא חושב שיש לו לתבוע אותי?

אני לא מסוגלת להתמודד עם זה ומראה את זה לליאה שיושבת מולי במשרדה.

"על מה הוא תובע אותך?" היא מביטה מופתעת.

"אין לי כוחות להתמודד עם זה ליאה. אשלח לך את זה אחר כך ותסגרי איתו את הסיפור מחוץ לכתלי בית המשפט.״

ליאה מביטה בי בעיון ושותקת.

"בואי נחזור לניסוח המודעה לגיוס משקיעים. זה העתיד שלי," אני עונה ומנסה להתרכז בה. אני כותבת ומוחקת מספר פעמים.  אני יודעת איזה משקל עצום יש למילים שלי בשעה שאני מנסחת מודעה שאמורה להביא לחברה משקיעים בחברות הסטארט אפ שאני מלווה."

הנייד של ליאה מצלצל ותשומת ליבה מופנית ממני לנייד שלה. היא מקלידה משהו ואני מנצלת את הזמן לשלוח הודעה למאיה שהצטרפה רק הבוקר לחברה.

"כשתתפני אשמח שנדבר."

אני ניזכרת בחיוך בשיחה שלנו בלילה שעבר.

**

"אני לא מאמינה שאת מציעה לי עבודה," אמרה מאיה בהתרגשות, "זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. את יודעת כמה חיפשתי עבודה בתחום ולא מצאתי. הייתי בטוחה שתשנאי אותי על איך שהתנהגתי עם כריס."

"אני יודעת כמה את מוכשרת," עניתי לה והתעלמתי מהערתה על כריס. בינינו הייתה לי סיבה לכעוס עליה, אבל מה שהיה היה, "אני בטוחה שאם תעשי דברים שאת אוהבת לא תתעסקי בשטויות. כמו… לרכל."

"אני נשבעת לך סול שאני לא קריסטל. אני יודעת שיש אנשים שחושבים כך, אבל אני לא. אני מודה שאני לא סותמת את אוזניי כשמדובר ברכילות, אבל מבטיחה לך להשתנות."

שמחתי לשמוע שמאיה הודיעה לי שתבוא לעבוד כבר למחרת בבוקר.

*

מאיה מתקשרת מייד. "בשבילך אני תמיד פנויה," היא אומרת לי.

"יש כמה דברים שאני רוצה לבקש ממך. אני עומדת לפרסם מודעה בקשר לגיוס משקיעים. אני זקוקה לדימיון שלך כדי להציג אותה בצורה מושכת את העין.

יש עוד משהו שהייתי מבקשת ממך. אני רוצה לצבוע את חזית הבניין ולכתוב עליו את הספרות חמש מאות עשרים  ואת המילים בית רפאל קרטייה. 

גם את הלובי על הקיר עליו תלויות התמונה של רפאל קרטייה ושלי, הייתי רוצה לצבוע. יש לי רעיון בראש אבל אני רוצה לשמוע ממך."

אני עדיין נמנעת לספר שרפאל הוא אבא שלי.

פתאום אני נזכרת בהפרשי השעות ומה שאצלי הוא אחר הצהריים אצלה עדיין בוקר. כבר למדתי ששלוש שעות זה המון זמן.

 ״תראי אותי. כולי מרוכזת בעבודה ששכחתי לשאול איך הסתדרת. סמואל אירגן לך מחשב?״ אני שואלת.

״קיבלתי מחשב חדש,״ היא עונה לי בשמחה.

״ברור שכך. תעשי סקר של תוכנות שאת רוצה ותראי לסמואל. אני אאשר לו לרכוש אותן. לשרה המזכירה שלנו יש את פרטי כרטיס האשראי שלי. אני רוצה שיהיה לך כל מה שאת צריכה. בינתיים תעבדי עם תוכנת גולד של חברת פניני ים. יש בה כל מה שאת צריכה לעיצוב המודעה.״

"אין כמוך סול. אני מאושרת להיות פה. אשמח לשמוע מה את חושבת בקשר לעיצוב. אני יודעת שיש לך טעם מעולה,״ היא מחמיאה לי. אני מכירה אותה ויודעת שהיא מדברת מליבה.

לראשונה מזה זמן רב אני מרגישה שהקרח בינינו נשבר והשיחה קולחת.

"מה דעתך לשלב את הצבע השחור עם אותיות זהב?" אני שואלת.

"נשמע מעולה. היצתת לי את הדימיון אני כבר מתחילה לעבוד על זה. תשלחי לי את המודעה כשתסיימו ואעבוד גם עליה," היא אומרת ואנחנו מסיימות את השיחה.

ליאה עדיין מרוכזת בשיחה בטלפון. "יפה, הבנת," היא אומרת בקול את מה שהיא כנראה כותבת לאיש שיחה, ומניחה את הנייד בצד, "סליחה על ההפרעה, תראי לי מה כתבת?"

ליאה קוראת את הניסוח שלי. אני רואה שהיא חוזרת וקוראת אותו מספר פעמים. "את קולטת מה המשמעות של הניסוח שלך?" היא שואלת ומרימה גבה.

"בהחלט, ולכן לקח לי זמן לנסח," אני עונה לה.

"מה שאני מבינה ממנו שבעצם את לא מגבילה את ההשקעה לפרוייקט מסויים, וגם נותנת אפשרות לכמה משקיעים להשקיע יחד. מה שנראה לי שיקרה הוא שאת מובילה לתחרות ביניהם, כיוון שציינת שאת מחפשת לגייס עשרה מיליון באופן חלקי או מלא. 

אני כבר לא יכולה לחכות לראות את ההענות. יש לי הרגשה שאת מבעירה את השוק. אני כל כך גאה בך. את כל כך צעירה וכל כך בוגרת. אני חייבת לשתף את אלכס," אומרת לי ליאה, "מה שמזכיר לי שהוא ביקש שתתקשרי אליו כשנסיים את הפגישה. יש מניה אחת שהוא 'חם' עליה ומבקש לשמוע את דעתך בהקדם."

"אני כבר מתקשרת אליו," אני לוקחת את הנייד אבל ליאה מסמנת לי שאחכה.

"את רוצה שאקרא את התביעה שקיבלת?" היא אומרת ומישירה מבט אליי, בודקת את תגובתי.

"לא ממש," אני עונה לה, "יש לי מלא עבודה ואני מעדיפה להיות מרוכזת בה."

אני יוצאת מהחדר למזוג לי כוס מים כשמאיה מתקשרת שוב.

"את לא מבינה איך הראש לי מפוצץ ברעיונות, אומרת מאיה ושולחת לי כמה רעיונות לצביעת הקיר בלובי.

"אמרתי לך שאת מוכשרת? את פשוט מדהימה. אני חושבת שאני יודעת מה אני אוהבת אבל רוצה עוד קצת להתבשל על זה."

אני חוזרת לכיוון חדרה של ליאה. "תודה ששיתפת אותי פאפאדופולוס. אתה מבין שהיא אפילו לא קראה את הכותרת של התביעה והניחה שהוא תובע אותה. לו ידעה שהוא תובע את מיילי רק כדי להראות לה שהכל שקר, בדיוק כפי שהיא עשתה עם דילן. הבעיה היא שהיא לא רוצה להקשיב לי כעת."

הלב שלי הולם בפראות. הוא נלחם בשבילי ועבורי. הוא רוצה אותי, אני חשובה לו.

אני מנסה להירגע, ויודעת שעליי להתרחק כדי שליאה לא תדע שצותתי לשיחה שלה.

אני ניגשת ללובי כדי להתקשר לאלכס.

שוב הטלפון מצלצל. אני חושבת לעצמי כמה מהר התרגלתי להיות בלי הנייד.  

הפעם זאת שרה המזכירה שלי שמתקשרת ומתעניינת בשלומי. "היא שוב הביאה את הילדה שלה לעבודה ויצאה היום מוקדם מתמיד בטענה שסיימה את העבודה," היא אומרת לי ומקולה עולה שהיא לא שבעת רצון.

"אני מבינה שאת מדברת על סנדרה. עוד מעט אחזור ואני מבטיחה לך שיהיה סדר," אני מרגיעה אותה.

"העניין הוא שסנדרה תמיד מבקשת ממני להעסיק את הילדה כשהיא עובדת. היא אמרה שאת אישרת לה זאת," אומרת שרה במרמור, "ובינינו, אני לא מאמינה לה לכן אני מרשה לעצמי לאמר לך זאת."

"צודקת, זה לא מה שאמרתי. הרשיתי לה פעם פעמיים להביא את הילדה. בשום פנים ואופן לא באופן קבוע. אם אין לה סידור שתחפש עבודה במקום אחר. הגדרת התפקיד שלך לא כוללת טיפול בילדים, גם אם הם שלי, וגם אם יש שעות שאין לך הרבה מה לעשות," אני מאשרת לה את מה שהיא רוצה לשמוע, "אבקש מסמואל שיקרא לה מחר לשיחה."

אני מחפשת פינה שקטה בלובי ומתקשרת לאלכס. אני מקבלת ממנו את שם המניה ושולחת לו תוך כמה דקות את כל מה שידוע לי עליה. "אני חושבת שכדאי לך לחטוף אותה ומהמרת על כך שתקבל אותה במחיר שכתבתי לך. כתבתי לך גם מתי למכור אותה אם תרצה לעשות רווח מהיר," אני מסיימת את השיחה.

בחוסר רצון אני חוזרת לחדרה של ליאה ומקווה שהיא לא תדבר איתי על כריס.

"מאיה תסיים עוד מעט את המודעה ותתן לנו לאשר אותה," אני אומרת מייד כשאני נכנסת.

"מעולה, אני כבר לא יכולה לחכות להצעות. ועוד משהו, " פניה מרצינים פתאום ואני נאנחת. רק שלא תחזור לתביעה, "כיוון שהחלטת שאת רוצה קשר רק עם חברה אחת בחמש מאות עשרים, האם את נותנת לי אור ירוק לנהל משא ומתן בקשר להשכרת המקום?" היא שואלת.

"יש לך כבר הצעות?" אני מתפלאת.

"ברוקלין חוף מערבי משכיר חדרים והוא הקונה שרצה לקנות את הבניין," היא מספרת לי את מה שכנראה ידעה כבר כמה ימים.

"עכשיו כשהוא מבין שהבניין לא למכירה את חושבת שהוא עדיין מעוניין להשכיר משרדים?" אני שואלת ופניי לא מסגירות את מה שאני חושבת.

"אני מבינה שהוא רוצה להגדיל בצורה ניכרת את המשרד שלו והוא מאד אוהב את המיקום של הבניין," היא עונה לי.

"ואם ידע שאני הבעלים של רפאל קרטייה?" אני שואלת.

"זה רק ישמח אותו," היא עונה.

"מאיפה לך הביטחון הזה?" אני שואלת.

"ילדה יפה, התביעה שהוא הגיש היא נגד מיילי רוקפלר. הוא עושה את זה בשבילך. את יודעת שהוא חבר טוב של ארן ואני מכירה אותו מאז שהיה בגן. אם את לא היית מעורבת בסיפור הוא היה נותן לסיפור לגווע מאליו, בדיוק כפי שעשה עם הסיפור של דילן בניו יורק."

"אני רוצה תשלום מינימלי שיעזור לי להחזיק את הבניין," אני משנה מייד את נושא השיחה, לא נותנת לה לפתח איתי את השיחה עליו. "כמובן שאם זה הוא שייקח עליו את השכירות. מחברה אחרת אני אדרוש את המחיר בשוק, ואם לא יהיה מי שירצה להשכיר את כל הקומות אסתדר. אני לא מוכנה להתעסק עם שישים שוכרים שונים."

"אני אדבר איתו. אין לי כוונה לספר לו שהוא עובד מולך," אומרת ליאה, "אני רוצה שההחלטה שלו תנבע משיקול מקצועי בלבד."

מאיה שולחת לי כמה דוגמאות של מודעות שעיצבה."נו," היא לא מחכה שאכתוב לה את דעתי אלא מייד מתקשרת. כזאת היא מאיה, חסרת סבלנות.

אז מסתבר ששלושתינו, ליאה, מאיה ואני  בחרנו את אותה מודעה.

כאנליסטית אני יודעת בדיוק באיזה אתרים, פרט לאתר שלנו, להעלות אותה.

"תרשמו לפניכן שבשתיים ועשרים שעון חוף מזרחי עלתה המודעה לרשת. מעכשיו מתחילה הספירה של עשרים וארבע השעות. הולך להיות מעניין," אני אומרת.

אני שולחת הודעה בצ'אט הפנימי לסמואל.

סול: המודעה התפרסמה . שיהיה לנו בהצלחה.

סמואל: אני מתרגש!

"יש עוד משהו שאנחנו צריכות לדון בו?" אני שואלת את ליאה.

"אני לא יודעת מאיפה כל האנרגיה שלך? אני מחכה לעלות לדירה וללכת ישר למיטה. אגב, עם אלכס דיברת?"

"ברור," אני עונה לה ומביטה בשעון, "קבעתי עם טרה להיפגש במיו מילאן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לערוך את הקניות לחג המולד."  ליאה מחניקה חיוך.

"שיהיה לך ברור ליאה שאני מתכוונת לשלם על קניותיי," אני עונה לה מייד.

"לא חשבתי אחרת. אחרי שבועיים צפופים איתך למדתי כבר שאת שונאת מתנות."

אני מבלה עם טרה שעה ארוכה בחנות. בזמן שהמתנות נארזות אני ניגשת לשלם בקופה. אני מגישה את כרטיס האשראי ורואה את המחירים על צג הקופה הרושמת, ואז כבמטה קסם, בלחיצת כפתור אחד, אני מקבלת הנחה שמשאירה אותי פעורת פה."

"הכל בסדר סול?" שואלת ליאה שצצה פתאום.

"ליאה…" אני נאנחת.